עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
האם יפסוק בית משפט לענייני משפחה מזונות אישה לזו אשר נפרדה מבעלה והם מצויים בהליך של גירושין ובפירוד מתמשך?
על שאלה זו עונה פסק דין שניתן על ידי כב’ השופט גביזון בתמ”ש (באר שבע) 34406-04-12.
כאשר הצדדים שניהם הינם יהודים, יחול הדין האישי כלומר, הדין העברי. על פי דין תורה חב בעל במזונות אישה עד לגירושין. יחד עם זאת, חיוב זה אינו נטול תנאים ותנאי עיקרי כי האישה חיה עם בעלה תחת קורת גג אחת וממלאת חובותיה כלפיו כגון: יחסי אישות וחיים משותפים. החיוב הינו דו כיווני.
וכך נאמר ב ע”א 256/65 מילר נ’ מילר פ”ד יט (3) 171: “אישה החיה בנפרד מבעלה אינה יכולה על פי דיני ישראל לתבוע מזונות מבעלה אלא אם כן, היא מראה או מסבירה לבית המשפט שלא הייתה כל אשמה מצידה ………המשקל הסגולי של כמות ההוכחה ………..הוא קל מאוד. הייתי אומר משקל נוצה”.
ישנם מצבים בהם הפירוד הינו בעטיו של הבעל כלומר אינו בשל האישה. אם הסיבה לפירוד אינה נעוצה בהתנהגות האישה, יחויב הבעל במזונות אישה, אך זכות זו אינה מוקנית לאישה לעולמי עד וללא הגבלה.
בעניין זה, ציין כבוד השופט גולדברג בעניין ע”א 644/83 אלכסנדר שטיינוול נ’ יוכבד שטיינוול ואח’ פ”ד לח(2) 610 כדלקמן: “…גם אם הוכיחה המשיבה, כי סיבת עזיבתה את הבית אינה ממנה, והיא נעוצה בהתנהגותו האלימה של המערער כלפיה, …, אין משמעות הדבר כי על בית המשפט להנציח פירוד זה לעד”
בית המשפט מפנה להלכה שבפסק הדין בעניין ע”א 358/64 מזרחי נ’ מזרחי לפיו: “כללו של המשפט העברי הוא, שאם חלפה הסיבה לעזיבת האישה, מחובתה לחזור לבית בעלה ושאם לא כן, תפסיד את מזונותיה, ובלבד שנתמלאו שני תנאים אלה: (1) הבעל הביע בפני את רצונו לקבלה בחזרה לביתו ולחדש את הנישואין המשותפים אך היא עמדה בסירובה לעשות כן; (2) לא קיימת מניעה לשוב לבית בעלה, אשר זה האחרון אשם בה.”
בע”א 353/65 חכם נ’ חכם פ”ד כ(2) 199 נקבע הכלל לפיו: “אישה העוזבת את בית בעלה מסיבה שהוא היכה אותה, זכאית אומנם למזונות, אבל אין להגיד כי היא זכאית לעגן את משפחתה לעולמי עד ולהיות זכאית יחד עם זה למזונות במשך כל אותו פרק זמן אם בעלה מפייסה ורוצה לתקן את המעוות ואין כל מניעה ממשית שתחזור אליו”.
ההלכות המפורטות לעיל מתייחסות למצבים בהם האישה היא שעזבה את הבית אלא שיש להחילן בהתאמה גם על מקרים בהם הבעל הוא שעזב את הבית. עיקרון הדברים מצא ביטויו בעניין ע”א 654/69 בכר נ’ בכר – גולדברג פ”ד כד(1)373, 375:
“…יש לצפות מכל בן זוג שכאשר בן זוגו התנהג שלא כראוי כלפיו ומבקש להתפייס יהיה נח לרצות ולהחזיר שלום בית על כנו; ואם לא יעשה כן, הרי במקרה שמדובר באישה, היא תפסיד זכות למזונות אם לא תסכים להתפייס….ובמקרה כמו דנן שמדובר על בעל, לא ייפטר מחובתו למזונות אם יסרב להתפייס”.
יתכן מקרה של פרידה ממושכת כאשר ברור לבני הזוג עצמם ואף לבית המשפט כי דרכם המשותפת הגיעה לכדי סיום, בו לא יהיה מקום לחייב גבר במזונות אשתו, שכן ברור כי מנגד לא תקיים האישה את חיוביה כלפי בעלה.
בנסיבות מסוימות הכוללות, בין היתר, פירוד ממושך והבנה ברורה וגלויה של שני בני הזוג כי לא ימשיכו לגור יחדיו שכן נישואיהם הגיעו לקיצם, חיוב בעל במזונות אשתו יכול ויעמוד בניגוד לבסיס החיוב ע”פ הדין העברי שמהותו חיוב הדדי- חיובי הבעל כלפי אשתו ומנגד חיובי האישה כלפי בעלה.
כאשר שני בני הזוג החליטו להתגרש זמ”ז וחיים בפירוד זמן ממושך, הרי שמדובר בנישואין “על הנייר” בלבד, וחיוב הבעל במזונות האישה, בנסיבות המסוימות של המקרה, לא רק שיכול ויחטא לבסיס החיובים ההדדיים שבין בני הזוג, אלא שהוא גם עלול להנציח את הסכסוך, ולעיתים אף עלול לשמש קלף מיקוח בידי האישה עת דנים בני הזוג בהסדרים הרכושיים במשא ומתן לקראת הגירושין.
בית המשפט קובע כי אמנם במקרה בו רוב הרכוש שהצטבר במהלך הנישואין נמצא בידי הבעל, כמו במקרה של פערי השתכרות לטובת הבעל, עלול אי פסיקת מזונות אישה להביא ליתרון לטובת הבעל במו”מ לקראת הסכם הגירושין. אולם המצב המשפטי כיום שונה וזאת לאור חוק יחסי ממון בין בני זוג , התשל”ג- 1973 ותיקוני החקיקה שנעשו בו (עריכת איזון רכושי קודם לפקיעת הנישואין- סעיף 5 א לחוק, עריכת איזון שאינו מחצה על מחצה- סעיף 8 ( 2) לחוק ). תיקונים אלו מאפשרים לחלק את הרכוש עוד בטרם הגירושין וגם לא לחלקו באופן שווה מחצה במחצה.
יתכנו נסיבות בהן הפתרון הראוי והנכון לאישה לא יהיה במסגרת פסיקת מזונותיה אלא במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג.
במקרה הנדון בתיק זה פרודים הצדדים החל משנת 2008 ובפועל מנהלים משקי בית נפרדים. יתרה מזו, ממסמכי בית הדין שצירפה התובעת לתיק עולה בבירור כי הצדדים החליטו להתגרש זמ”ז וכל שנותר במחלוקת בעניינם הינו ענייני הרכוש.
בין היתר, קבע כבוד בית הדין הרבני את מועד הקרע לאיזון רכושי, מינה אקטואר אשר הגיש חוות דעת, הורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים ואף דן בכתובתה של התובעת.
על כן, בנסיבות התיק שלפנינו חיוב הנתבע במזונות התובעת לא רק שאינו עולה בקנה אחד עם הדין האישי, אלא גם עלול להביא להנצחת הסכסוך בין הצדדים- סכסוך שממילא נמשך זמן רב מידי.
פסיקת מזונות אישה בשלב זה, לאחר שנים של פירוד בהן לא חויב הנתבע במזונות התובעת, כאשר ברור לצדדים כי פניהם לגירושין ואין בכוונתם לחיות יחדיו , אין בו כל הגיון, ובוודאי שחיוב כזה אינו עומד בבסיס החיובים ההדדיים.
למרות פערי השכר בין הצדדים, אין הצדקה לכך שהתובעת לא תעבוד בהיקף משרה מלאה ותשתכר לכל הפחות שכר מינימום ותכלכל את עצמה בכבוד.
אכן, ע”פ הדין האישי אין בעל יכול לחייב את אשתו לצאת לעבוד ולהשתכר למזונותיה, אולם במקרה של פירוד ממושך של שנים מספר ובמקרה של הבנה הדדית כי חיי הנישואין הגיעו לקיצם, ובמקרה בו נטל הטיפול בילדים הוא בעיקר על הבעל, כמו במקרה שבפנינו, עקרון תום הלב מחייב אישה לממש תחילה את מלוא כושרה להשתכר בטרם תעתור למזונות אישה.
לאור האמור לעיל, נדחתה תביעת האישה לפסיקת מזונות אישה. הרציונל מאחורי קביעה זו הוא כי במידה והצדדים מודעים לכך שהנישואין הגיעו לקיצם אין כל הגיון להאריך מלאכותית את הנישואין באמצעות פסיקת מזונות- דבר שינציח את הסכסוך, ידחה את הגירושין, ויביא לכך שצד כלשהו ובמקרה זה האישה, לא יהיה מעוניין בגירושין ויפעיל לחצים כלכליים לא הוגנים על הבעל.
