עסקינן בתביעה, בה נתן ביהמ”ש את פסיקתו לאחרונה (5.1.11) בתמ”ש 1993/07 בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, לשם איזון זכויות וחובות בין אלמנתו של המנוח לבין בנו (א’) מנישואיו הראשונים, יורשו עפ”י דין
בני הזוג נישאו זל”ז בנישואים אזרחיים (1999), כאשר לשניהם היו אלו נישואים שניים. לאלמנה ולמנוח בן משותף
במרוצות השנים (2007) פרץ סכסוך חריף בין בני הזוג אשר הוביל לגירושין אשר בסופם שלח המנוח יד בנפשו ללא הותרת צוואה
התביעה סובבת סביב השאלה מה יכנס לגדרו של היקף העיזבון, לצורך עריכת האיזון לעניין הזכויות וכן לעניין החובות
האלמנה הגישה תביעה לעריכת האיזונים עפ”י חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג 1973, סעיף 5(א
רבים מאיתנו נוהגים לחסוך באפיקי חסכון מוסדיים שונים כגון: קופ”ג, קרנות השתלמות, ביטוחי חיים ומנהלים וכדומה. כל אדם אשר פותח גופ”ג או העושה ביטוח חיים מתבקש למנות מוטבים שאליהם יועבר כספו עם מותו. כך גם עשה המנוח בעניינו.
אלמנתו של המנוח טוענת כי יש להצהיר שעקב מותו זכאית היא למחצית הכספים שנצברו ברכיב החיסכון, בפוליסת הביטוח, במהלך הנשואים, הן לגבי הפוליסות בהן שינה המנוח את המוטבים, והן באלה שלא עשה כן. א’ דורש כי היה ותתקבל תביעתה של האלמנה, הרי שיש להכניס את הדירה אשר רכשה היא בזמן הנישואין, לאיזון המשאבים
רובן של הפוליסות נרכשו ע”י המנוח טרם נישואיו לאלמנה. במרוץ השנים שינה המנוח את המוטבים מספר פעמים, כך שבחלקן רשומה האלמנה כמוטבת ובחלקן רשומים .שני ילדיו (מנישואיו הראשונים והשניים). כחודש וחצי טרם שלח המנוח יד בנפשו, שינה הוא את מוטבי חלק מהביטוחים שרכש, וקבע את א’, כמוטב יחיד
באופן כללי יש לציין כי אחת העצות אשר ניתנות עם פתיחת תיק גירושין היא עשיית צוואה ושינוי המוטב בקופת הגמל/ביטוח המנהלים, בהנחה שבן הזוג נרשם בזמנים טובים יותר כמוטב.
כמקובל,לאחר פטירת המנוח, המוטבים זכאים לקבל את כל הכספים שבאפיק החיסכון ואילו הבעיה מתעוררת כאשר, כמו בפסה”ד דעסקינן, כאשר המוטב אינם בת/בן הזוג אלא אדם אחר. הבעיה נובעת מן הסיבה הפשוטה שעפ”י שיטת המשפט הנוהגת היום, מחצית מכל החסכונות שנצברו, שייכים לבן/בת הזוג ואין הנפטר יכול לקבוע על מה שאינו שלו.
לאור זאת, לא בכדי טוענת האלמנה בעניינו כי באשר לפוליסות בהן שינה המנוח את המוטבים ישנם גם כספי חסכון, אשר נצברו במהלך החיים המשותפים, ולפיכך המחצית שייכת לה מכוח הוראות חוק יחסי ממון, וכי המנוח יכול היה וראשי היה לשנות מוטבים בחלקו שלו דהיינו במחצית, כאשר המחצית הנותרת שייכת לה בלבד
באשר לפוליסות בהן לא שונו המוטבים, ובאותו חלק של החיסכון, ועל אף שהן על שמו של המנוח, יש להורות כי המחצית שלה, מכוח חוק יחסי ממון ואילו היתרה (50%), תתחלק עפ”י המוטבים הרשומים
סעיף 5(א) לחוק יחסי הממון קובע כדלקמן:
:הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין
א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נגסי בני הזוג למעט- 1. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין
ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, יבואו לעניין הזכות לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו
ג) בסעיף זה “כלל נכסי בני הזוג” לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות
יודגש כי עוד בפסיקת ביהמ”ש העליון, בתחילת שנות ה- 80 (ע”א 724/83), נקבע כי פוליסות ביטוח כמו גם זכויות סוציאליות ופנסיוניות שעל שם בן הזוג, הן נכס משותף. עפ”י נוסח החוק, המועד לאיזון בעניינו ועפ”י נוסחו של ס’ 5(א) לחוק יחסי ממון, קם בפטירתו של המנוח
בסוף שנות התשעים התבטא ביהמ”ש העליון כדלקמן
כל עוד חיו בני הזוג יחד ולא התגבשה סיבה לקבלת כספי הביטוח, לא קמה לתובעת עילה לתבוע את זכותה הקניינית הכספים שנצברו רק על שם המנוח בתקופת החיים המשותפים“ (ע”א )7613/98
עסקינן בתביעה ייחודית מפאת טענתה של האלמנה כי יש לערוך הפרדה בפוליסות הביטוח בין ה”חסכון” ל”ריסק”. לטענתה מאחר ואת החיסכון בכל אחת מהפוליסות יש לראות ככספי הצדדים אשר נצברו בכל אחת מהפוליסות במהלך החיים המשותפים, הרי שהיא זכאית ל- 50% מכל אחת מהן, בעוד שאת המחצית השנייה רשאי היה המנוח להותיר למוטבים כפי בחירתו (ילדיו) כפי שעשה. יודגש כי האלמנה אינה טוענת לזכאותה ברכיב ה”ריסק” בכל אחת מהפוליסות
ביהמ”ש דחה את טיעוניו של א’, כי הוראות סעיף 147 לחוק הירושה 1965, חלות וגוברות על זכויותיה של האלמנה מכוח האמור בסעיף 5(א) לחוק יחסי הממון
הכספים אשר מצויים באפיקי החיסכון הינם לא אחרת מאשר רכוש משותף של בני הזוג מכח הלכת השיתוף ו/או הסדר איזון המשאבים (לידאי נ’ לידאי פד”י מו 1 602). הן עפ”י הלכת השיתוף החלה על בני זוג שנישאו לפני תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג והן עפ”י הסדר איזון המשאבים הנובע מהחוק והחל על זוגות שנישאו לאחר 1974- כל הכספים שנצברים באפיקי חסכון שונים הינם משותפים ושייכים בחלקים שווים לשני בני הזוג– זהו העיקרון החל לגבי מרבית הזוגות
הבעיה מתחילה בסעיף 147 לחוק הירושה, שם נקבע כי כספי קופ”ג ו/או ביטוחי חיים אינם חלק מהעיזבון שלגביו יכול אדם לערוך צוואה או להוריש עפ”י חוק הירושה.
להלן, סעיף 147 לחוק הירושה:
דין תשלומים עפ”י ביטוח
סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם עפ”י חוזה ביטוח, עפ”י חברות בקופת קצבה או בקופת תמלוגים או עפ”י עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הונה שהם מגיעים לעיזבון.
ועוד יבוא לעניינו הוראות סעיף 148 לחוק הירושה, הקובעות כי אין חוק הירושה “בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות בקשר האישות.
ביהמ”ש דחה את טענתו של א’ כי יש לעשות הפרדה מלכותית בין פקיעת הנישואין בשל גירושין או מחמת פטירה- זאת לאור האמור בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, והן מאחר וג’ לא הביא ראיה כדין מהפסיקה או מהוראות החוק, מדוע נשללות מן האלמנה זכויותיה “המעין קנייניות”, אשר הוכרו בפסיקה.
לגבי כספי החיסכון קבע ביהמ”ש שאלו נצברו מידי חודש בחודשו במהלך עשרת שנות הנישואין, ככל חיסכון אחר שמי מהצדדים חסך עבור ימי סגריר עתידיים, וכשם שההלכה כיום נטועה באשר לזכויות פנסיה, קופ”ג וכדומה, כנכסים ברי איזון, ביהמ”ש סבר כי את אותה הלכה יש להחיל באשר לרכיב החיסכון בכל אחת מהפוליסות. בשל כך, פסק ביהמ”ש כי האלמנה זכאית למחצית כספי החיסכון שנצברו בביטוחים השונים, ממועד הנישואין ועד למועד פטירתו של המנוח.
כמו כן קבע ביהמ”ש נחרצות כי אין עוררין כי האלמנה זכאית למחצית הכספים בקופ”ג ובקרן ההשתלמות, אשר נצברו ממועד הנישואין ועד לפטירתו של המנוח. באשר לחובות נקבע כי על הבן לשאת ב- 25% בהיותו יורש 1/4 מזכויותיו של המנוח.
באשר רכשה האלמנה במהלך הנישואין ונרשמה על שמאשר לדירה ה ובאשר לדירתו של המנוח אשר נרשמה על שמו בלבד, ביהמ”ש החליט להוציאן אל מחוץ לאיזון המשאבים הכולל. יודגש כי האלמנה הצהירה בתביעתה זו כי דירת המנוח הייתה קניינו טרם נישואיהם ואינה בגדר דרישותיה לאיזון כמו גם דירתה
(תמ”ש 1993/07)
עולה השאלה האם תפקידו של אפיק החיסכון המוסדי ליידע את החוסך אצלם כי מחצית החיסכון שייכת לבן/בת הזוג?
לכאורה, נראה כי התשובה לשאלה זו שלילית. לא מתפקידם של הבנקים ושל גופים פיננסים אחרים ליידע לקוח על הלכות משפטיות מקובלות. המוסד הפיננסי אינו ממלא תפקיד אמון על שמירת זכויותיהם של בן/בת הזוג והדבר אף אינו מעשי ואינו סביר בעליל.
אך, לאחרונה נשמעות דעות הגורסות כי רצוי יהיה כי יועץ פיננסי יבהיר ללקוח את מהותו של החיסכון ואת היותו כפוף להלכת השיתוף הנוהגת במשפחה או לחלופין להנפיק דפי הסבר ולקבל את אישור בן הזוג טרם חלוקת הכספים (כפי שהדבר נעשה היום בעת נטילת משכנתא ע”י מי מבני הזוג אשר משעבד את דירת המגורים שלו.