מתן פסק דין בקדם משפט בהעדר כל הגנה – בבית המשפט למשפחה
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין דיני משפחה וגישור
מבוא – מהו מתן פסק דין בהיעדר הגנה?
בע”א 680/87 המגן חברה לביטוח בע”מ ואח’ נ’ יוסף אליהו פ”ד מו (4) 154 נקבע כי אין קדם המשפט מהווה את השלב הנכון של הדיון לגופו, אלא יש להותיר את הדיון הענייני והבאת העדויות למשפט עצמו – משמע, קדם המשפט מהווה בעיקרו הליך מקדמי לשם הכנת הדיון בתובענה. רק במקרים חריגים יש ליתן פסק דין בשלב זה ורק כשמתברר שלא קיימת הגנה כלשהי. (ראה גם דנ”א 21/89 כהן אורית נ’ אושיות חברה לביטוח בע”מ (פד”י מה(499 (3)).
וכך נאמר שם: “אמור מעתה כי מטרתו העיקרית של שלב קדם המשפט הוא אכן ייעול הדיון העתיד לבוא, קידומו והכנתו כראוי, אם על ידי בדיקת התביעה וההגנה עד כמה יש בהם מתום; אם על ידי הגדרת השאלות “האמיתיות” השנויות במחלוקת בין הצדדים; אם על ידי קביעת הדרך בה תוכחנה הטענות, וכן להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו כאמור בסעיף קטן (10), לרבות, כך יש להבין את ההוראה הכללית, מתן פסק דין כאשר סבור השופט כי בשל התיק לכך, ואין באותו שלב לאחר כל הבירורים המוקדמים עוד כל צורך בדיון נוסף.
כפי שקבענו בפסק דין בענין כהן אורית נ’ אושיות חברה לביטוח בע”מ הנ”ל, קדם המשפט הוא ביסודו הליך מקדמי שמכשיר את התיק לשמיעת הוכחות במועד שיקבע ובפלוגתאות שתיקבענה. אך לא שללנו שם את שברור על פי ההליך כאן, כי ניתן כבר בשלב זה, לאחר בירור הדברים וצמצום המחלוקת להגיע למצב שמאפשר מתן פסק דין על אתר”.
שופטי בית המשפט לענייני משפחה מוסמכים לחרוג מסדרי דין ומדיני הראיות אם הינם סבורים שיש לעשות כן למען הצדק (ס’ 8(א) לחוק ביהמ”ש לענייני משפחה, תשנ”ה- 1995) בנסיבות מסויימות. בחינת שלושה פסקי דין שניתנו על ידי שלושה שופטים של בית המשפט לענייני משפחה מצביעה על כך שאין הפסיקה אחידה.
תמ”ש 78290/00 (כב’ השופטת צילה צפת) עוסק בתביעה לפירוק שיתוף של אחות כנגד אחיה, שהינם בעלים במשותף ובחלקים שווים של דירה בה זכו בירושה.
האח התנגד לפירוק השיתוף בטוענו כי הוא עיוור וכן כי יש לו חזקה ייחודית בדירה, ועל כן מכירתה תהיה כדירה תפוסה ולא כדירה פנויה על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין התשכ”ט – 1969 מאפשר לכל אחד המשותפים במקרקעין לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת. לבית המשפט כמעט ואין שיקול דעת במניעת פירוק השיתוף. הלכה זו נקבעה בפסקי דין רבים ואין בה כל חדש.
ייחודו של פסק דין זה הוא כי הוא מורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הדירה כבר בשלב של קדם המשפט בקובעו כי אין לנתבע- האח כל הגנה. בית המשפט עושה שימוש בסמכותו על פי תקנה 143 (9) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד – 1984 הקובעת כי בית המשפט מוסמך לתת פסק דין כבר בקדם המשפט אם מתברר כי לנתבע אין כל הגנה בפני התביעה, וכלשון הסעיף:
“בקדם משפט או לצורכי קדם משפט – מוסמך שופט ליתן פסק דין לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה ונתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה”
בית המשפט קובע כי במקרים מהסוג הנדון בתביעה זו יש לעשות שימוש בתקנה 143 (9) על מנת למנוע דיוני סרק ארוכים ומיותרים בשאלות שאין עליהן מחלוקת.
בתמ”ש 69842/98 (כב’ השופט שאול שוחט) נדחתה בקשה ליתן פסק דין כנגד הנתבע כבר בקדם המשפט ולמחיקת הגנתו.
נקבע כי בקדם המשפט מברר ביהמ”ש את המחלוקת בין בעלי הדין. אם טענות ההגנה מתגלות כטענות חסרות בסיס להוכחה או שגם אם יוכיחו אותן לא יהוו הגנה בתביעה – או אז ורק אז יפעל ביהמ”ש על פי תקנה זו ויתן פסק דין על אתר.
בית המשפט קובע כי:
“כשם שיש לנקוט בזהירות רבה עת בוחנים את שאלת מחיקתו של כתב תביעה מחוסר עילה (ואין צורך להרבות בהלכות בעניין זה) כך יש לנקוט בזהירות כפולה ומכופלת עת מבקשים ליתן פסק דין בהעדר הגנה על אתר בלא ליתן לנתבע את יומו בביהמ”ש.
התביעה הנדונה הינה תביעת פינוי שהגישה בת כנגד בן זוגה של אמה המנוחה.
בכתב התביעה מתבססת התובעת על הסכם בכתב שנחתם בין אמה ובין הנתבע לפיו הנתבע הינו בר רשות בלבד. הנתבע טוען כנגד בטלותו של הסכם זה מטעמים שונים.
בית המשפט קובע כי מן הראוי לאפשר לו להוכיח טענותיו אלה ולהשמיט ע”י כך את הבסיס מתחת לתביעה, וכן כי מאחר וההסכם נחתם בשנת 1986, ומאז חתימת ההסכם ועד אשפוזה ופטירתה של האם חלפו למעלה מ- 10 שנים, ועל כן יש לברר האם רכש לו הנתבע מעמד אחר, שונה או נוסף מעבר למעמדו כבר רשות על פי ההסכם, למשל כידוע בציבור.
זאת ועוד הנתבע, טוען כי יש לו זכויות בדירה מכח הלכת השיתוף וכי הוא אף הגיש תביעה בעניין זה.
הבקשה ליתן פסק דין בקדם המשפט נדחתה מאחר וגם אם אכן יש לנתבע זכויות בדירה מכח הילכת השיתוף אם לאו, לא אין לדעת בשלב זה של קדם משפט אלא לאחר שמיעת ההוכחות. משקיימת טענה שכזו הרי שיש לאפשר שמיעתה טרם מתן פסק דין לסילוק ידו של הנתבע מהדירה לה הוא טוען שיתוף.
בתמ”ש 5656/97 (כב’ השופט פיליפ מרכוס) ניתן על ידי בית המשפט פסק דין כבר בקדם המשפט, לאחר שבני הזוג כבר חתמו על הסכם גירושין.
הצדדים, בעל ואישה, חתמו על הסכם גירושין שבו התייחסו – בין השאר – לנכס מסויים שהיה בבעלותם המשותפת.
סוכם כי הנתבעת תרכוש את זכויותיו של הבעל בדירה, אם תוכל, תוך 10 חודשים ואם לא תצליח תוך 10 חודשים לרכוש את חלקו של הבעל אזי יפעלו הצדדים לבד למציאת קונה במחיר המירבי האפשרי.
ההסדר אושר וקיבל תוקף של פסק דין לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973 וכן על פי חוק בית משפט לענייני משפחה התשנ”ה – 1995.
האשה לא קנתה את חלקו של הנתבע, ועל כן הוגשה תובענה לאכיפת פסק הדין, וזאת כדי לאכוף את מכירת הדירה באמצעות מינוי כונס נכסים.
סמכות בית משפט לענייני משפחה לאכיפת פסקי דין מצוייה בסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה התשנ”ה – .1995
כתב ההגנה של האשה התייחס לשיקולים של כדאיות כלכלית (ירידת מחירים בירושלים) ותו לא ואין בכך כדי לבטל את ההסכם ולפגוע בזכותו של התובע לביצועו.
בית המשפט קובע כי:
“אין כל מקום לאפשר הרהורים אלה לפגוע בזכותו של התובע לביצוע ההסכם (ראה סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג 1973). אין ספק שהמתקשר בחוזה שנעשה לביצוע בעתיד, חייב לצפות שינויים במשק, ובוודאי אין בטענות בעלמא, בדבר שינויים במחירי הנדל”ן, כדי להשפיע על זכות הצד האחר לאכיפת ההסכם.
לא לכך התכוון סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התש”א – 1970, שם מדובר על מצב בו אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין; בענייננו, הנתבעת קיבלה אפשרות במשך שנה לרכוש את חלקו של הנתבע בסכום מסויים, ומשלא ניצלה את הזכות הזאת, ואם בינתיים ירדו מחירי הנדל”ן, אין כל חוסר צידוק לאכיפת ההסכם. לקח הבעל על עצמו את ה”סיכון” שמחירי הנדל”ן יעלו דווקא במשך השנה, ואם כך היה קורה גם לו לא הייתה קמה עילת ביטול ההסכם”
בנסיבות אלה ניתן פסק דין כבר בקדם המשפט לאחר שהתברר כי אין לאשה כל עילת הגנה כנגד התביעה לאכיפת הסכם, וכי לא יהיה זה צודק למנוע או לעכב את מכירת אותו נכס עליו הוסכם, ושלגביו ניתנה לה זכות קדימה, שלא נוצלה על ידה.
לסיכום – פסק דין בהיעדר הגנה
מתן פסק דין בקדם משפט בהיעדר כל הגנה הוא כלי משפטי שנועד לייעל את ההליך ולמנוע דיונים מיותרים במקרים שבהם ברור כי לנתבע אין הגנה אמיתית. עם זאת, השימוש בכלי זה בבית המשפט לענייני משפחה תלוי בנסיבות המקרה ובשיקול דעתו של השופט, תוך שמירה על איזון בין ייעול ההליך לבין זכות הנתבע ליומו בבית המשפט.
המקרים שנדונו מדגישים את המורכבות בסוגיה זו: מצד אחד, קיים צורך להכריע במהירות במקרים חסרי הגנה כדי לחסוך בזמן ובמשאבים, אך מצד שני, יש לנקוט משנה זהירות כדי למנוע פגיעה בזכויות הנתבע או במחלוקות שדורשות בירור מעמיק.
בתי המשפט לענייני משפחה משתמשים בכלי זה במקרים חריגים בלבד, ובפרט כאשר ברור לחלוטין כי אין הגנה מהותית. למרות היעדר אחידות בפסיקה, הכלל המנחה הוא מתן מענה משפטי צודק, מהיר ויעיל לכל מקרה לגופו, תוך שמירה על עקרונות הצדק.
