פנסיה רגילה מול פנסיה מוקדמת – לצורך איזון רכושי בין בני זוג מתגרשים
האם מענק פרישה מוקדמת וזכויות בפרישה מוקדמת הינם ברי איזון בין בני זוג אם שמא הם תחליף לשכר עבודה עד הפנסיה?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בפסק דין זה נדונה בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי של גבר, שנישואיו עם אשתו עלו על שרטון והם פתחו זה נגד זו בהליך של גירושין. הגבר טען כי אין לאזן פנסיה מוקדמת ואת מענק הפרישה בסך של מאות אלפי שקלים, בינו לבין גרושתו.
בית המשפט לענייני משפחה הורה על איזון משאבים של כל הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שנצברו על ידי הצדדים, למעט חובות שנוצרו מהימורים על ידי המבקש. הלכת השיתוף בחובות לא הוחלה על חובות ההימורים.
הצדדים שניהם הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי אך פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נותר על כנו. בבקשת רשות ערעור זו שמובאת לפתחו של בית המשפט העליון, טוען המבקש- הבעל כי יש להבחין בין זכויות פנסיוניות שנכללות ב- איזון משאבים בין בני זוג, לבין גמול פרישה וזכויות פנסיוניות המוענקים בפרישה מוקדמת, שיש לראות בהם כהיוון שכר עבודה, עד לגיל פרישה. ייאמר כבר בתחילת מאמר זה כי גישת הבעל נדחתה ובית המשפט העליון לא קיבל את בקשת רשות הערעור.
בית המשפט העליון בדן יחיד, קובע כי לא נמצא כל מקום לקבל את הבקשה גם ככל שהיא נוגעת לחלוקת מענק הפרישה והזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג שנפרדו והתגרשו זה מזו.
ההלכה בעניין חלוקת זכויות פנסיוניות הינה הלכה ותיקה ומושרשת. בג”ץ 4178/04 פלונית נ’ בית הדין הרבני לערעורים; בג”ץ 7716/05 פלוני נ’ פלוני. שם נקבע כי זכויות פנסיוניות נכללות בחלוקת הרכוש בין בני זוג.
יתר על כן העיקרון מופיע באופן מפורש בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973 אשר מורה על חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג עם הגירושים (או בנסיבות מתאימות גם קודם לכן)
וכך נאמר בסעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון: “בסעיף זה, ‘כלל נכסי בני הזוג’ – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות”.
טענתו של המבקש מתייחסת לאיזון משאבים של זכויות פנסיוניות כאשר מדובר בפרישה מוקדמת, אך בכך לא נמצאה כל סיבה להחלת דין שונה. זאת לנוכח לשון החוק, הפסיקה הקיימת, כאמור בסוגית איזון זכויות פנסיוניות בכלל וכן אף בהצטבר הפסיקה המתייחסת לשאלה זו בפרט לפיה מדובר בנכסים ברי איזון בין בני זוג.
כך למשל נקבע בתמ”ש 16600-02 (קריות) ק.צ. נ’ ק.י. כי תשלומי הפנסיה המוקדמת הם הטבה סוציאלית שהינה חלק מתנאי העבודה.
עוד נאמר כי אין לראות בגמלה זו כתחליף לשכר עבודה שכן העובד אינו נדרש ליתן תפוקת עבודה כנגדה.
כך גם בתמ”ש (ת”א) 42338-03-10 צ’ נ’ צ’ שם נפסק כי לעניין זכותו של בן זוג לאיזון משאבים דינה של פנסיה מוקדמת כדין פנסיה רגילה.
פסקי דין אלה מייצגים קטע אחד מקו פסיקה ארוך יותר, המלמד על גישה זו (ראו למשל: תמ”ש (ת”א) 99783/99 פלונית נ’ פלוני, תמ”ש (ת”א) 48482/07 ש.מ נ’ א.מ. גם בית המשפט העליון החליט לצעוד בקו המתואר (בע”מ 1018/04 פרטוש נ’ פרטוש.
אותו מקרה עסק בשאלה האם קצבה שקיבל המבקש לאחר פרישה מוקדמת מעבודתו בשב”ס עקב מצב בריאות לקוי היא קצבת פנסיה או קצבה הניתנת בשל נזקי גוף.
נקבע שבהתאם לסעיף 15(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש”ל-1970 מדובר בקצבת פרישה רגילה. אף שעולה כי סלע המחלוקת היה שונה ובשונה מהמקרה בתיק זה על בני הזוג חלה חזקת השיתוף/הלכת השיתוף (ולא הסדר איזון משאבים בין בני זוג על פי חוק יחסי ממון), הרי שאין להתעלם מהקביעה לפיה מדובר בהטבה סוציאלית רגילה שנועדה לאפשר למי שהפסיק את עבודתו ליהנות מקצבת פרישה רגילה וכזו היא נכס בר חלוקה.
בית המשפט העליון קובע כי ככלל לא יהיה זה נכון להבדיל בהחלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק.
הכללת הזכויות הפנסיוניות כנכס בר איזון בין בני זוג מתגרשים, נכונה והולמת את רוח החוק בין אם זאת פנסיה בגיל פרישה או פנסיה בטרם גיל פרישה.
אמנם יש הבדלים מסוימים בין שני המצבים, כמו משך הצבירה של הזכויות, הגורם הנושא במימון וגם על הבדלים פנימיים בהתאם לסוג הפנסיה הרלוונטית, אך בשתי הקבוצות – מוקדמת ורגילה – הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של העובד להתקיים לאחר שפרש מעבודתו.
בשני המקרים למעשה הסתיימו יחסי העבודה וקיים מעין קשר סיבתי בין העבודה שבוצעה על ידי העובד לבין ההטבה הכספית. הזכויות לא ניתנות לעובד בעבור עבודה שהוא יספק לאחר שפרש מעבודתו. הזכויות צמחו לנוכח יחסי העבודה שהיו בטרם מועד הפרישה.
בסוגיה בה עסקינן – חלוקת נכסים בין בני זוג שנפרדו, דהיינו בני זוג מתגרשים– דין דומה חל גם ביחס למענק פרישה וכי אין לראות בו כתחליף לשכר עבודה.
גם אם המענק ניתן למשל על בסיס חישוב שכר העבודה הפוטנציאלי הרי שאין הוא בא בתמורה לעבודה של ממש. למעשה, העובד אינו ממשיך לעבוד.
עסקינן בהטבה שמוענקת לעובד בעת פרישתו כחלק מיחסי העבודה שהיו ולכן אם הושגה בעת הנישואים הרי זהו משאב בר חלוקה.
גישה זו, ביחס לחלוקת מענק פרישה, באה אף היא לידי ביטוי בקו מקביל ששורטט בפסיקה. נקבע כי מענק פרישה אינו חלק משכר העבודה אלא סכום המשולם לעובד כעתודה כלכלית עת הופסקו יחסי עובד-מעביד.
אכן ניתן למצוא בפסיקה גם גישה שונה בחלקה לסוגיה ולפיה מענק פרישה עד גיל פרישה אינו חלק מרכוש משותף של בני זוג. כך למשל בע”מ 612/01 אסייג נ. אסייג – שם צוין כי כספים שקיבל המערער באותו מקרה, שהקדים את פרישתו, אינם שונים מהיוון משכורת למשך התקופה שנותרה עד גיל הפרישה הרגיל. ע
עם זאת, עולה מפסק הדין כי הסיבה שבגינה לא חולקו אותם כספים בין בני הזוג באותו מקרה נעוצה בעניין אחר – בין בני הזוג היה הסכם גירושין שכלל חלוקת פנסיה אך לא התייחס לחלוקת מענקי פרישה ועל כן ייתכן שהפרשנות של ההסכם הביאה לתוצאה אחרת.
כך או כך, הפסיקה הרואה במענק פרישה וכן בפנסיה מוקדמת כמשאבים בני איזון עוברת כחוט השני בכל המקרים.
ככלל, זכויות פנסיוניות הן בנות איזון בהיותן חלק מהעתודה הכלכלית של המשפחה, והינם נכס בר איזון בין בני זוג. אין זה ראוי להבחין בהקשר זה בין כספים המשולמים עקב פנסיה מוקדמת לכאלה המשולמים עם יציאתו של העובד לפנסיה בגיל פרישה.
עוד צוין כי הדבר היחיד שיש לשקול הוא אופן עריכת תחשיב האיזון – אם על ידי היוון התשלומים או במועד הבשלת הזכויות – וזאת בהתאם לנסיבות כל מקרה.
דין דומה הוחל גם על זכויות הפנסיה שתקבל המשיבה שכן נקבע כי אלה יאוזנו גם הן במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים ובאותו אופן.
הפנסיה היא מוקדמת לפנסיה הרגילה – באיזה מובן? התשובה היא שהיא מוקדמת בזמן לצפי מסוים, אך אינה מוקדמת בכך שהיא משולמת טרם סיום הקשר בין המעביד והעובד.
צא ולמד, כי ההבחנות הקיימות בין שני סוגי הפנסיה כלל אינן רלוונטיות לאיזון המשאבים בין בני הזוג. המרכיב היסודי והעיקרי של הפנסיה נשמר בין אם היא מוקדמת ובין אם היא רגילה. העיקר הוא סיום הקשר ביחסי עובד-מעביד וטפלה היא דרך סיום הקשר.
הפנסיה המוקדמת משקפת הסדר פנימי בין המעביד לעובד אך ייחודה הרעיוני של הפנסיה נשמר. לנקודה זו חשיבות גם על רקע לשון סעיף 5(ג) ל– חוק יחסי ממון – זכויות פנסיוניות.
ש
בית המשפט גם מאזכר את “דו”ח הוועדה לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו” אשר הוגש לממשלה בשנת 2010 ואשר הומלץ בו כי במקרה של פרישה מוקדמת הממומנת על ידי המעביד יש לראות בכספי הפנסיה המוקדמת כתחליף שכר עבודה ולא כקצבת פרישה (סעיף 2.2.2).
עם זאת, אין זה החוק כיום. לשון החוק כיום כאמור אינו מבחין בין פנסיה הניתנת בגיל פרישה לפנסיה מוקדמת אלא קובע כי פנסיה נכללת בכלל הנכסים שיחולקו בין בני זוג שהתירו את נישואיהם והתגרשו בגט פיטורין.
משכך, אין זה משנה לעניין התוצאה בסוגיה הנידונה גם אם המעביד הוא שנושא במימון כספי הפנסיה אם לאו. עבור העובד מדובר בכספי פנסיה ולא בשכר עבודה עבור עבודה עתידית.
לכן, נראה כי יש לראות בפנסיה המוקדמת כסוג של “חסכון” שצמח ביחסי עבודה והינו נכס בר איזון כפנסיה רגילה בנוגע לבני זוג מתגרשים, כמו גם מענק פרישה.
לאור כל האמור לעיל נדחתה בקשת רשות הערעור של הבעל.
