פיצוי נזיקי לאב אשר שילם מזונות על פי הסכם גירושין, לילד שאינו בנו הביולוגי
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.i
בתמ”ש 14907-12-13 מפני כב’ השופט זגורי נפסקו פיצויים, בסכום לא גבוה, של 37,500 ₪ וכן 6,000 ₪ כהחזר מזונות שהוכחו, לאב לכאורה, אשר בדיקת סיווג הרקמות שנעשתה העלתה כי אין הוא אבי הילד.
בני הזוג חתמו על הסכם גירושין בשנת 2002 ונישואיהם הותרו בהליך אזרחי, כאשר כבר אז היה ספק בליבו של הגבר האם הילד הינו בנו אם לאו. האם לעומת זאת ידעה בוודאות כי לא מדובר בילד שהינו בנו של בעלה, וחרף זאת נחתם הסכם גירושין בין הצדדים הקובע מזונות ילדים לכל אחד משני הילדים, לרבות לילד שבדיעבד התברר כי אינו בנו של התובע-האב.
האב הגיש תביעה נזיקית כנגד האם בגין סכום של 440,000 ₪ אך הפיצוי שקיבל בפועל היה זעום ביחס לגובה התובענה, הן בשל רשלנות תורמת מצידו, והן בשל הנסיבות הספציפיות של המקרה, בהן לא עלה בידיו להוכיח נזק נפשי, שכן התובע לא השכיל להביא חוות דעת רפואית בנדון.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין ספק, כי הנתבעת נהגה ברשלנות בכך שהסכימה לחתום ולאשר את הסכם הגירושין כמו שהוא (ובו חיובי מזונות גם לילד שאינו בנו של התובע) ונדחו טענותיה, כי הדבר נעשה בניגוד לרצונה או בכפייה. היא עצמה תיארה את עניין כריתת הסכם הגירושין כמו”מ שהתמשך על פני שנה כאשר הצדדים הגיעו עם הסכמות לעורכת הדין שניסחה אותו עבורם. היא עצמה מעולם לא עתרה לביטול ההסכם (אף לא כיום) והשלימה עמו.
התובע טען כי שילם מזונות ילדים באורח סדיר אך לא הצליח להוכיח טענתו זו באמצעות ראיות כגון שק או העברה בנקאית או אישור בכתב. הנזק הממוני המוכח הוא כ-6,000 ₪ דמי מזונות ששילם התובע בשנים 2011 – 2012 בגין מזונות הקטין. יותר מכך לא עלה בידי התובע להוכיח והוא יכול היה לעשות כן על נקלה באמצעות דפי חשבון אך הוא לא עשה כן והדבר עומד לחובתו.
את הנזק הנפשי ועוגמת הנפש של התובע העמיד בית המשפט על סך 75,000 ₪ לאור ידיעתה המובהקת של הנתבעת, כי הקטין אינו בנו של התובע ולאור העובדה ששקטה על השמרים ולא עתרה לשנות רישום האבהות משך עשור לאחר כריתת הסכם הגירושין.
כן נתן בית המשפט דעתו לעובדה כי חרף הספקות שהיו לתובע בעניין אבהותו, הוא טיפל בקטין היטב בגיל הרך והיה קשור אליו מאוד ואין ספק, כי תוצאת תיק האבהות אינה פשוטה, גם אם תמיד חשד התובע בתוך תוכו (בדרגות חשד משתנות) שהילד אינו שלו מבחינה ביולוגית.
בית המשפט קובע כי לא יוכל לפסוק פיצוי במלואו לאור האשם התורם של התובע אשר ספקות קיננו בו מאז ומתמיד בעניין האבהות והוא לא עשה דבר כדי להפריך ספקות אלו והוא יכול היה (ואף ביתר קלות כאשר הקטין היה בגיל צעיר ובשעה שלא היה חשש מפגיעה במעמד או כשרות הקטין כתוצאה מבדיקה גנטית שעה שהאישה אינה יהודייה ואין חשש ממזרות).
התובע ידע על הקשר האינטימי בין הנתבעת לבין א’, דהיינו על בגידה מצידה, מאז שעזב את הבית ועוד קודם לכן. הוא עצמו הפסיק להיות בקשר הדוק עם הקטין כעבור שנתיים – ארבע שנים ממועד לידתו, דבר המלמד על התחזקות הספקות בקרבו.
הקטין כינה תמיד את הגבר האחר בשם “אבא” וזו עוד נורה אדומה שהייתה אמורה להניע התובע לברר תביעת האבהות במועד מוקדם יותר. התובע התרשל אף הוא בכך שלא בירר עניין האבהות במועד מוקדם יותר מיד כאשר התעוררו בלבו הספקות ולכן יש לנכות 1/2 מגובה הפיצוי בגין אשם תורם.
כפועל, יוצא נפסק מחצית מהסכום וכן 7,500 ₪ הוצאות משפט תוך קביעה שעוולת הרשלנות כנגד הנתבעת הוכחה על ידי התובע.
