שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה מצביעים על מגמה של הכרה בקיום עוולה של לשון הרע במסגרת המשפחה, ואולם בו בזמן הפיצוי שנפסק נמוך, וככל הנראה נמוך מההוצאות שהוציאו הצדדים על שכר טרחת עורכי דין.
בהלכה הפסוקה נקבע, כי בחינת השאלה האם מתקיימים בפרסום פלוני יסודות העוולה של לשון הרע תיעשה בארבעה שלבים:
בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת.
בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק.
בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק.
השלב האחרון הוא שלב הפיצויים.
האיזון החוקתי
האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות.
כך האיזון שולט על קביעת הגדרתם של הביטויים המהווים לשון הרע, על היקפן של ההגנות המנויות בחוק ועל סוגיית הפיצויים.
וראה לענין זה את ע”א 4534/02 רשת שוקן נ’ הרשקוביץ, פ”ד נח(3)558 .
לשון הרע בפני פקידת הבנק
המקרה הראשון שניתן בתלה”מ 7745-12-20, עוסק באירוע בו התקיימה שיחת ועידה של בני זוג עם פקידת בנק, אשר הבהירה לצדדים כי עליהם לסלק את החוב בחשבון המשותף, ולצורך כך נועדה גם השיחה המשולשת.
האישה שיש לה כעסים רבים על האיש האשימה אותו בפני פקידת הבנק במהלך כל השיחה, ולא פחות מ-9 פעמים, כי הוא גנב. הדברים נשמעו לאזני פקידת הבנק.
האישה הודתה במעשה, ולא הייתה כל אפשרות אחרת מאחר והשיחה הייתה מוקלטת, ואולם טענה טענת הגנה של “אמת דיברתי”. בית המשפט קבע כי האישה הייתה בסערת רגשות ואולם השיחה הייתה מאופיינת בחזרה על המונח גנב ובצורה מתריסה.
טענת האישה כי לבעל אין שם טוב בבנק נדחתה מכל וכל.
בית המשפט לענייני משפחה חייב את הנתבעת בסכום זעום של 2,500 ₪ נוכח העובדה שהעוולה של לשון הרע נעשתה בפני אדם אחד בלבד – פקידת הבנק ומצא כי החומרה שבמעשה נמוכה יחסית בהשוואה למקרים אחרים אשר בפסיקה.
הייתה זו שיחה חד פעמית וקצרה ולא הוכח כל נזק מהשיחה עצמה, המדובר בפקידה אחת בלבד והאירוע היה קצר מועד וחד פעמי.
עוד עמדה לחובת האיש העובדה כי אמר במהלך השיחה שהמדובר באשה ממורמרת וכי גם הוא סירב להתנצל על דבריו, וכן כי מתכתובות אחרות עולה כי לשונו אינה עדינה כלפי אשתו בנפרד, והוא מקלל אותה ומשתמש כלפיה במילים קשות ומבזות, הגם שבשיחה פרטית.
במקרה השני, תלה”מ (ק’ גת) 40646-02-21 פלונית נ’ פלוני, שעובדותיו חמורות יותר, פרסם האיש מידע אודות האישה בפייסבוק. לטענת התובעת, הנתבע פרסם בדף הפייסבוק שלו מספר פרסומים בהם הציג את האישה כאם רעה, אשר מבקשת להרחיקו מבתו.
פרסומים אלו גררו, לטענתה, תגובות רבות בהן הובעה אהדה ותמיכה בנתבע. כן נטען על ידה, כפי שיפורט בהמשך, כי התובע פנה לצד שלישי והשמיץ אותה בפניו, וכי אישה שאין היא מכירה, שהציגה עצמה כחברה של הנתבע פנתה אליה באמצעות הפייסבוק בעניין הקשר בינו ובין הקטינה.
לטענתה, הפרסומים הללו פגעו בשמה הטוב, בפרט שעה שהיא מתגוררת בעיר קטנה בה כולם מכירים את כולם.
כן טוענת היא, כי הנתבע פרסם תמונה של הקטינה ללא הסכמתה ובכך פגע בפרטיות הקטינה ובפרטיותה שלה ואף הפר בכך החיסיון החל על הליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה.
לטענת הנתבע לדידו, עיתוי הגשת התביעה מעיד, כי המניע להגשתה הוא התביעה שהוגשה על ידו כנגד התובעת בה עתר לחידוש הקשר בינו ובין הקטינה.
כן נטען על ידו, כי פרסומיו אינם עולים כדי לשון הרע ובאף אחד מהם לא מצוין שמה של התובעת.
לחילופין טוען הוא, כי ככל שיקבע כי מדובר בפרסומים העולים כדי לשון הרע, הרי שעומדות לימינו הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב המעוגנות בחוק איסור לשון הרע.
לאשה נקבעו פיצויים בסך של 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.
מקרה זה חמור יותר מהמקרה הראשון נוכח העובדה כי יותר אנשים נחשפו למידע הפרטי הנוגע למשפחה, להבדיל מהחשיפה בפני פקידת הבנק בלבד.
חוק איסור לשון הרע
עסקינן בהליך מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה -1965 (להלן: “החוק”).
בסעיף 1 לחוק מוגדר המונח לשון הרע:
לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית”.
בסעיף 2 לחוק מוגדר המונח פרסום:
(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.
עוד ייאמר כי החוק קובע שאין נפקא מינא אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות.
המבחן שנקבע בפסיקה לצורך ההכרעה בשאלה האם מדובר בפרסום שהוא משפיל, פוגע או מבזה, הוא אובייקטיבי – של האדם הסביר ולא מבחן סובייקטיבי של האדם שנפגע (ע”א 7380/06 חוטר ישי נ’ מרדכי גילת, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
לפיכך נקבע, כי אין נפקות לכוונת המפרסם בעת הפרסום ולפרשנות שניתנה לו ע”י הנפגע ממנו (ע”א 334/89 מיכאלי נ’ אלמוג, פ”ד מו(5)555).
באותה פרשה נקבע עוד, כי לשם הטלת אחריות בגין ביצוע העוולה של לשון הרע, די בכך שהפרסום עלול היה לגרום לאיזו מן התוצאות המובאות בחלופות שבסעיף 1 לחוק.
נקודת איזון
מטבע הדברים, הכרעה בתביעה מכוח החוק טעונה לעולם מציאת נקודת האיזון בין שתי זכויות יסוד המתמודדות זו כנגד רעותה – זכות האדם להגנה על שמו הטוב מזה והזכות לחופש ביטוי מזה (רע”א 4740/00 אמר נ’ יוסף, פ”ד נה(5)510).
הפייסבוק ככיכר העיר המודרנית
הטענה כי היא מהווה כיכר השוק המודרנית על מאפייניה (מיידיות הפרסום ויכולת התגובה ואורך חיי הפרסום), מגשימה את החוויה הדמוקרטית ומאפשרת שיח ציבורי פתוח שאין לצנזרו – נדחתה כבר ע”י בית המשפט העליון.
כב’ השופט עמית קבע כי: “רוצה לומר כי מתן חסינות לפרסום בפייסבוק מפני איסור לשון הרע, משקפת גישה רומנטית-משהו כלפי כיכר השוק הוירטואלית על ההמולה השוררת בה, ריחותיה וצבעיה. קבלת גישתו של בא כוח המבקש לגבי זירת הפייסבוק משמעה התרה מוחלטת של הרסן, ובמקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש הביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח. איסור לשון הרע, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני – כולל ההתחשבות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום בבחינת ‘המדיום הוא המסר’ – יש בו כדי לאזן בין מוכרי הפרחים בכיכר השוק לבין אחרים, שמרכולתם גסה ודברי הבלע והכזב שלהם מבקשים למלא את החלל” (רע”א 1688/18 יגאל סרנה נ’ בנימין נתניהו)”.
החוק מאפשר פיצוי של עד 50 אלף ₪
בהתחשב בעובדה כי על פי חוק זכאי הניזוק לפיצוי של עד 50,000 ₪ בעטיה של כל פגיעה הנוגעת ללשון הרע רואים אנו שהפיצויים שנפסקים מאד נמוכים באופן יחסי, והח”מ מאמינה מניסיונה המקצועי כי עלות ניהול תביעה כזו מבחינת שכר טרחה עורך דין גבוהה יותר מהפיצוי שנפסק, ועל כן אין זו החלטה כלכלית להגיש תביעה מעין זו.
מנגד כל פיצוי שנפסק מהווה הרתעה לצד השני, לא כל שכן כאשר המדובר בבני משפחה.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
