עשיית הצדק בבית המשפט לענייני משפחה – ולא רק משפט
תמצית המקרה
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב’ השופט נמרוד פלקס) בתמ”ש 50424-05-11, נפסק לאישה סכום של 180,000 ₪ בלא שהאישה הביאה ראיות לזכותה לסכום זה, ובלא שהאישה כלל הגישה תביעה בגין פיצוי לנוכח ביטול הרישיון שניתן לה להתגורר בדירה שאינה שייכת לה אלא למשפחה של בעלה.
האמור לעיל נעשה ביוזמת בית המשפט ואף בלא שעוה”ד של האישה העלה טיעון משפטי זו, ולו מחמת הרצון של בית המשפט לעשות צדק.
הרקע הנורמטיבי
השיטה המשפטית בה מתנהלת מערכת המשפט בישראל היא השיטה האדברסרית, דהיינו השיטה בה קיימים שני צדדים, שכל אחד צריך להביא את הטיעונים לטובת הלקוח שלו, ואין בית המשפט מתערב כמעט, בניהול התיק על ידי אחד מן הצדדים, אלא במקרה קיצוני בו הייצוג כל כך לקוי עד כדי כך שיכול להיגרם נזק.
כך הדברים בדין האזרחי, בית המשפט לענייני משפחה, נוהג להתערב יותר מאשר בית משפט שלום רגיל (המקביל לו) מאחר ולא מדובר בסכסוך בודד שמסתיים עם ההכרעה השיפוטית, אלא הצדדים נשארים משפחה גם לאחר הגירושין, וצריכים להתמודד עם הדרך בה פורק התא המשפחתי.
עסקינן במקרה בו אישה עתרה למחצית מרכוש הרשום על שם אבי בעלה, כאשר במהלך ניהול ההליך המשפטי לא עלה בידה להוכיח כי הנכסים שייכים לבעלה, לא כל שכן שהיא זכאית למצחית מרכוש זה.
החלטת בית המשפט
בית המשפט החליט שלא להוציאה חסרת כל לאחר שנות הנישואין ופסק את הסכום שפסק, אף בלא שהיתה תובענה לכך, והיתה זו יוזמת בית המשפט להעלות את סוגיית ביטול הרישיון.
וכך נקבע: “… הטענה בדבר פיצוי מכח ביטול הרישיון לא נטענה כלל על ידי האישה והיא הועלתה ביוזמת בית המשפט. בהחלטתי מיום 17.4.12, הורתי לצדדים לטעון באשר לאפשרות שבית המשפט יפסוק פיצויים מכח דיני הרישיון והם אכן עשו כן. העלאת טענה ביוזמת בית המשפט חורגת מהגישה האדברסרית הנהוגה במשפטנו. ברם, בענייני משפחה רשאי ודומה שלעיתים אף מחויב בית המשפט לסטות מסדרי הדין לשם עשיית צדק. יפים לעניין זה, דברי כב’ השופט זילברטל בע”מ 164/11 פלונית נ’ פלוני (29.4.12):
“בית המשפט למשפחה הוקם במטרה לכנס תחת קורת גג אחת את הטיפול בסוגיות משפטיות שונות, ששורשיהן במחלוקות בתוך התא המשפחתי. הקמת “בית” אחד לסכסוכי משפחה הייתה המלצתה העיקרית של “הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה” בראשותו של השופט אלישע שינבוים … לצורך כך רוכזו בידי בית המשפט למשפחה סמכויות מתחומים שונים, שנועדו לאפשר מתן פתרון מקיף למחלוקות השונות, תוך התחשבות ביחסים המיוחדים שבין בני המשפחה … תכליתו של החוק היא, בין השאר, להביא לכך שמכלול הסכסוכים המשפחתיים של אותה משפחה ידון בפני אותו שופט בערכאה מקצועית ומיוחדת, אשר יוכל לרדת לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה … לעניין אופיו המיוחד של בית המשפט למשפחה יפים לענייננו הדברים שכתב השופט ש’ שוחט: “המידה שבה נשקל הצדק בבית המשפט לענייני משפחה – לעומת בית משפט אזרחי ‘רגיל’ – שונה היא, והדבר נעשה בחסות המחוקק ומתקין התקנות. המניע לכך ברור: על מנת ליתן לשופט את הכלים הנאותים לבירור הליך משפט ייחודי זה – שלעיתים כרוכים בו נושאים מענפי משפט מגוונים, סוגיות בעלות רגישות רבה הנוגעות למרקם העדין של יחסי המשפחה, הן בין בני המשפחה הגרעינית והן בין מעגלים משפחתיים נוספים – נדרש היה להקנות לבית המשפט לענייני משפחה את האפשרות להחליט החלטות צודקות, לצד יעילות הדיון … מכאן ש’עיוורון’ הצדק המיוצג על ידי השופט היושב בדין בבית המשפט לענייני משפחה אינו אותו ‘עיוורון’ המאפיין שופט אזרחי ‘רגיל’, שכן גם תוצאתה של איווחת החרב בידה של אלת הצדק אינה בעלת תוצאות זהות עת האוחז בחרב הוא שופט בית המשפט לענייני משפחה, להבדיל משופט אזרחי ‘רגיל’. לאיווחת החרב, היא פסק הדין שנותן שופט בית המשפט לענייני משפחה, יש, לעיתים, תוצאות הרסניות הרבה יותר מאשר אם היה ניתן אותו פסק דין בין צדדים זרים על ידי שופט אזרחי ‘רגיל’.”
בנסיבות העניין, חויב הבעל לשלם לאישה את הסך של 180,000 ₪ השווים לעשר שנות שכירות – דמי שימוש – וזאת כפיצוי על כך שהאישה נאלצת לעזוב את הבית ואינה זוכה ברכוש כלשהו.
מסקנה
מקרה זה מדגים את הרגישות של שופט המשפחה לכך שהאישה לא תצא חסרת כל אחרי שנות נישואין, ויהיה נכון לומר שהוא חרג מן השיטה האדברסרית, על מנת לעשות צדק ואמת – ולא רק משפט.
