אדם מונה לאפוטרופוס על קשיש חסר ישע הנזקק לסיוע משמעותי בניהול ענייניו הכספיים והרכושיים. פרוצדורה זו הייתה מקובלת מאד בטרם החוק אפשר מינוי באמצעות יפוי כוח מתמשך ובמקרים רבים מונו אפוטרופוסים לאנשים מבוגרים או לחסרי ישע ולמי שאינו מסוגל לטפל בענייניו מפאת מחלה או קושי או אפילו זקנה.
בדרך כלל מי שממונה כאפוטרופוס לאדם מבוגר או חולה או חסר ישע הוא קרוב משפחה אך ישנם מקרים בהם אנשים זרים או עורכי דין או עמותות מתמנים כאפוטרופוס לרכוש לאדם הנעדר יכולת לטפל בענייניו. ישנם מקרים בהם יש צורך במינוי כזה לקטינים אשר ירשו רכוש או כספים.
נקודת המוצא היא כי המינוי מחייב מסירות יושר ונאמנות לתפקיד בין אם הוא כרוך בתשלום ובין אם לאו
החוק קובע כי:
“41. קנה מידה לאפוטרופסות
במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לנהוג לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין”.
“48. פעולות שיש בהן ניגוד אינטרסים
בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן-זוגו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לחסוי, ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית-המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישרן מראש”.
השקעות כספי החסוי, במידה שאינם דרושים לצרכיו השוטפים, חייב האפוטרופוס להחזיקם או להשקיעם כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת פירות באחד הדרכים שקבע לכך שר המשפטים בתקנות או בדרך שהורה בית-המשפט”.
“57. אחריות האפוטרופוס
האפוטרופוס אחראי לנזק שגרם לחסוי או לרכושו. בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון לטובת החסוי. האפוטרופוס אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט או קיבל אישורו, אם מראש ואם למפרע”.
עוד מונע החוק באחוז ניכר של המקרים מחסוי לצוות בצוואה את רכושו למי ששימש כאפוטרופוס עליו וזאת על מנת שלא ייווצר ניגוד אינטרסים ביניהם ועל מנת למנוע שימוש בהשפעה בלתי הוגנת, מונח הלקוח מתחום הצוואות אך יפה גם לענייננו זה.
משכך, אפוטרופוס כשלוח של ביהמ”ש, אינו רשאי לשלוח יד בכספי החסוי שעל ענייניו הוא מופקד ואין הוא רשאי, למעט החזר הוצאות שוטפות, להכניס כספים לכיסו ללא היתר ואז לתרץ את לקיחת או גזילת הכספים בהסברים שונים ומשונים.
משמע, למען הסר כל ספק, בלא היתר מביהמ”ש כל נטילת כספים ע”י אפוטרופוס היא מעשה בלתי חוקי בשני אספקטים:
ראשית, ככל נטילת כספי זולת שלא כדין.
שנית, בחומרה נוספת הנובעת מהפרת חובת הנאמנות שחב האפוטרופוס הן לחסוי והן לביהמ”ש.
זעקת ההגינות
יהיה מי שיאמר שגם מכוח זעקת ההגינות, מכוח חובת ההגינות ותום הלב המוגברים. וכבר נאמר על ידי כב’ השופט ארז שני כי התנהלות שכזו, על אחת כמה וכמה, תהא נוגדת בתכלית את מידת היושר וההגינות הנדרשת בין בני משפחה (תמ”ש (ת”א) 33219-07-12 ובע”מ 5939/04
אפוטרופוס בפועל דינו כדין אפוטרופוס ממונה ואותן חובות של יושר ונאמנות והעדר ניצול לטובתו חלים עליו בין אם יש מינוי ובין אם לאו.
נטילת כספים או רכוש מאדם חסר ישע, קשיש, מוגבל וכיוצ”ב
בהינתן מצב בו קיים אדם קשיש הסובל מחולשה, בין פיזית ובין קוגניטיבית, הנטל הינו על הנוטל ממנו להוכיח קיום גמירות דעת אשר לא נפגעה. לנוטל מן המוחלש, יש חובה מוגברת לנהוג יושר מוחלט בשימושו בנכסי הישיש.
עולה אם כן כי אם בן משפחה נוטל מחסוי בין אם שימש בגינו אפוטרופוס ממונה בצו שיפוטי או בפועל ללא הסמכה פורמלית אך עשה זאת- חב הוא בחובת זהירות ובהתנהגות תמת לב ובניקיון כפיים. המתמרן עצמו לעמדת “אפוטרופוס בפועל” בלא מינוי, שעה שהישיש מתקשה להבין ו/או להתנייד, חב בחובות משפטיים וחייב לנהוג במסירות, וקיים איסור שליחת יד בכספי הנתון להשפעתו.
דוקטרינת ההגנה על הישיש המוחלש בתקופה בה טרם מונה לו אפוטרופוס נשענת אף על הדין הקיים לעניין עושק, שהרי יחסי הצדדים – חסוי ואפוטרופוס – נובעים מדיני החוזים הכלליים.
המינוח הידוע עושק מוסבר בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1953 ובראי ע”א 4839/92 גנז נ’ כץ, פ”ד מח(4)749), הקובע כי זה הנזקק לאשפוז (חסר תנועה, מחוץ למוסד) בבית אבות עונה על תנאי הסעיף.
האיסור על “מעין אפוטרופוס” או אפילו על קרוב משפחה ומקורב ליטול שלא כדין מנכסי הנתון להשפעתו, נלמד אף מדוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת החלה על “מתנות” ולא על צוואות וירושות בלבד.
כך או כך, צפויה המתנה הכספית או הרכושית להיות מוחזרת למסת הרכוש של הקשיש/חסר הישע באם יינקט הליך משפטי כנגד האפוטרופוס. ניגוד אינטרסים יכול להיווצר גם במהלך חייו של קשיש חסר ישע וגם לאחר פטירתו, אם הוא מוריש את רכושו לאפוטרופוס.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
