המקרה שלפנינו מדגים עד כמה כל מילה הינה בעלת משמעות מרובה כאשר מנסחים הסכם ובפרט הסכם גירושין
מקרה אשר נדון ב- תלה”מ 28952-04-19 עוסק בזוג אשר התגרש באמצעות הסכם גירושין, התייחס בין היתר בהסכם הגירושין לסוגיית של איזון הזכויות הסוציאליות שנצברו לכל צד וכך נכתב בהסכם הגירושין: “כל אחד מהצדדים זכאי למחצית הפנסיה והזכויות הסוציאליות של משנהו”.
למרבה הצער, לא נתן מי שניסח את הסכם הגירושים, בין אם היה זה באמצעות גישור ובין אם באמצעות עורכי דין, את דעתו על העובדה שהגמלה אשר מקבל הבעל שפרש מהמערכת הצבאית מתקבלת גם בגין שירות החובה וגם בגין התקופה שטרם נוצרה הזוגיות של בני הזוג.
הניסוח כפי שהוא מובא לעיל בציטוט, מעניק לכל אחד מהצדדים את מחצית הפנסיה, לא נכתב כי התקופה שבגינה תאוזן הפנסיה הינה מיום הנישואין ועד ליום הקרע.
כפי שמובא לעיל, נכתב כי כל צד זכאי למחצית הפנסיה והזכויות של הצד השני. כך עולה מהניסוח כי כל צד מקבל מחצית ממה שיש לבן הזוג השני, גם אם הצבירה הסוציאלית נעשתה בטרם נוצרה הזוגיות.
טעות בניסוח הסכם יוצרת עיוות
זוהי טעות חמורה בניסוח אשר מיטיבה במקרה זה עם האישה ומרעה עם הגבר, הגם שהניסוח הוא כזה שהמצב יכול היה להיות הפוך, והתוצאה יכולה הייתה להיות דווקא לטובת הגבר אם האישה הייתה זו שצברה זכויות משמעותיות בטרם הנישואין, אך לא כך היה במקרה זה.
בית המשפט אשר דחה את תביעת הבעל לפרשנות, קבע כי בהתאם ללשון הסכם הגירושים, הנתבעת זכאית למחצית מהגמלה המשולמת לתובע, ולא לחלק היחסי כפי שצריך היה להיות לו הסכם הגירושין היה מוקפד.
אין לקבל את טענת התובע כי ככל שביקשה הנתבעת לקבל חלק בזכויות שצבר התובע בגין שירות החובה שלו שאירע לפני הנישואין, היה עליה לכלול זאת מפורשות בהסכם. ההיפך הוא הנכון והניסוח הוא ברור וחד משמעי והטעות היא של המנסח ולא של האישה.
לשון ההסכם ברורה וחד משמעית ואין לפרש אחרת את הסכם הגירושין
בית המשפט קובע נחרצות כי בניגוד לטענת התובע, לשון ההסכם ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. לשון ההסכם קובעת ברחל ביתך הקטנה, כי הנתבעת זכאית למחצית הפנסיה של התובע כפי שגם התובע זכאי היה למחצית זכויות הפנסיה של הנתבעת.
לשון ההסכם אינה קובעת גבולות מינימום או מקסימום ומכאן הלשון בפשוטה בה נוקט ההסכם הינה חד משמעית – מחצית מכל מה שנצבר. לא יותר ולא פחות ואין החרגה של התקופה טרום הנישואין, מה שצריך היה להיות בפועל לו היה ההסכם נערך בצורה מוקפדת התואמת את לשון חוק יחסי ממון בין בני זוג הקובע שיתוף רכושי מתקופת הנישואין ועד למועד הקרע.
לפיכך ובהתאם ללשון הסכם הגירושין, זכאית הנתבעת למחצית מגמלת התובע כפשוטה ללא הבחנה בין הזכויות המרכיבות את הגמלה.
הצדדים לא התייחסו בהסכם למרכיבי הגמלה וההסכם אינו כולל כל הוראה הקובעת כי התובעת זכאית למחצית הזכויות שצבר התובע במשך החיים המשותפים אלא למחצית הגמלה. הא ותו לא.
לא זו אף זו, מדובר בהסכם גירושין שנכרת ונחתם לאחר הליך גישור ממושך שהסדיר את מכלול נושאי הפרידה בין הצדדים, כאשר שני הצדדים היו מיוצגים וההסכם אף קיבל תוקף של פסק דין.
הלכה היא כי בתי המשפט לענייני משפחה אינם נוטים לפתוח, לבטל או אף לשנות הסכמי גירושין מפאת יציבות והחשיבות שניתנת להסכם גירושין כולל שאשר בו יש כל מיני היבטים אשר משתלבים זה בזה.
יציבות ובטחון בקיומו ובתקפותו של הסכם גירושין חשובים ביותר
בכל הנוגע להסכמי גירושין, נקבע לא אחת כי יש להקנות להסכם גירושין יציבות ואמינות “אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט” (ע”א 4545/92 שטיין נ’ שטיין. למרות שפסק הדין בעניין שטיין ניתן בשנת 1984 הדברים יפים גם היום וזוהי הלכה שלא נס ליחה.
הסכמי גירושין הינם מקשה אחת
יתר על כן, כל תנאי ההסכם הינם מקשה אחת ובפועל הינם שלובים גם אם אין הוראה מפורשת על כך, עדיין בית המשפט רואה אותם כתנאים שלובים.
נקבע בהקשר של הסכמי גירושין כי יש להתייחס אליהם כאל מקשה אחת ולא כאסופת הוראות העוסקות בסוגיות שונות משום שההתחייבויות המצויות בהסכם כזה שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה, וכך גם במקרה דנן.
אין מקום להפריד את הסעיף המתייחס לזכאותם של הצדדים בזכויות הפנסיוניות של כל צד משאר סעיפי הסכם הממון והגירושים.
חוק שירות המדינה גמלאות
בית המשפט מוצא נימוק נוסף לכך בהסתמך על חוק שירות המדינה. סעיף 63(ג(א) לחוק שירות המדינה גמלאות (נוסח משולב) תש”ל – 1970 קובע כי מי שפרש לגמלאות מהשירות כעובד שירות הביטחון, תובא בחשבון גם תקופת שירות החובה שלו בחישוב הגמלה בהתקיים שני תנאים:
- הוא הצטרף לשירות עד ליום 31.12.2000;
- והוא שירת עשר שנים לפחות במצטבר בשירות בטחוני.
במקרה דנן, זכותו של התובע, שהחל את שירותו בשנת 1979 כי תקופת שירות החובה בצה”ל תובא בחישוב הגמלה, מותנית בשירות של 10 שנים רצופות.
כך שלמעשה, נכון הדבר כי שירות החובה הצבאי של התובע התבצע טרם החיים המשותפים, אולם זכאותו לגמלה בגין שירות זה התגבשה במהלך ולאחר השלמת 10 שנות שירות רציף, אשר אין מחלוקת, שהתבצעו רובן ככולן במהלך תקופת החיים המשותפים. לפיכך, משזכאותו של התובע לגמלה בגין תקופת שירות צבא החובה התגבשה במהלך החיים המשותפים זכאית הנתבעת לחלקה בגמלה שנצברה בתקופת שירותו של התובע ומשולמת כיום לתובע.
עוד יש לציין כי במקרה דנן מייחס בית המשפט לענייני משפחה חשיבות לעובדה כי עסקינן בתקופת נישואין ארוכה, בנישואין ראשונים כששני הצדדים היו עוד בתחילת דרכם וצבירת הנכסים נעשתה בכוחות משותפים, במהלך החיים המשותפים ועל כן – בלי קשר לניסוח המפורש בהסכם הגירושין – אין מקום להפריד בין תקופת הנישואין לתקופת השירות הצבאי שקדם לנישואין ובעיקר, כאשר הזכות לגמלה בגין שירות החובה בצה”ל כאמור התגבשה למעשה בתקופת החיים המשותפים עת שירת התובע.
קביעה זו מבוססת בי היתר גם על בע”מ 2038/07 פלונית נ’ פלוני. למרות האמור בפסק הדין שעיקריו מובאים לעיל – ברור שלו הסכם הממון והגירושין היה קובע אחרת, ומאחר וניתן להתנות על סוגיית איזון המשאבים בין בני זוג – תוצאת פסק הדין הייתה אחרת גם היא. אמנם לפי הדין תקופת השיתוף היא אך מיום הנישואין ועד ליום הקרע, אך נוסח הסכם הגירושים גובר על החוק ועל הפסיקה.
למותר גם לציין שיש לשים לב לניואנסים דקים מסוג זה ואין למתוח את תקופת השיתוף אחורה מעבר ליום הנישואין, ואולם כך היה במקרה זה, ולבעל לא יכולה להיות כל טרוניה, משזהו הניסוח בהסכם הגירושים.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
