על המתח שבין הסכם יחסי ממון בין בני זוג/ידועים בציבור לבין צוואה
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מיכאל ושרונה הכירו לאחר הגירושין ולאחר תקופה קצרה של חברות החלו להתגורר יחדיו בדירתו של מיכאל. דירתה של שרונה הושכרה ושכר הדירה נכנס לחשבונה של שרונה, אך שימש את התא המשפחתי החדש. הצדדים חיו בהרמוניה ובאהבה ולא התחשבנו בצורה קטנונית ביניהם. היה להם ברור שכל מה שיש להם כהכנסה שוטפת משמש את שניהם לצרכיהם.
מיכאל ושרונה השכילו להתמודד בתבונה עם הקשיים שמערימה זוגיות שניה, כולל קבלה על ידי ילדי בני הזוג האחר, ובעיות שונות ונוספות שעולות בין בני זוג, והם חיו באושר, ושרתה ביניהם ידידות וחברות.
בהגדרה המשפטית שרונה ומיכאל היו ידועים בציבור. עשרות ואולי מאות פסקי שעסוק בהגדרה של מהות “סטטוס” זה קבעו כי ידועים בציבור הינם:
בהתקיים שני תנאים מצטברים של חיי אישות כבעל ואישה ושל ניהול משק בית משותף, המורכבים מיסוד האישות (עונתה), היסוד הכלכלי (שארה וכסותה) והיסוד האמוציונלי (אהבה אחווה שלום ורעות) – יוכרו הצדדים כידועים בציבור. (ע”א 481/73 רוזנברג נ. שטסל פ”ד כט (1) 505, ע”א 107/87 אלון נ. מנדלסון פ”ד מ”ג (1) 431.
פטירתו של מיכאל היכתה את שרונה כמו גם את ילדיו, את מכריו וחבריו לעבודה בתדהמה, שכן הוא היה אדם בריא לגילו, והניתוח הקל שעבר להסרת גידול מהעור, הסתבך במפתיע ובצורה בלתי צפויה בעליל, נוכח חיידק שהתלבש עליו בעת שהותו הקצרה לאחר הניתוח בבית החולים. מיכאל נפטר בגיל צעיר, במפתיע, ונוכח הניתוח הפשוט שעמד לעבור, אף לא עלה על דעתו הסיכוי כי לא יצא ממנו בחיים.
למיכאל לא הייתה כל צוואה, שכן היה ברור גם לו וגם לשרונה שהרכוש העיקרי יגיע לילדי כל אחד מבני הזוג. הצדדים דיברו על כך שדירתו של מיכאל מיועדת לאחר אריכות ימיו לילדיו, ואילו דירתה של שרונה תגיע בבוא העת לילדיה. זו הייתה ההסכמה וההבנה ביניהם ואולם מסיבה לא ברורה אף אחד מבני הזוג לא עשה צוואה. כל אחד סמך על זולתו והסתפק בכך נוכח האהבה והאמון ששרר ביניהם.
המסמך היחיד שעליו חתמו הצדדים היה הסכם יחסי ממון בין ידועים בציבור שהסדיר את הרכוש ואת הבעלות של כל אחד מהצדדים, וקבע הפרדה רכושית של הדירות.
אולם במסמך זה לא היה די כדי להגן על האינטרסים של ילדיו של מיכאל, ובפועל העדרה של צוואה – גרם לכך שהילדים איבדו מחצית ממסת העזבון. ומדוע? שרונה כידועה בציבור של מיכאל – יורשת את חלקה כאילו הייתה נשואה לו כדת וכדין, מכוח סעיף 55 לחוק הירושה הקובע:
מעין צוואה
- איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.
שרונה הגישה בקשה לצו ירושה בה עתרה כי רכושו של מיכאל, לרבות הדירה, יחולק כך שהיא תהיה הזוכה של מחצית הזכויות, וילדיו של מיכאל – של המחצית השנייה. ילדיו של מיכאל נועצו בעורכי דין, ואולם נוכח העדרה של צוואה – הומלץ להם שלא להתנגד לבקשה למתן צו ירושה, והם בלעו את הגלולה המרה בלית ברירה. כמו כן עתרה שרונה לכך שהמכונית כולה וכן כל מטלטלי הבית יהיו שייכים לה וגם זאת בהתאם לחוק הירושה.
התוצאה של סיטואציה זו הייתה – כי על פי חוק הירושה – שרונה בהיותה ידועה בציבור של מיכאל, העונה כמובן לכל ההגדרות והמבחנים של ידועים בציבור – הינה יורשת של מחצית עזבונו, דהיינו במקרה זה שרונה ירשה 50% מדירתו של מיכאל, מכונית ואת כל המטלטלין בדירה.
לו חפץ מיכאל המנוחה שחברתו לחיים לא תזכה במחצית ירושתו היה עליו לערוך צוואה ומשלא עשה כן כללי הירושה על פי דין יחולו. על פי סעיפים 10-11 לחוק הירושה:
10.יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש).
זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה.
זכות הירושה של בן זוג (תיקון מס’ 4) תשל”ו-1976 (תיקון מס’ 7) תשמ”ה-1985
- (א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון;
על מקרה כגון זה נאמר בבע”מ 7468/11 על ידי ערכאת הערעור: “………בעודם בחיים רשאים בני הזוג להסכים על אופן חלוקת הרכוש ביניהם. ברם, משאין עסקינן בהגדרת היקף הרכוש אלא בשאלת הזוכה בו הצוואה – מצוות המוריש – היא הקובעת.
לדעתי המבנה האנליטי המשפטי האמור נכון הוא ותוארם את מטרות הדין. יש לשמור על ההבדלים בין חוק יחסי ממון לבין חוק הירושה: כאמור הסכם בגדרו של הראשון משקף רת חופש החוזים של בני זוג. ואילו האחרון מתמקד באוטונומיה של היחיד – הוא לבדו ללא שותפים…….”
משמע יש צורך שתובן ההבחנה בין צוואה לבין הסכם יחסי ממון בין בני זוג או ידועים בציבור. זוגות שאינם משפטנים אינם מודעים לאבחנות שבין צוואה לבין הסכם יחסי ממון בין בני זוג או ידועים בציבור.
בהעדר שני מסמכים אלו – התוצאה המשפטית לא בהכרח משקפת את רצונם של הצדדים.
הצוואה שולטת על הרכוש לאחר פטירת אדם, ואילו הסכם יחסי ממון עוסק בחלוקת הרכוש או בהפרדתו בין בני זוג בעודם בחיים. הראשון מתייחס לסיטואציה של מוות, פטירת אדם, והשני להסדרת הרכוש בין בני זוג חיים, בין שהם חיים יחד ובין שהם בפני פרידה או גירושין.
סיטואציה עגומה מעין זו המתוארת במקרה דלעיל יכולה הייתה להיפתר בקלות לו מיכאל היה עורך צוואה, שכן היה עליו לכתוב בצוואה באופן מפורש שהוא מוריש את כל רכושו לילדיו ואזי זוגתו-שרונה, לא הייתה זוכה בחלק מעזבונו (מחצית).
התרופה למצב שנוצר – מצב שככל הנראה מיכאל לא חפץ בו – התרופה הייתה בידיו לערוך צוואה ומשלא עשה כן – נוצר מצב שרכושו בחלקו מגיע שלא לילדיו וספק אם בכך רצה.
ילדיו של מיכאל ניסו לפנות למצפונה של שרונה, ולהזכיר לה מה רצה אביהם שיהיה לאחר מותו, ואולם כידוע הכסף מסנוור, ומחצית הדירה שאותה ירשה, גרמה לשרונה שלא לקבל את בקשתם של ילדיו של מיכאל, והיא התעקשה להיוותר עם מחצית הירושה, לרבות המכונית והמטלטלין, דבר שהעשיר את קופתה בכמיליון שקלים, וזאת בנוסף לזכויות שקיבלה ותקבל באופן שוטף הן מביטוח המנהלים כאלמנתו והן מקצבת השארים שתקבל לכל ימי (אלא אם תינשא) מהמוסד לביטוח לאומי.
על כך נאמר “כסף מעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים”
(ספר דברים, טז, יט: “לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם”).
ציטוט שה מהתנ”ך קובע שכסף יגרום לאנשים לסטות מדרך הישר, כשהכוונה בעיקר לשוחד. אמנם לא מדובר במקרה כגון המתואר לעיל בשוחד, אך אין ספק כי נעשה אי צדק וכי כוונת המנוח לא יצאה לפועל.
מקרה זה היה מסתיים טוב יותר והוגן יותר לו בני הזוג היו נועצים בעורך דין, כאשר עברו להתגורר יחד ולנהל חיים כתא משפחתי.
