עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בתמ”ש 21/27/4764 נדונו על ידי כב’ השופט גביזון ס”נ, שתי שאלות מעניינות בתחום דיני המשפחה:
- האם זכות לשיוך שהתקבלה במהלך חיי הנישואין על ידי חברת קיבוץ הינה זכות משותפת וברת איזון בין בני זוג עובר לפירוק התא המשפחתי והגירושין.
- בהתחשב בעובדה שעל הבעל לבצע איזון משאבים בכל הנוגע לחברה שבשליטתו ובבעלותו – עם האישה – מהו המועד הנכון לעשות זאת, האם מיידית או שמא כאשר נושא השיוך של הדירה יבוא לידי מימוש.
בפסק דין שכל כולו מבוסס על הגינות וראיית שני הצדדים גם יחד ורצון ליצור מצב בו כל צד יצא מהנישואין במצב דומה לזולתו – קובע בית המשפט כי איזון המשאבים בין בני זוג ייעשה מתוך ראיה כוללת וכי שני הנכסים יאוזנו בו זמנית, ולא האחד קודם לשני.
זכות השיוך של הדירה בקיבוץ
ע”ש האישה זכות לשיוך בדירת המגורים בקיבוץ כאשר היא מתגוררת בקיבוץ החל משנת 1992 ואילו הבעל אינו חבר קיבוץ. עת נישאו הצדדים עבר הנתבע להתגורר עם האשה בקיבוץ.
משמעותו של הליך השיוך בקיבוצים הינו העברת הזכויות בבית המגורים לידי חבר הקיבוץ. האשה חתמה על “הסכם בעניין שיוך דירות בקיבוץ ,”XXX במסגרתו נקבעה זכאותה לשיוך בית המגורים.
לטענת האישה אין לבצע איזון משאבים בנוגע לדירה שעתידה להיות רשומה על שמה לאור הליך השיוך
לטענת האישה המדובר בזכות שהתגבשה טרם הנישואין על כן אינה ברת איזון אגב גירושין ועל כן אין מקום להורות על שיתוף בזכות זו. לחילופין, טוענת האישה כי הנתבע מנוע מלטעון לזכויות שמעניק הקיבוץ וזאת מכח עיקרון תום הלב, איסור שימוש לרעה בהליכים משפטיים וברוח דוקטרינה של ההשתק, שכן השתמש לתועלתו במשכורתו ועתה מבקש זכויות שהקיבוץ מבקש להעניק לחבריו.
לטענת האיש יש לו חלק שווה בדירת המגורים בשל אופיה המיוחד
הנתבע, מנגד, טוען כי ההחלטה להיכנס להליך השיוך הייתה החלטה משותפת של הצדדים ולא היה ספק שהזכויות משותפות. הנתבע בסיכומיו עותר כסעד ראשוני לחלוקה במתכונת של “שלה-שלה, שלו-שלו” כאשר האישה תיוותר עם הבית בקיבוץ ואילו הוא יוותר עם הזכויות הרשומות על שמו, לרבות החברה.
לטענת הנתבע, בבית בו מתגוררים הצדדים משנת XXXX האישה לא שילמה מאומה עבור הדירה והשיפוצים בדירה נעשו מכספי הנתבע.
על כן, עותר הנתבע, לחילופין, כי הוא זכאי להצהרה בדבר שיתוף מלא ובאופן שווה בזכויות בדירה, כך שלאחר השלמת רישום הזכויות בדירה ע”ש האישה ימונה שמאי שיעריך את שווי הדירה והאישה תחויב לשלם לנתבע מחצית שוויה.
לטענת הנתבע, בעקבות ובזכות החלטתם המשותפת של הצדדים כי הנתבע לא יצטרף כחבר קיבוץ, נהנתה האשה מכספים ייחודים, לרבות פרעון מוקדם של המשכנתא, רכישת מגרש בהרחבה, כספים בחשבון המשותף, רמת חיים גבוהה ונסיעות לחו”ל, כספים לרכישת הדירה בטירת הכרמל.
לכן, לטענת הנתבע, האשה, אשר יצרה מצג והתנהלות כלפי הקיבוץ והחברים כמי שאין לה רכוש אחר, מנועה ומושתקת היום מלבקש את הרכוש האחר, ויש להורות, לטענתו, כי מה שנצבר ע”י הנתבע יהא שלו בלבד.
שיוך הדירה בקיבוץ הינו זכות כלכלית ככל זכות אחרת והינה זכות ברת איזון בין בני זוג
זכותה של האשה לשיוך הדירה הינה זכות כלכלית, אשר נתגבשה במהלך החיים המשותפים, ועל כן נקבע על ידי בית המשפט כי הינה בגדר זכות ברת איזון. אין סיבה כי זכות כלכלית זו שנצברה במהלך חיי הנישואין, שלא תהא ברת איזון מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג.
בשלב זה, בו טרם נסתיים הליך השיוך וטרם נרשמו הזכויות בדירה ע”ש האשה, יש בידי האשה זכות אובליגטורית והתחייבות עתידית לרישום הזכות לאחר שיושלם הליך השיוך או זכות מעין קניינית מסויגת.
הזכות אמנם מקורה בהיותה של האשה חברת קיבוץ, אך אין לראות בהתגבשות הזכות תוצאה של חברותה בקיבוץ טרם הנישואין. שכן המועד הקובע לזכאות לשיוך, בהתאם לסעיף 4 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש) תשס”ו-2115, הוא המועד בו נתקבלה החלטה של האסיפה הכללית בקיבוץ להיכנס להליך של שיוך דירות.
האשה חתמה על הסכם השיוך בשנת XXXX במהלך החיים המשותפים. אף האשה בחקירתה הנגדית מאשרת כי תהליך השיוך ארע במהלך החיים המשותפים עם הנתבע.
ברור הוא כי, ככל שהיה מסתיים הליך השיוך ביחס לדירתה של האשה טרם פרוץ הסכסוך, הייתה לנתבע זכות איזון בדירה זו, שכן המדובר בנכס שהצטבר תוך כדי תקופת השיתוף, בהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1912. הדבר מקבל משנה תוקף בשים לב כי המדובר, במקרה דנן, בדירת המגורים, בה התגוררו יחדיו הצדדים בתקופת השיתוף, והמהווה נכס משפחתי מובהק, אשר נטיית בתי המשפט הינה לראותו כנכס משותף ובר איזון, אף אם רשום ע”ש אחד מבני הזוג בלבד.
תוצאה זו מתיישבת הן עם כללי הצדק והשוויון, בייחוד בשים לב לזכאותה של האשה בזכויות שצבר הנתבע במהלך הנישואין מעבודתו מחוץ לקיבוץ, לרבות זכותה במחצית שווי החברה.
תהליך השיוך, כאמור, נעצר בשל אי השלמת הליכי המיסוי מצד האשה וטענתה כי ביטלה את הליך השיוך נמצאה בלתי אמינה וגרסה זו לא נתמכה באסמכתאות ואף נסתרה בעדותו של מר XXX – מרכז המשק בקיבוץ.
בית המשפט מתרשם כי הליך השיוך נעצר בעטייה של האשה ובמכוון עובר לסכסוך הגירושין בין הצדדים, על מנת לסכל מימוש זכותו של הנתבע ביחס לדירה.
הציפייה מבעל דין מתגרש כי ינהג בתום לב
מצופה מבעל דין העותר בתובענה לאיזון משאבים כי יפעל בתום לב וכי לא יסכל את זכותו של הצד האחר לאיזון משאבים. החוק מקנה לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב בשאר לאופן ביצוע האיזון, תנאיו, ומועדו וכל זאת כדי שאיזון המשאבים יעשה בתום לב ובהגינות.
מועדי האיזון יהיו בד בבד
מועדי ביצוע איזון המשאבים ביחס לחברה וביחס לדירה יתקיימו באופן משולב ומותנה, כך שהנתבע יעביר לתובעת חלקה בשווי החברה, כמפורט לעיל אך לאחר שיסתיים הליך השיוך ובית המגורים בקיבוץ יירשם ע”ש האשה או, לחילופין, לאחר שתציג האשה אסמכתא לכך כי ההליך לא הושלם מסיבות אובייקטיביות, אשר אינן תלויות בה עצמה.
אופן ביצוע איזון המשאבים במתכונת זו יש בו כדי להבטיח מימוש זכותו של הנתבע לאיזון ביחס לדירה, בייחוד נוכח התנהלותה של האשה, אשר עצרה את הליך השיוך עובר לתחילת סכסוך הגירושין בין הצדדים וכאשר האשה מתגוררת בבית המגורים ועל כן, אין לה תמריץ להשלמת הליכי השיוך.
יש באופן ביצוע זה , משום הבטחת מימוש זכותם של הצדדים לאיזון משאבים וזאת בתוך לב ובהגינות, שכן עקרון תום הלב חולש גם על אופן יישום איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.
