כב' השופט עודד מורנו נתן בע"פ 3127-12-16-החלטה לעניין מעצר של חשוד, המגלה גם את האנושיות שיש בשופט, אנושיות שככל הנראה הביאה אותו להחלטה מקלה תוך שחרור החשוד למעצר בית, במקלט של בנין, עד כמה עצוב שזה נשמע.
אדם נאלץ להתפרץ למבנים על מנת להשיג אוכל
בהשוואתו את מצב החשוד לעלובי החיים המתוארים בספרו של וקטור הוגו, מבטא בית המשפט כמעין כתב אישום כנגד החברה, אשר גורמת לאדם לבצע פשע על מנת שיוכל לאכול ולשרוד.
אמנם מעיון בתיק החקירה עולה, כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות על ידי החשוד, וחרף זאת בית המשפט אינו קובע השארתו במעצר עד למשפטו.
יש לציין כי החשוד נחשד בכך שהתפרץ לגן ילדים מס' פעמים ובחקירתו החשוד אכן לוקח אחריות על שני מקרים של התפרצות לגן ילדים ומודה במיוחס לו, כאשר מספר הוא בחקירתו: אני חי ממקלט למקלט, כל יומיים אני מחפש מקלט אחר לישון בו, אין לי בית. רוב הזמן לצערי אני אוכל מפחים, חדרי אשפה ובחניונים, נאלצתי בעל כורחי להיכנס לגן שהחלון שלו היה סגור בלי נעילה…. … והיום נכנסתי לחפש אוכל, חשבתי לעצמי שלא כדאי לי להסתבך ויצאתי משטח הגן בלי לקחת כלום.
במקום אחר בחקירתו מספר החשוד את הדברים הבאים: נכנסתי דרך הדלת, לקחתי מהמקרר 4 עוגיות מאפינס שתפסתם אצלי היום, רבע כיכר לחם וחצי קופסת חומוס, זה מה שאכלתי היום ואז יצאתי משם.
החשוד נעדר עבר פלילי, ומודה בשני מקרים של פריצה לגן כמתואר לעיל. גם על פי טענת המתלוננת, לא נאמר כי נגנבו פריטים כאלו או אחרים, ישנה טענה להיזק במזיד, כשהחשוד אינו מודה בכך.
אכן, התפרצות הינה עבירה חמורה, אשר במסגרת העמדה לדין וגזירת העונש, בית משפט נותן משקל נכבד ובצדק לערכי יסוד המוגנים של הקניין והפרטיות של המתלוננים.
ויקטור הוגו ועלובי החיים
יחד עם זאת, קובע בית המשפט כי מדובר במקרה של עלובי החיים. בשנת 1862 יצא לאור ספרו של ויקטור הוגו עלובי החיים. ספר אשר הפך ברבות השנים לכתב אישום (כתב אישום נגד יחסה של החברה לחלשים). הוגו מתאר את ז'אן ול ז'אן, שלאחר שלא הצליח למצוא פרנסה כדי לדאוג למשפחתו, שבר את שמשת המאפיה וגנב כיכר לחם.
בגלל מעשה זה נכלא ז'אן ול ז'אן לשנים ארוכות. יש בתרבותנו רגעי זוועה, כתב הוגו, אלו שבהם פוסק החוק על התדרדרותו של אדם, כאשר מפקירה החברה יצור אנוש לגורלו.
במכלול הנסיבות המתוארות בתיק זה לעיל, ומאחר ובית המשפט סבור שבאמת מדובר במקרה של "עלובי החיים" מקרה חריג, מוצא הוא כי אין מקום להארכת מעצרו של החשוד, הגם שקיים חשד סביר ועילת מעצר, שכן אין ביכולתו של החשוד לשבש פעולות חקירה ואין הוא מגלה מסוכנות וזאת לנוכח הרקע העומד בבסיס המעשים והעובדה כי מדובר באדם נעדר עבר פלילי.
לאור כל האמור לעיל, מורה בית המשפט על שחרורו של החשוד בערובה ובתנאים, של התחייבות עצמית על סך של 1,000 ₪ ו-מעצר בית בכתובת מסויימת ובמקלט הבניין…..כמה עצוב.
