מהי ההגדרה המשפטית של עיקרון טובת הילד?
מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
עיקרון טובת הילד – הגדרה
העיקרון המנחה את בית המשפט בהכרעה בענייני קטינים, לרבות בסוגיית משמורת קטין והסדרי ראיה הוא עיקרון טובת הילד.
עיקרון זה נועד להבטיח כי ההחלטות המשפטיות יתמקדו בצרכים הייחודיים של הילד, בשמירה על יציבותו הרגשית והפיזית, ובשמירה על הקשרים החשובים בחייו. מדובר במבחן דינמי, אשר מותאם לכל ילד ולנסיבותיו הספציפיות.
ס’ 25 לחוק הכשרות המשפטית אף קובע זאת, אך אינו מגדיר מהי טובת הילד ומשאיר לבית המשפט למלא מושג זה בתוכן.
על פי כבוד השופט חשין בבג”ץ 5227/97 מיכל דויד נ’ בית הדין הרבני– טובת הילד היא “זכותו של הילד כי תישמר בריאתו הגופנית והנפשית, כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים”.
הפסיקה הישראלית מגדירה את עיקרון טובת הילד כעיקרון על בהכרעות לגבי הסדרי משמורת, שיש לו עדיפות ואשר הוא מתנגש עם עיקרון על אחר.
כלומר משמעות טובת הילד כעיקרון על, היא שזכויותיו וצרכיו של הילד עומדים מעל אינטרסים של צדדים אחרים. כך למשל, אם הורה מבקש משמורת משותפת, אך הוכח כי הדבר יפגע ביציבותו הרגשית של הילד, עיקרון טובת הילד יגבר על זכות ההורה לשוויון משמורת
מעמדו של עיקרון טובת הילד בבית המשפט
טובת הילד נתפסת על ידי בית המשפט כטובה “יחסית“.
מעצם טיבה, שהיא אינה מהווה את טובתו האבסולוטית של הילד. הפתרון של טובת ילד לדעת בית המשפט מהווה בבחינת הרע במיעוטו או הטובה הקטנה ביותר בנסיבות העניין:
“קביעת טובתו של ילד שהוריו נפרדו זה מזה אינה אלא שקילת עדיפויות ועל פי רוב תפיסת הרע במיעוטו. אין כאן טובה שלמה או מוחלטת כמו הטובה הצפונה לילד יהודי היושב בבית הוריו הנאהבים על אדמת ישראל. מששללו ההורים טובה שלמה זו מילדם הרי הטוב אשר בתי המשפט מסוגל להעניק לו אינה אלא טובה יחסית”.
ברור שבית המשפט האמור לקבוע אצל מי מההורים יגדל הילד והיכן יהיה הבית הדומיננטי מנסה למצוא עבור הילד את האלטרנטיבה הטובה ביותר מהאפשרויות הקימות באשר ברור שלילד עדיף שני הורים שיחסיהם טובים.
לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים על בית המשפט לקבוע הסדר משמורת שיגשים כמה שיותר את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה המשמורן ועם זאת לשמור על קשר בין הילדים לבין ההורה שאינו משמורן. לשם כך על בית המשפט לערוך בחינה של כל המשתנים הקיימים.
המשתנים שעל בית המשפט לבחון במסגרת עיקרון טובת הילד
על פי כב’ השופטת דורנר ברע”א 4575/00 פלוני נ’ אלמוני במסגרת בחינה של טובת הילד על בית המשפט להתחשב במספר גורמים, עליו להתחשב בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת הקשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו. כל מקרה ומקרה יבחן לגופו על פי אמות מידה אלו.
על פי הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט על מנת שיישום עיקרון טובת הילד יהיה אחיד ושוויוני בבל ההכרעות בענייני ילדים, בעת קביעת טובת ילד מסוים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו בין היתר לאור הגורמים הבאים:
רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון
במיוחד בילדים מתבגרים, הרצון האישי שלהם נחשב לפרמטר חשוב, שכן הוא משקף את תחושותיהם לגבי הקשר עם הוריהם והעדפתם ביחס למקום מגוריהם. עם זאת, בית המשפט בוחן בזהירות את ההשפעה של עמדות הילד, כדי לוודא שאינן מושפעות מלחצים חיצוניים.
שלומו הגופני והנפשי של הילד
שלמות פיזית ונפשית עומדת בראש סדר העדיפויות. אם יש חשש לפגיעה רגשית או גופנית כתוצאה מהחלטה על הסדרי משמורת, הדבר יקבל משקל רב בהחלטת בית המשפט. למשל, במקרים של סכסוך הורי מתמשך, נבחנת מידת ההשפעה של מצב זה על מצב רוחו של הילד ועל יציבותו הרגשית.
גילו של הילד וכשריו המתפתחים
גיל הילד משפיע משמעותית על אופי ההחלטות. ילדים בגיל הרך נוטים להישאר בסביבת ההורה שיכול לספק יותר יציבות ותמיכה פיזית, בעוד שבני נוער מתמודדים עם סוגיות מורכבות יותר, כמו הצורך בקרבה לחברים או למסגרות לימודיות.
מימד הזמן בחיי הילד
שיקול הזמן מתייחס למשך הזמן שבו הילד עלול להימצא במעבר בין מסגרות, בין בתים או בין מצבים משפחתיים שונים. לדוגמה, כאשר אחד ההורים עובר דירה לעיר אחרת, נבחנת השפעת המעבר על שגרת הילד, חבריו ובית הספר.
מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלוונטיות לעניין
במקרים מסוימים, מאפייני הילד עשויים להשפיע על ההחלטה. כך למשל, ילדים בעלי צרכים מיוחדים עשויים להזדקק להורה המסוגל לספק תמיכה ייחודית, כגון טיפול רפואי מיוחד או מעקב חינוכי.
השפעת ההחלטה על חייו של הילד
כל החלטה משפטית יכולה לשנות את מסלול חייו של הילד. למשל, העברת משמורת להורה המתגורר במדינה אחרת עשויה לשנות את מסגרת חייו, את הקשרים החברתיים והמשפחתיים שלו, ואת חוויית הילדות באופן כללי. שיקול זה נבדק לעומק בכל מקרה.
קשריו ויחסיו עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים
הקשרים בין הילד להוריו הם יסוד חשוב בהחלטות על טובת הילד. אם יש לילד מערכת יחסים חזקה עם אחד ההורים או עם סבים וסבתות קרובים, קשרים אלה יילקחו בחשבון בהחלטה הסופית.
עמדת הורי הילד על העניין הנדון
למרות שטובת הילד גוברת, בית המשפט מתחשב בעמדות ההורים ובמידת שיתוף הפעולה שלהם. הורה שמביע נכונות לשמור על קשר רציף עם ההורה השני ולהימנע מעימותים ייתפס כמי שפועל לטובת הילד.
הידע המקצועי הרלוונטי לעניין הנדון
במקרים מורכבים, בית המשפט עשוי להיעזר בחוות דעת של מומחים, כגון פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, כדי לקבל תובנות מעמיקות על הצרכים הייחודיים של הילד ועל ההשפעות האפשריות של כל החלטה.
העידן החדש – אחריות הורית משותפת
המונח “משמורת” הולך ומאבד מחשיבותו בעידן המשפטי והחברתי הנוכחי, ובמקומו מתבסס השיח על “אחריות הורית משותפת“. מגמה זו נובעת מההכרה הגוברת בחשיבות השוויון ההורי ובזכותם של שני ההורים להיות מעורבים באופן פעיל ומשמעותי בחיי ילדיהם, גם לאחר הגירושין.
אחריות הורית משותפת מתמקדת באיזון ובחלוקה הוגנת של הזמן, האחריות והחובות בין ההורים, כך שהילדים יוכלו ליהנות מנוכחות שוויונית של שני ההורים בחייהם. היא נועדה לבטל את התפיסה המסורתית של הורה “משמורן” והורה “שאינו משמורן”, וליצור שוויון מעשי במעמד ההורי.
עם זאת, היישום של עיקרון זה עשוי לעורר מחלוקות. מצד אחד, יש הטוענים כי אב אשר היה מעורב באופן שוויוני בגידול ילדיו טרם הגירושין, אינו צריך להיחשב להורה פחות מרכזי לאחר הפרידה, ויש להכיר בזכותו להמשיך להיות מעורב באותה מידה בחיי הילדים.
מצד שני, קיימת הטענה כי במקרים בהם חלוקת התפקידים טרם הגירושין הייתה מסורתית – לדוגמה, אם ששהתה עם הילדים בבית או עבדה במשרה חלקית בעוד שהאב היה המפרנס העיקרי ונעדר לעיתים קרובות – אין הצדקה לשנות את חלוקת האחריות הקיימת. המצדדים בגישה זו גורסים כי השמירה על המודל שהיה קיים טרם הגירושין עשויה לשרת את טובת הילד ולמנוע שינויים דרסטיים בשגרת חייו.
עם התקדמות השיח, בתי המשפט מכירים בכך שאין פתרון אחד שמתאים לכל המשפחות. השופט נדרש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במעורבות ההורים טרם הפרידה, יכולתם לספק סביבה יציבה, והאינטרסים של הילד.
עיקרון טובת הילד בראי האימוץ
בסוגיות של אימוץ, עיקרון טובת הילד מקבל משנה תוקף, שכן ההכרעה נוגעת באופן ישיר לעתידו של הקטין ולרווחתו הפיזית והרגשית.
בית המשפט נדרש לשקול בזהירות את הנסיבות המשפחתיות והאישיות של הילד, תוך בחינת מסוגלות ההורים הביולוגיים לדאוג לצרכיו בצורה הולמת. כאשר עולה הצורך להעביר ילד לאימוץ, נשקלת יציבותו של הילד כגורם מכריע – הן מבחינת התא המשפחתי שבו יגדל והן מבחינת צמצום מספר המעברים בין מסגרות.
חוק האימוץ מדגיש את זכויות הילד ואת הצורך להבטיח לו סביבה יציבה ותומכת, תוך התחשבות בצרכיו הרגשיים, הפיזיים והחברתיים.
רצון הילד, אם הוא מבוגר דיו להביע דעה, יכול להוות שיקול משמעותי בהחלטות הנוגעות לאימוצו. כך, החוק שואף לאזן בין זכותו של הילד להישאר בקשר עם משפחתו הביולוגית, ככל שהדבר אפשרי ומיטיב עמו, לבין הצורך להבטיח כי גידולו יתבצע בסביבה המספקת לו ביטחון, אהבה ועתיד מבטיח.
הגישה המודרנית לאימוץ מדגישה את חשיבותה של ראייה כוללת, המתחשבת בכל גורמי הסביבה של הילד, כולל קשרים משפחתיים, התאמה תרבותית, ויכולת ההורים המיועדים לספק לו את הכלים הדרושים לצמיחה והתפתחות.
לסיכום
עיקרון טובת הילד הוא אבן היסוד בקבלת החלטות משפטיות הנוגעות לקטינים בדיני המשפחה.
עיקרון זה מכתיב את האיזון הנדרש בין זכויות ההורים לבין צרכי הילד, תוך מתן דגש על שמירה על יציבות רגשית ופיזית. בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במגוון גורמים כמו רצון הילד, מצבו הבריאותי, איכות הקשרים עם ההורים, וההשפעה של ההחלטות על שגרת חייו.
במהלך השנים, המגמה המשפטית התפתחה לכיוון של אחריות הורית משותפת, אשר מציבה את הילד במרכז ההחלטות תוך שאיפה לשוויון הורי.
עם זאת, עיקרון טובת הילד תמיד יגבר על כל שיקול אחר, ויהווה את המצפן להכרעות בענייני משמורת, הסדרי שהות והחלטות נוספות הנוגעות לקטינים.
התמודדות עם סוגיות הנוגעות לטובת הילד מחייבת ידע משפטי מעמיק והתייחסות פרטנית לנסיבות המקרה. ייעוץ עם עורך דין מקצועי יכול להבטיח שזכויותיכם כהורים נשמרות, וכל החלטה מתקבלת לטובת הילד בצורה הטובה ביותר.
** לייעוץ אישי ומקצועי, אתם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד אלינור ליבוביץ, עם כמעט 4 עשורי ניסיון בדיני משפחה, גירושין ואחריות הורית.
עוד מקורות משפטיים למאמר:
בג”צ 7/83 ביארס לוי נ’ ניסים לוי לח(1) בעמ’ 673).
הש’ שטרסברג-כהן בע”א 2266/93 פלונים נ’ אלמוני, פ”ד מט(1) 221 בעמ’ 226 קבעה לעניין עיקרון טובת הילד כי מדובר במבחן “גמיש, רחב ובלתי מוגדר, המתמלא תוכן על ידי בית המשפט על פי הראיות ועל פי שיקול הדעת השיפוטי שלו”.
בע’א 503/60, וולף נ´ וולף, פ’ד טו, 76.
*תוכן נוסף הקשור לנושא:
