במדינת ישראל הליכי גירושין נעשים בהתאם לדין תורה ובאמצעות בתי הדין הרבניים. על פי ההלכה היהודית, הבעל הוא זה שנותן את הגט לאישה. לכאורה, נראה כי הסמכות נמצאת בידי הבעל בלבד, אך בפועל קיימות מספר עילות ברורות המאפשרות לאישה לדרוש ואף לחייב את בעלה לתת לה גט.
הסיבה להקפדה המחמירה בגט עצמו, נובעת מתוך הצורך למנוע טעויות שעלולות לפסול אותו.
גט הפיטורין (מסמך הגירושין) הוא מסמך הלכתי רשמי שבו מפורטים באופן מדויק שמות בני הזוג, מקום מגוריהם והמועד, על מנת למנוע טעויות שעלולות לפסול אותו. מרגע שהאישה מקבלת את הגט לידיה, היא נחשבת לפנויה ואינה עוד נשואה לגבר שנתן לה את הגט.
להלן העילות המרכזיות שבהן אישה זכאית לדרוש ולקבל גט מבעלה לפי ההלכה:
מרידה של הבעל מחיי אישות (בעל מורד)
אחת העילות המרכזיות והחשובות בהלכה היהודית המקנות לאישה את הזכות לתבוע גירושין, היא מצב שבו הבעל מסרב לקיים יחסי אישות באופן קבוע, ללא הצדקה הלכתית או רפואית. ההלכה היהודית רואה בקיום יחסי אישות זכות בסיסית ויסודית של האישה, וחובה הלכתית מפורשת של הבעל כלפיה, הנקראת “עונה”. חובה זו מעוגנת כבר בתורה ובשולחן ערוך (אבן העזר, סימן ע”ו), ועל פיה נקבע כי בעל המסרב באופן מכוון לקיים יחסי אישות נקרא “בעל מורד”.
ההלכה מבחינה בין סירוב זמני, למשל בשל מחלה או מצב בריאותי הפיך, לבין סירוב מכוון וקבוע ללא הצדקה. אם מדובר במצב זמני (מחלה או פציעה), האישה צריכה להמתין תקופה של שישה חודשים לפחות, על מנת לבחון אם המצב משתפר (שו”ע אבן העזר, עו, יא). לעומת זאת, אם הבעל נמנע מיחסי אישות באופן מכוון, או ללא סיבה סבירה או רפואית, הרי שזו עילה מובהקת ומוכרת לתביעת גט מיידית מצד האישה.
במצבים אלו בתי הדין הרבניים נוטים לחייב את הבעל בגט ואף לפסוק לטובת האישה את תוספת הכתובה במלואה, וזאת כיוון שהבעל מפר באופן ברור ומהותי את אחת מחובותיו היסודיות כלפי אשתו.
אלימות או התעללות פיזית מצד הבעל
אלימות פיזית או התעללות מצד הבעל נחשבת לעילה חמורה במיוחד לפי ההלכה היהודית ולפי פסיקת בתי הדין הרבניים. במקרים של אלימות חמורה ומתמשכת, בתי הדין מוסמכים לכפות על הבעל לתת גט לאשתו, וזאת על מנת להגן על חייה, ביטחונה ושלומה הנפשי והפיזי של האישה. העיקרון המנחה במקרים אלו הוא ש”לא לחינם נתנה תורה גירושין”, כלומר כאשר חיי הנישואין הופכים לסבל או לסכנה ממשית לאישה, על בית הדין להתערב.
עם זאת, ההלכה קובעת כי כדי לכפות גט על הבעל בשל אלימות, יש להוכיח באופן ברור וחד-משמעי את מעשיו האלימים והפוגעניים.
ראיות קבילות הן תלונות במשטרה, צווי הגנה מבית משפט לענייני משפחה, תיעוד רפואי מפורט, עדויות של עדים מהימנים, והוכחות אובייקטיביות נוספות. ללא הוכחות כאלו, עלול בית הדין להימנע מכפייה ישירה של הגט, אף שייתכן כי יפעיל לחץ מתון יותר לחיוב הבעל להסכים למתן הגט מרצונו.
על כן, כאשר מדובר באלימות או בהתעללות חמורה, רצוי שהאישה תפעל לאיסוף ראיות ברורות וקונקרטיות מראש, על מנת לאפשר לבית הדין להורות על מתן גט ואף לכפות אותו במידת הצורך.
בגידה של הבעל (“רועה זונות”)
ההלכה היהודית מתייחסת באופן מחמיר ביותר לבגידת אישה בבעלה, אך מתייחסת באופן מקל יותר לבגידה של הגבר.
על פי ההלכה, אישה שבגדה אסורה על בעלה באופן מוחלט, ואילו גבר שבגד – אינו נאסר באופן אוטומטי על אשתו. עם זאת, לבגידה מתמשכת או חוזרת של הבעל יש משקל משמעותי כעילה לתביעת גירושין מצד האישה.
בהלכה מכונה גבר שבוגד באופן קבוע בשם “רועה זונות”. בפסיקת בתי הדין הרבניים, מצב זה מוכר כעילה לגיטימית של האישה לתבוע גט, בייחוד אם הבגידה הפכה להרגל קבוע ופוגעת בכבוד האישה או ביציבות המשפחה. בית הדין יבקש ראיות ממשיות, כגון עדויות חד-משמעיות, תיעוד ברור (כמו תמונות או סרטונים) או הודאה של הבעל עצמו, ולא יסתפק בחשד או בתחושה סובייקטיבית של האישה בלבד.
יש לזכור כי בתי הדין הרבניים לרוב יעדיפו לנסות תחילה הליכי שלום בית וגישור, ורק אם יתברר שמדובר בבגידה מתמשכת או חמורה, שגורמת סבל או השפלה מתמשכת לאישה, תהיה פסיקה חד-משמעית לטובתה. למרות זאת, זוהי בהחלט עילה מוכרת ובעלת משקל משפטי רב שמאפשרת לאישה לדרוש גירושין מהבעל.
אי-יכולת או סירוב של הבעל לספק את צורכי האישה (“בעל שאינו זן”)
אחת מחובותיו המרכזיות של הבעל כלפי אשתו לפי ההלכה היא לפרנס ולספק את צורכי החיים הבסיסיים שלה (“שארה כסותה ועונתה”). בעל המסרב או נמנע במכוון ובאופן מוחלט מלספק את צורכי המחיה הבסיסיים של אשתו, למרות שיש לו את היכולת לעשות כן, מוגדר בהלכה כ”בעל שאינו זן”. מצב כזה מוכר על ידי בתי הדין הרבניים כעילה לתביעת גירושין מצד האישה.
על מנת להוכיח את העילה בבית הדין, על האישה להציג ראיות ברורות לחוסר הפרנסה, כגון חשבונות שלא שולמו באופן ממושך, עדויות על חובות והוצאות שנאלצה לשאת בעצמה, או ראיות לכך שהבעל אינו עובד באופן מכוון וללא הצדקה רפואית או אחרת. במקרים כאלו נוטים בתי הדין לפסוק לטובת האישה ולחייב את הבעל בגט, ואף לפסוק לטובתה את מלוא סכום הכתובה כפיצוי על הפרת חובות הבעל.
בתי הדין הרבניים רואים בעילה זו משמעותית מאוד, שכן היא פוגעת בזכותה הבסיסית של האישה לחיים יציבים ומכובדים, ולכן במקרים אלו ייענו בחיוב לתביעת האישה לגירושין.
התמכרות לסמים, אלכוהול או הימורים
התמכרות חמורה של הבעל לסמים, לאלכוהול או להימורים מהווה עילה ברורה לדרישת גט מצד האישה. ההתמכרות כשלעצמה אמנם אינה בהכרח מצדיקה מיד חיוב בגט, אך כאשר מדובר בהתמכרות מתמשכת שפוגעת באיכות חיי המשפחה וגורמת סבל מתמשך, כלכלי או נפשי, האישה תהיה רשאית לדרוש גירושין.
בית הדין הרבני יבחן היטב את חומרת המצב ואת הנזקים שנגרמו לאישה ולמשפחה, ואם ימצא כי ההתמכרות בלתי ניתנת לשליטה או לטיפול, יורה בדרך כלל על חיוב הבעל בגט.
מחלות נפש או הפרעות נפשיות קשות
אם הבעל לוקה במחלת נפש או בהפרעה נפשית חמורה, המונעת ממנו למלא את חובותיו הבסיסיות כלפי אשתו, יכולה האישה לדרוש ולקבל גט. ההלכה מתייחסת למקרים אלו ברצינות רבה, שכן האישה אינה חייבת להישאר במערכת נישואין שבה קיימים סבל משמעותי או חוסר יכולת מצד הבעל לתפקד כבעל וכבן זוג.
במקרים כאלו נדרשת בדרך כלל חוות דעת רפואית או פסיכיאטרית, שתוכיח את המצב הבלתי הפיך של הבעל ואת השלכותיו על האישה וחיי הנישואין. בית הדין הרבני יקבל את בקשת האישה לגירושין במצבים שבהם המצב הרפואי הוא בלתי הפיך או מתמשך מאוד.
עזיבה ונטישה של הבעל
נטישה של האישה על ידי הבעל למשך תקופה ארוכה וללא הצדקה או הסכמה מהווה עילה מוכרת וברורה לגירושין. ההלכה היהודית רואה בחומרה מצב שבו הבעל נוטש את ביתו, שכן הדבר מונע מהאישה את זכויותיה הבסיסיות לזוגיות תקינה ויציבה.
בית הדין הרבני יבדוק את פרק הזמן שבו נעדר הבעל מן הבית, את הנסיבות להיעדרותו, והאם מדובר בנטישה זמנית או בקבועה. כאשר מתברר כי מדובר בנטישה מכוונת וממושכת, בית הדין יורה על חיובו של הבעל לתת לאישה גט.
סירוב הבעל לפרנס את אשתו (“בעל שאינו זן”)
אחת החובות המרכזיות המוטלות על הבעל בהלכה היא לפרנס את אשתו ולספק לה את צורכי החיים הבסיסיים. בעל המסרב לעבוד ולפרנס את משפחתו ללא הצדקה סבירה, למרות שיש לו את היכולת הפיזית או המנטלית לכך, מפר את התחייבותו ההלכתית.
האישה רשאית לתבוע גירושין במצב זה, ובמקרים רבים גם תקבל מבית הדין פיצוי כספי בדמות תוספת כתובה, בשל ההפרה הבוטה של החובה לפרנס ולכלכל את המשפחה.
עקרות או חוסר יכולת להביא ילדים
כאשר מתברר שהבעל עקר או בלתי מסוגל להביא ילדים לעולם, האישה זכאית לדרוש גט לאחר תקופה מסוימת של ניסיונות לפריון. זכות זו נובעת מעקרונות ההלכה, אשר רואים בהקמת משפחה ובפריון זכות יסודית של האישה.
בית הדין הרבני יבחן את המקרה לגופו, ויבדוק באמצעות חוות דעת רפואיות את סיכויי הפריון ואת חומרת הבעיה. אם מתברר בוודאות שהבעל אינו יכול להביא ילדים, האישה רשאית לדרוש גט, ובית הדין בדרך כלל יכבד דרישה זו.
התנהגות משפילה, פגיעה בכבוד או יחס מזלזל באופן מתמשך
במקרים שבהם הבעל מתנהג כלפי אשתו באופן משפיל, פוגעני או מזלזל בצורה מתמשכת וחמורה, הדבר יכול לשמש עילה מוצדקת וברורה לתביעת גירושין. אין מדובר בהתנהגות חד-פעמית או בוויכוח שגרתי, אלא בהתנהגות עקבית ומתמשכת שיש בה כדי לגרום לאישה סבל משמעותי או תחושת השפלה ופגיעה מתמדת בכבודה. בתי הדין הרבניים בוחנים מקרים אלה ברגישות יתרה, ואם מתברר כי הבעל אינו מתקן דרכיו והאישה סובלת באופן מתמשך, בית הדין ייענה לבקשת האישה לחייב את הבעל לתת לה גט.
**חשוב להדגיש כי לצד עילות אלו, ישנן סיטואציות רבות ומורכבות נוספות שבהן אישה יכולה להיות זכאית לגט, ובתי הדין הרבניים בוחנים כל מקרה לגופו בהתאם לפסיקה ולנסיבות הייחודיות.
עם זאת, חשוב לזכור כי בתי הדין הרבניים לרוב ינסו תחילה לפשר בין הצדדים ולשכנעם להגיע להסכמות על שלום בית, כל עוד ישנו סיכוי סביר לכך, אלא אם מדובר בנסיבות חד-משמעיות שבהן ברור כי הגירושין הם בלתי נמנעים, כגון בגידה מוכחת של האישה, או כאשר מתקיימות העילות הברורות שהוזכרו לעיל.
במידה ובני זוג מגיעים לבית הדין הרבני כאשר בידם הסכם גירושין או הסכם יחסי ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה, בית הדין הרבני בדרך כלל לא יתערב בהסכמת הצדדים.
כך או כך, ברור כי על אף שגברים הם אלו המוסרים את הגט לאישה על פי ההלכה היהודית, במצבים מסוימים יכולה גם האישה ליזום את הגירושין ואף לחייב את בעלה לתת לה את הגט.
ההבדלים בין “עילות חיוב” ל”עילות כפייה” בגירושין
כאשר אישה מעוניינת בגירושין, בית הדין הרבני מבחין בין שני סוגי עילות: עילות חיוב בגט ועילות כפייה בגט. עילות חיוב הן מצבים שבהם בית הדין קובע שהבעל מחויב לתת גט לאשתו, אך אינו מפעיל נגדו אמצעי כפייה מיידיים. המשמעות היא שבית הדין יפעיל לחץ מתון יחסית וינסה לשכנע את הבעל להסכים לתת גט מרצונו. עילות אלו כוללות למשל אי-פרנסה מתמשכת של הבעל, סירוב לקיום יחסי אישות ללא הצדקה, וכן התנהגות מתמשכת של זלזול או השפלה כלפי האישה.
לעומת זאת, עילות כפייה בגט הן מצבים חמורים הרבה יותר, שבהם ההלכה מתירה לבית הדין לנקוט אמצעים ממשיים כדי לחייב את הבעל לתת את הגט. במקרים כאלה, בית הדין רשאי להפעיל סנקציות, כגון עיקול רכוש, שלילת רישיון נהיגה, איסור יציאה מהארץ, ובמקרים קיצוניים אף מאסר בפועל, כדי שהבעל ייתן את הגט. עילות אלו מתקיימות במצבים כגון אלימות פיזית קשה, התעללות נפשית חמורה או התמכרות חמורה לסמים או אלכוהול, שפוגעים קשות ביכולת לקיים חיים תקינים.
ההבחנה בין שני סוגי העילות חשובה ביותר, שכן היא קובעת את מידת ההתערבות והאכיפה של בית הדין בתביעת הגירושין שהוגשה על ידי האישה.
כיצד מוכיחות נשים את העילות לתביעת גירושין בבית הדין הרבני?
הוכחת העילות בבית הדין הרבני דורשת מהאישה הכנה מדוקדקת ויסודית, שכן על פי רוב נטל ההוכחה מונח על כתפיה. בית הדין הרבני איננו מסתפק בטענות כלליות או בתחושות אישיות של האישה, אלא מצפה לראות ראיות ברורות ומשכנעות.
ראיות אלו יכולות לכלול, בין השאר, תיעוד רפואי המעיד על פגיעות או אלימות, תלונות במשטרה, עדויות של שכנים או קרובים המעידים על אלימות או התנהגות פוגענית, תיעוד של התכתבויות או מסמכים המצביעים על בגידה, וכן חוות דעת רפואיות או פסיכולוגיות במקרים של הפרעות נפשיות או התמכרויות מצד הבעל.
בית הדין הרבני נוטה להסתמך בעיקר על ראיות אובייקטיביות מוצקות. הוא לא יכריע לטובת האישה רק על סמך תחושות, חשדות כלליים או טענות לא מבוססות. בשל כך, אישה השוקלת להגיש תביעת גירושין בשל אחת העילות המצוינות במאמר זה חייבת לפעול באופן מושכל, ולאסוף מראש את כל הראיות וההוכחות שיסייעו לה לשכנע את בית הדין הרבני כי אכן קיימת עילה מוצדקת לתביעתה.
**זקוקה לייעוץ פרטני בעניין זה? מוזמנת לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את כל שנות ניסיוני כעורכת דין ומגשרת בתחום למענך. אשמח לסייע!
תוכן בנושא:
