באלו מקרים יכול עורך דין להעיד ובאלו מקרים פסולה עדותו?
אין ספק שעורך דין אשר מייצג בהליך אינו יכול גם להעיד ואם שומה עליו להעיד בבית המשפט אודות צוואה שערך או אודות הסכמים שערך עבור צדדים או כל פעולה משפטית אחרת – חייב הוא להתפטר מן הייצוג.
הוראות סעיף 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ”ו-1986 (להלן: “כללי האתיקה“) קובעות כהאי לשנא:
“.. עורך הדין כעד
(א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נראה עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו יחדל מן הייצוג.
(ב) הוראות ס”ק א’ לא יחולו על מסירת עדות כשעורך הדין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בעניין שהוא טכני, או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי”.
עורך דין אינו יכול גם לייצג וגם להעיד בו זמנית
כאשר עורך דין מוזמן להעיד, יכול אחד הצדדים לטעון כי מתקיים חסיון עורך דין לקוח וכי הוא מתנגד להעדת עורך הדין בדיון המשפטי שעתיד להתקיים. לבית המשפט יש לעיתים שיקול דעת ולעיתים הוא כבול בהוראות החוק.
חיסיון עורך דין-לקוח הוא חיסיון סטטוטורי המעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971. סעיף 48(א)קובע כי: “דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון“.
מה המטרה של חיסיון עורך דין לקוח?
חיסיון עורך דין-לקוח הוא עיקרון יסוד במשפט הישראלי והבינלאומי, שמטרתו להבטיח קיומה של תקשורת חופשית, פתוחה ובלתי מסויגת בין עורך הדין ללקוחו. באמצעות החיסיון, מתאפשר ללקוח לחשוף בפני עורך דינו את מלוא העובדות, ללא חשש שמידע זה יתגלה לצדדים שלישיים או ישמש כנגדו בהליך משפטי. תקשורת חופשית זו חיונית לצורך קבלת ייעוץ משפטי מדויק, מתן ייצוג נאמן והבטחת זכותו של כל אדם להליך הוגן.
החיסיון יוצר מערכת יחסים מקצועית הנשענת על אמון עמוק, אשר בלעדיו ייפגע תפקודו של עורך הדין ועלולה להיפגע זכות היסוד של הלקוח לקבל ייצוג משפטי אפקטיבי. כפי שנפסק ברע”פ אברג’יל נ’ מדינת ישראל, וכן בבש”פ 7064/08 מדינת ישראל נ’ ברקו, עקרון החיסיון מבוסס על ההכרה בכך שגם השגת האמת במסגרת ההליך המשפטי איננה ערך מוחלט, ויש לאזן אותה אל מול ערכים אחרים חשובים לא פחות, ובראשם הזכות לפרטיות והזכות להליך הוגן.
גבריאל הלוי, בספרו תורת דיני הראיות (כרך ד’, עמ’ 252), מדגיש כי חיסיון עורך דין-לקוח הוא נדבך מרכזי בשמירה על זכויות הפרט, וכי הוא חיוני לא רק לקיומם של הליכים משפטיים תקינים אלא גם להגנה על כבוד האדם וחירותו.
חובת סודיות של עורך דין
בנוסף לחיסיון עורך דין-לקוח על פי פקודת הראיות, קיימת חובת הסודיות החלה על עורכי דין בהליכי חיפוש, חקירה ומשפט לפי סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ”א-1961, והחובה האתית הכללית לשמור על סודיות, לא רק בהליכי חקירה ומשפט, מכוח כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ”ו-1986.
החיסיון הינו זכות יחסית ולא מוחלטת אלא אם כן עסקינן בזכות החסיון של לקוח כלפי עורך הדין
להבדיל ממרבית זכויות החיסיון, המעניקות “זכות יחסית” הכפופה לסמכותו של בית המשפט להסיר את החיסיון, זכות החיסיון של לקוח כלפי עורך דין הינה זכות מוחלטת שרק הלקוח יכול לוותר עליה ראו: רמ”ש 42302-10-15 מיום 27.01.16 (פורסם בנבו).
בית משפט אינו יכול לא בהליך פלילי ולא בהליך אזרחי להסיר את חסיון הלקוח כלפי עורך הדין
חיסיון עורך דין-לקוח מהווה אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטת המשפט, עד כדי כך שבית המשפט, בין אם מדובר בהליך פלילי ובין אם בהליך אזרחי, אינו מוסמך להסיר אותו, גם כאשר ישנו עימות בינו לבין עקרונות משפטיים אחרים כמו חקר האמת או עשיית צדק. הפסיקה קובעת בבירור כי מדובר בזכות מוחלטת הנתונה ללקוח בלבד, וכי ויתור על החיסיון אפשרי אך ורק ביוזמתו המפורשת של הלקוח ולא על ידי גוף שיפוטי כלשהו.
ברע”א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז”ל נ’ שימקו (בפסקה 9), הבהיר בית המשפט העליון כי אין בסמכות הערכאות להסיר את החיסיון, גם כאשר מתעוררת התנגשות חזיתית בין החיסיון לבין הצורך בגילוי האמת או בין אינטרסים משפטיים אחרים. קביעה זו אושרה גם ברע”א 3694/06 חביב נ’ הלה הנדסה ואדריכלות בע”מ, וכן הובלטה בספרות המשפטית, בין היתר אצל השופט (בדימוס) אורי גורן (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים-עשרה, עמ’ 266).
הפסיקה אף הכירה בכך שהחיסיון עשוי במקרים מסוימים לפגוע במידת מה בגילוי האמת במסגרת ההליך השיפוטי, אך קבעה שההקרבה הזו מוצדקת ובלתי נמנעת נוכח החשיבות העצומה של שמירה על יחסי האמון שבין עורך הדין ללקוחו. כך נקבע גם ברע”א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ אלי שירי, שם הודגש כי זכות החיסיון אינה ניתנת לאיזון או להסרה כאשר התקיימו תנאיה.
משמעות הדברים היא שבשונה מחסיונות אחרים, בהם לעיתים ניתן לשקול את הסרת החיסיון במסגרת בחינת האינטרסים הנוגעים בדבר, הרי שבחיסיון עורך דין-לקוח — מדובר בזכות עילאית, שבלעדיה לא יוכל להתקיים ייעוץ משפטי אפקטיבי, חופשי ומוגן.
חסיון עורך דין לקוח יכול לפגוע בערך חשוב מאד של גילוי האמת בהליך המשפטי
בתוך כך, נקבע, כי קיומו של חיסיון עורך דין לקוח כבר משקלל בתוכו ומביא בחשבון פגיעה מסוימת בערך של גילוי האמת במסגרת ההליך השיפוטי, וזאת מתוך הכרה כי גם ערך בירור האמת אינו ערך מוחלט ויש להשיגו במקרים שבהם מתקיימים תנאי החיסיון. לפיכך, משמעות היות חיסיון עורך דין- לקוח הינו מוחלט, היא כי אין לאזנו מול אינטרסים אחרים ראו: רמ”ש 43781-05-17 מיום 31/10/17 (פורסם בנבו).
אילו מבחנים על בית המשפט להפעיל כדי להכריע בשאלת החיסיון?
הבחינה נעשית על פי מבחנים שנקבעו בע”א 37/86 לוי נגד שרמן פ”ד מד (4), 446 (להלן: “הלכת לוי” ) ואלה הם:
האם פנה הלקוח לעורך הדין בבקשה לייצגו? האם עורך הדין קיבל על עצמו לייצג את הלקוח? האם ניתן לטובת עורך הדין ייפוי-כוח לטפל במקרה הנבדק? האם שולם שכר-טרחה עבור הטיפול? האם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פירט לעורך הדין את דרישותיו?
ויתור על חסיון עורך דין לקוח צריכה להיות מפורשת ולא משתמעת
על הוויתור להיות מפורש ובאופן שברי שהלקוח מבין את משמעות הוויתור ראו: ע”פ 2910/94 יפת נ’ מדינת ישראל פ”ד נ (2) 221 ; לימור זר –גוטמן “הבטחת תקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח באמצעות חיסיון עורך דין- לקוח וחובת סודיות- קריאה לרפורמה “ספר דוויד וינר- על משפט פלילי ואתיקה 79 (2009) בעמ’ 96.
לסיכום:
סקרנו את הכללים החלים על עורך דין המבקש להעיד בבית המשפט, תוך עמידה על האיסור לייצג ולהעיד בו זמנית, והחשיבות בהפסקת ייצוג במקרה הצורך.
בנוסף, הוסברו עקרונות חיסיון עורך דין-לקוח, משמעותו כזכות מוחלטת השייכת ללקוח בלבד, והאיזון הנדרש בין חובת הסודיות לבין הצורך בגילוי אמת בהליך שיפוטי. החיסיון המשפטי מבטיח שמירה על פרטיותו של הלקוח, ועל כן רק ויתור מפורש מצדו יכול להביא לחשיפת המידע שנמסר לעורך דינו.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
