אנשים אינם יודעים אך יש משמעות משפטית והשלכות לבני זוג שהתגרשו החוזרים לחיות יחדיו חיי משפחה על כל המאפיינים שלהם. ההשפעה יכולה לבוא לידי במספר היבטים כאשר לכל אחד מהם יש השלכות משמעותיות על המשך החיים.
שני היבטים עיקריים:
האחד – במידה ובני זוג שהתגרשו וחזרו לחיות יחדיו – הביאו ילד משותף לאחר חזרתם זה לזרועות זו – הרי שעצם הבאת הילד מעידה על קידושי ביאה, משמע בני הזוג התקדשו באמצעות יחסי אישות שקיימו לא לשם יחסי האישות אלא למטרת האיחוד ביניהם. "חזקה היא שאין אדם עושה את בעילתו בעילת זנות"
בנסיבות אלו, מדובר בזוג שאינו גרוש ואינו נשוי למעשה וליתר בטחון נזקק ל"גט לחומרא" במידה והם מסתכסכים בשנית. זוג שהתגרש וחזר והביא ילדים לעולם, לאחר האיחוד המחודש, חייב לעשות גט לחומרא ובמיוחד כשיש חשש שמא האישה יכולה ליצור זוגיות חדשה עם בן זוג אחר וחדש – ואזי אם תביא עמו ילד לעולם הרי שהילד הזה יהא ממזר מאחר והיא לא ביצעה גט לחומרא מבן זוגה הקודם שעמו יש חשש קידושין, ממש כמו אישה נשואה המביאה ילד מיחסים עם גבר אחר, שהרי ילד שנולד מיחסים שלא עם הבעל קרוי ממזר והוא אסור לבוא בקהל ישראל 10 דורות והוא פסול חיתון עם יהודי או יהודיה כשרים.
השני – היבט אחר שעשוי להיות בעייתי הוא תוקפו של הסכם הגירושין והממון שנכרת אגב הגירושין. המדובר בהיבט כלכלי רכושי ואחד הצדדים יכול ויהא מפסיד.
באשר להסכם כזה, במידה ובני הזוג חוזרים לחיות יחדיו, נשאלת שאלת תוקפו ותחולתו על בני הזוג. הסכם ממון וגירושין כזה יכול להתבטל ביוזמת בני הזוג ועשוי גם להתבטל בדרך של התנהגות הצדדים, שכן ישנה וקיימת אפשרות המעוגנת בחוק של ביטול הסכם בדרך של התנהגות.
בחלוף שנים רבות, מחזרת בני הזוג האחד אל השנייה ולהיפך, יכול אחד מהם לטעון לשיתוף ברכוש על אף שויתר עליו בהסכם הגירושין.
טענה כזו יכולה לגרום להליך משפטי יקר וארוך שסופו לא ברור, ובית המשפט יכול להחליט שההסכם תקף ויכול גם לקבוע כי הסכם הגירושין בטל וכי מכוח עקרונות השיתוף הצדדים הינם שותפים שווים ברכוש של כל אחד מהם.
בית המשפט יבחן בכל מקרה את הנסיבות המיוחדות ויחליט לפי מיטב הבנתו אך בכל מקרה בו בני זוג מתגרשים על פי הסכם גירושין שבו מועברות זכויות ו/או נעשים ויתורים רכושיים – קיים סיכון לרכוש, במידה ובני הזוג חוזרים לחיות יחדיו ובמיוחד אם מדובר במשך תקופה ארוכה.
