סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965, קובע כי “במות אדם עובר עזבונו ליורשיו”.
עיזבון אינו גוף משפטי
העיזבון הינו כינוי למסת הנכסים שהותיר אחריו מי שנפטר. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה, כלומר אי אפשר לתבוע או להיתבע על ידי עזבון. כך נקבע ברע”א 5059/10 אלום גולד בע”מ נ’ דור ובפסקי דין רבים אחרים.
פטירתו של אדם אינה מולידה או יוצרת כל גוף משפטי או מעין–משפטי כך נקבע גם בע”א 181/67 גרינשפן נ’ שרעבי, משמע לעזבון אין אישיות משפטית שיכולה לתבוע ו/או להיתבע.
הדין מסדיר את העברת הבעלות של נכסי המנוח, כלומר את העיזבון, ליורשים, ואולם עצם העברת העיזבון לידי היורשים אין בה כדי להקנות אישיות משפטית לעיזבון.
העיזבון שהינו כלל נכסי המת העוברים בירושה אל היורש, אינו הוא גוף משפטי, ואין לו – בנפרד מן היורשים או הזכאים האחרים או מנהליו – שום מעמד עצמאי באיזה משא-ומתן משפטי שהוא או בהליך משפטי כך נקבע בע”א 148/53 מ. פנץ ו”אגד” בע”מ נ’ פלדמן, פ”ד ט 1711, וכן ברע”א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז”ל ואח’ נ’ מדינת ישראל – משרד הביטחון.
עיקרון הנפילה המיידית
בסעיף 1 לחוק הירושה, נקבע כלל “הנפילה המיידית” – העזבון נופל מיד לידי היורשים על אף שלא הוכרזו ככאלו, בין על פי צו ירושה ובין על פי צו קיום צוואה.
המלומד שמואל שילה בספרו “פירוש לחוק הירושה, תשכ”ה-1965″ 1992 כתב בעמ’ 35 כי “ברגע המוות הופכים היורשים לבעלים של נכסי המת ללא כל שהות בין רגע המוות לבין הפיכתם לבעלים”. משמע – נפילה מיידית.
עולה אם כן, השאלה כי כאשר אין צו ירושה או צו קיום צוואה ולא נתמנה מנהל עזבון, מי מוסמך לייצג את העיזבון?
כתב לעניין זה המלומד מ’ קורינאלדי בספרו “דיני ירושה, צוואות, ירושות ועזבונות” כי על פי הפסיקה והמלומדים קיימות שתי דרכים לניהול העזבון: ניהול על ידי היורשים או, כמו במשפט האנגלי, ניהול על ידי מנהל עיזבון.
אם לא נתמנה מנהל עיזבון, רשאים היורשים להגן על האינטרסים של העיזבון אף בטרם ניתן צו ירושה (סעיף 121 (ב) לחוק). ברע”א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז”ל ואח’ נ’ מדינת ישראל – משרד הביטחון נכתב לעניין זה כדלקמן:
“במקרים בהם לא נתמנה מנהל עיזבון, קובע סעיף 121(ב) לחוק הירושה כי העיזבון יחולק וינוהל על-ידי היורשים. כלומר, היורשים, שהם הבעלים של נכסי העיזבון בהתאם ל”עיקרון הנפילה“, יהיו רשאים להגיש את תביעת העיזבון בעצמם, אם לא נתמנה מנהל עיזבון“.
התביעה צריכה להיות מוגשת על-ידי כל היורשים ביחד, או לחלופין בהסכמה של כל היורשים. הסכמה זו יכולה להינתן מראש או למפרע, והיא יכולה להינתן אף על-ידי בית המשפט, במקום היורשים (ראו, סעיפים 122(א) ו-(ב) לחוק הירושה
אם מדובר בעניין “שאינו סובל דיחוי”, קובע סעיף 122(ג) לחוק הירושה כי כל אחד מן היורשים יכול לפעול על דעת עצמו.
כך או כך עולה בבירור, כי תביעה אינה יכולה להיות מוגשת על-ידי “עיזבון“, שכן אין מדובר באישיות משפטית.
בבר”ע (י-ם) 1028/09 פורטונה מטות נ’ עיזבון המנוחה אסתר משה אהרון מזרחי ז”ל הוגשה תובענה על ידי שניים מהיורשים לסילוק ידה של פולשת מנכס העיזבון. הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף כיוון שעזבון אינו יכול לתבוע וכיוון שהיורשים טרם הוכרו ככאלו. השופט זילברטל כתב, בדחותו את הבקשה כי סעיף 1 לחוק מורה, כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, המוגדרים בסעיף 10, בין היתר כצאצאי ילדיו.
עוד כתב בית המשפט בהקשר זה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי היורשים עונים על הגדרת היורשים המצויה בחוק וכי העובדה שלא ניתן בעניינם צו ירושה אינה שוללת את היותם יורשים.
צו הירושה הוא דקלרטיבי ואין הוא יוצר את הזכויות הקנייניות של היורש בנכס, ועל כן העדר צו ירושה או צו קיום צוואה אינו מונע ניהול הליכים משפטיים על ידי חלק מהיורשים וניתן לעשות שימוש בסמכות בית המשפט על פי סעיף זה.
לסיכום:
עיזבון הוא אינו גוף משפטי עצמאי, אלא כינוי לנכסים העוברים ישירות ליורשים מכוח סעיף 1 לחוק הירושה, המכונה “עיקרון הנפילה המיידית”.
היורשים עצמם הם בעלי הזכויות בעיזבון ומוסמכים לפעול בשמו, גם ללא צו ירושה או צו קיום צוואה. הבנת מעמדו של העיזבון חשובה במיוחד להתנהלות נכונה בהליכים משפטיים ולהגנה יעילה על זכויות היורשים.
תוכן הקשור לנושא:
כתיבת צוואה – כל מה שצריך לדעת על עריכת צוואה ומשמעויותיה המשפטיות
