סמכות בית הדין הרבני למול רשם הירושות

צוואות וירושות – סמכות בית הדין הרבני כמקבילה לסמכות

רשם הירושות בעניינים של צו ירושה או צו קיום צוואה – רק כשיש הסכמה לכך של כל הנוגעים בדבר

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

יורם שהיה ערירי, נפטר ללא אישה או ילדים, והותיר אחריו שני אחים ושתי אחיות. הוריהם של חמשת האחים נפטרו זה מכבר.

יורם אמנם היה חולה בערוב ימיו אך לא ביקש לערוך צוואה, וכך עם פטירתו, פנו שניים מאחיו ליעוץ אצל עורך דין, אשר הבהיר להם כי אם לא קיימת צוואה – מתחלק עזבונו של יורם על פי חוק הירושה, ועל כן יורשים אותו ארבעת אחיו ואחיותיו בחלקים שווים ביניהם, דהיינו 25% לכל אחד מהם.

עורך הדין המליץ לאחים שבאו להיוועץ עמו לפנות לבית הדין הרבני לקבלת צו ירושה מתוך הנחה, שהליך הוצאת צו ירושה בבית הדין הרבני יהיה מהיר יותר מאשר פניה לרשם הירושות העמוס בדרך כלל בפניות למתן צו ירושה או מתן צו קיום צוואה.

הפרוצדורה בבית הדין הרבני שונה היא מהפניה אל רשם הירושות, והיא מחייבת הן הסכמה של כל הצדדים הנוגעים בדבר לסמכות בית הדין לפסוק בענייני ירושות וצוואות, והן התייצבותם פיסית לדיון. לעומת זאת פניה לרשם הירושות כרוכה במילוי טפסים, המצאת מסמכים רלוונטיים (כגון תעודת פטירה) וחתימה על תצהיר בפני עורך דין, אך אינה מחייבת מי מהנוגעים בדבר להתייצב.

אחיו של יורם פנו לאחיותיו ובקשו מהן את שיתוף הפעולה בפניה לבית הדין הרבני לצורך הוצאת צו ירושה לעיזבונו של יורם והסבירו להן כי המהלך שם קצר יותר ופשוט יותר. אחת האחיות, שירה שמה, התנגדה להקניית סמכות לבית הדין הרבני האזורי, מהטעם שחוותה גירושין קשים, וכי המעמד בפני בית הדין פעם נוספת קשה לה ואף בלתי נסבל עבורה.

ניסיונות אחיו של יורם להבהיר כי מדובר בעניין טכני בלבד, וכי תקבל בכל מקרה, גם בבית הדין הרבני וגם אצל רשם הירושות 25% מעזבון המנוח – לא עלו יפה, ושירה חזרה וציינה את החוויה הקשה שעברה במהלך הדיונים בפני בית הדין הרבני, וכי הייתה מעוכבת גט תקופה ארוכה, הגם שדייני בית הדין ניסו לדבר אל ליבו של בעלה לשחרר אותה וליתן לה גט פיטורין. אמנם האחים הסבירו לאחותם שירה כי הטיעון אינו רציונלי אך זו סירבה להשתכנע והתעקשה על פניה לערכאה אזרחית בלבד.

מאחר ושירה סירבה לסמכותו של בית הדין, אין אפשרות לכפות עליה או להכריח אותה להסכים לכך, ובכך שונה הדבר מהליך של גירושין, שכן בתביעת גירושין ניתן לכרוך נושאים מסויימים כגון – מזונות אישה, חלוקת רכוש, פירוק שיתוף, משמורת ילדים וכיוצ”ב ולכפות על הצד המסרב את הדיון בבית הדין הרבני.

לא כך בנושאי ירושות וצוואות. בהעדר הסכמה מלאה ומוחלטת של כל הצדדים הנוגעים בדבר – תעבור הסמכות למשרד רשם הירושות ולא תיוותר בבית הדין הרבני.

סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) קובע כדלקמן:

“בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל”דבר המלך  במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947″ או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך”.

אפשר להקנות סמכות לבית הדין הרבני ליתן צו קיום צוואה או צו ירושה לעיזבון המנוח אך זאת רק בהסכמה של כל הנוגעים בדבר. סמכותו של בית הדין יונקת במקרה של עזבון אך ורק אם כל היורשים מעוניינים בכך ומביעים הסכמתם, ובהעדר הסכמה יעבור הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לדיון בתוקפה של הצוואה או בצו הירושה, במינוי מנהל עזבון וכיוצ”ב.

בענייני גירושין אפשר לכפות את הסמכות על הצד השני, דהיינו אם בעל מגיש תביעת גירושין כנגד אישה ובמסגרתה של אותה תביעה כורך נושאי רכוש ומזונות למשל – אזי ניתן לכפות על האישה דיון בנושאים אלו בבית הדין הרבני, בין אם היא מעוניינת בכך ובין אם לאו.

לעומת זאת בענייני ירושה לא ניתן לכפות סמכות ורק בהסכמת הצדדים לתיק – ידון הנושא בבית הדין הרבני אחרת – תועבר הבקשה למתן צו ירושה או צו קיום צוואה לרשם הירושות, ואם יתגלעו מחלוקות בין הצדדים יועבר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.