צווי הגנה, צווי הרחקה ואלימות במשפחה
ישראל ודליה היו נשואים זה לזו משך 20 שנה והאלימות ביניהם הייתה דבר שבשגרה.
כנגד כל אחד מהם נפתחו מספר תיקים במשטרה אשר הפכו לתביעות פליליות כנגדם, ואשר נסתיימו בעסקאות טיעון עם הפרקליטות. לשניהם היו הרשעות פליליות בעבירות של אלימות כלפי בני זוגם.
באחד מן הימים שבהם נהגו בני הזוג באלימות זה כלפי זו, ומספר רהיטים בבית נשברו כתוצאה מכך, הגישה דליה תלונה למשטרה כנגד ישראל ואף פתחה נגד ישראל תיק לצו הגנה בשל אלימות במשפחה בבית המשפט לענייני משפחה.
בית המשפט לענייני משפחה, לאחר ששמע את הראיות בתיק ולאחר שחקר את שני בני הזוג, הגיע למסקנה כי יש להרחיק מן הבית את ישראל, וזאת למרות העובדה שהוא אינו אלים באופן חד צדדי כלפי דליה, וכי האלימות הינה דו סיטרית.
למרות שבית המשפט התרשם לרעה מהתנהגותה ומאלימותה של דליה הוחלט להרחיק דווקא את ישראל, שאשמתו הייתה שווה לאשמתה של דליה.
החוק למניעת אלימות במשפחה, המיועד להגן על בן משפחה החשוף לאלימות פיסית נפשית או מילולית, מאפשר להרחיק מביתו אדם לתקופה של עד שנה, וגם במקרים של התעללות נפשית.
בעבר אפשר החוק להרחיק אדם מביתו לתקופה של עד חצי שנה ורק במקרים של אלימות פיסית. השינוי בחוק נותן סמכויות רחבות יותר לבית המשפט ואף מאפשר לו להפעיל שיקול דעת רחב יותר.
בהרחיקו את ישראל הסתמך בית המשפט על סעיף 3 (3) לחוק למניעת אלימות במשפחה הקובע כי ניתן להרחיק אדם מביתו אם אותו אדם "התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו". משמע מדובר באלימות נפשית ולא פיסית דווקא.
למרבה הצער בחר בית המשפט ל"העניש" רק צד אחד, למרות ששני הצדדים היו אשמים במקרה זה באותה מידה. בית המשפט שם לנגד עיניו את טובת ילדי בני הזוג וקבע כי דווקא הבעל יורחק.
סוף דבר – ישראל הורחק לששה חודשים מן הבית, ובשובו אליו המשיכו חיי בני הזוג וילדיהם להיות גיהנום עלי אדמות.
