עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
האם חייבת אישה לפרנס את בעלה על פי הדין העברי החל על בני זוג יהודים?
גבר הנשוי בסך הכל חמש שנים לאשתו, ואשר לטענתו מעולם לא עבד לפרנסתו דורש מזונות קבועים וזמניים מאשתו, המשתכרת סך של כ- 8,000 ₪ לחודש.
המבקש מבסס את עילת תביעתו על פסק הדין, בבע”מ 3151/14 פלונית נ’ פלונית מפי כבוד השופטת ברק ארז, וכן על ההלכה שהתפתחה בעניין מזונות משקמים, שהם מזונות מן הדין האזרחי לפי עקרונות ההסתמכות ותום הלב.
ההחלטה ניתנה על ידי כב’ השופטת גליק בתמ”ש (ת”א) 4485-12-15 א.ב נ’ נ.ב [פורסם בנבו, 30.12.15].
בקשה למזונות זמניים
בתגובה לבקשה למזונות זמניים, כפרה האישה בטענות הבעל. לטענתה, אין כל בסיס משפטי ועובדתי לתביעה ולבקשה, והתביעה, לטענתה הוגשה בחוסר תום לב, במטרה להכבידו לפגוע בה. עוד היא מציינת כי חיי הצדדים היו מלווים תמיד באלימות מילולית ואף פיזית.
עוד טענה היא כי המבקש החליט באופן חד צדדי, כי אינו חייב לפרנס את משפחתו, והוא מסרב לצאת לעבודה, לא זו בלבד, אלא שלטענת המשיבה, המבקש סובר כי אשתו – היא שצריכה לפרנס את עצמה ואת ילדיה ואף אותו. לדידה היא זכאית עפ”י הדין, לוותר על מזונותיה, מזונות אישה, אבל אין לה כל חובה מכל סוג ומן הסוג שהיא לפרנס את בעלה.
לטענתה של המשיבה, מיד לאחר שסילק אותה המבקש מן הבית הוא הגיש תביעה לגירושין בה כרך את הרכוש ומשמורת הקטינים, ואף עתר לקביעת הסדרי ראיה.
האם הגבר תלוי כלכלית באשתו?
המשיבה כפרה בטענתו של המבקש כי הוא זה אשר היה “עקר הבית”, בלא שצרף ראיות לכך. לטענתה טענת המבקש, כי הוא לא עבד 6 שנים ולכן יש לשמר מצב זה, הינה אבסורדית.
עוד מוסיפה היא ואומרת כי המבקש הוא בן 34 שנים בלבד, ועבד גם עבד, שנים רבות מאז היותו נער, עם אחיו בהרכבת פרקטים.
לשיטתה, למבקש העדר יכולת הסתגלות והתמדה, וזו אינה סיבה שיש בה כדי לפטור את המבקש, ולפטרו מחובת מזונות ילדים על פי הדין העברי.
המשיבה טענה כי אין למבקש כל עילה לתבוע מזונות ממנה ועל אחת כמה וכמה מזונות זמניים. טענתו של המשיב כי היא פרנסה אותו, ולכן צריכה להמשיך בכך, עומדת בסתירה למציאות שבה המבקש תבע מן המשיבה להתגרש.
האם צודקת האישה בניתוח המצב המשפטי בכל הנוגע למזונות ילדים?
תחולת הדין העברי על מצב בו בני הזוג יהודים
הדין האישי של הצדדים הוא הדין העברי, בהיות שניהם יהודים. לפיכך השאלה בדבר החיוב במזונות תהיה על פי דין זה, ראה סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי”ט 1959.
כבוד הנשיא ברק בפסק הדין המוביל בסוגיית המזונות האזרחיים, רע”א 8256/99, מדגיש כי אין להקיש מהלכה זו חובת מזונות בין בני זוג יהודים שנישאו כדמו”י בארץ.
יצוטטו להלן דברים מפי אומרם: .. ראשית אין בפסק דיני זה, שיש בו לבסס טענה בדבר מזונות אזרחיים החלים על בני זוג יהודים, תושבי הארץ ואזרחיה, אשר נישאו כדמו”י (או שהם ספק נשואים) על נישואין אלה חל המשפט העברי, ופסק דיני זה, אינו בוחן מערכת זו ; אין בו דבר על תחולתם של דיני החוזים הכללים על בני זוג אלה, וממילא אין בו דבר על תפקידו של תום הלב בהקשר זה…
יש גם הבדלים מהותיים בין המקרה שלעיל לבין המקרה שלפנינו בתיק זה
ראשית, המדובר באישה (ולא באיש) שאינה צעירה, בת למעלה מחמישים, אשר לא עבדה “במשך יותר משלושה עשורים”.
שנית, בערעור במחוזי חזרו וקבעו כי קביעת המזונות לאישה נסמכה על הדין האישי, ולסרבנות הגט מצידה, תהיה השפעה על מזונותיה.
שלישית, גם בפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז היא מציינת במפורש כי: ..גם הזכאות לפסיקתם של מזונות משקמים לפי עקרונות המשפט האזרחי (על בסיס עקרונות של הסתמכות תום לב, הוכרה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה לגבי בני זוג במערכת זוגית שאינה כפופה להסדרה של דין אישי דתי… ידועים בציבור… או אף בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחו”ל….
בית המשפט קובע כי עד כה טרם הוכרה זכאותם של בני זוג נשואים כדת משה וישראל למזונות משקמים בבית משפט, אלא רק לגבי ידועים בציבור. עם זאת לפחות לכאורה, אין לשלול את האפשרות של הכרה בחיוב מזונות, מכח עקרונות דומים של הגנה על הסתמכות, הגינות ותום לב, גם כאשר בני הזוג נשואים כדין…
אמירת אגב אינה מצדיקה פסיקת מזונות זמניים בשלב זה. משנה תוקף יש לדברים כאשר המבקש הוא בן 34, המדובר בנישואים קצרים (5 שנים) ולטענת המבקש אין הוא עובד כי קשה לו, כביכול, להסתדר במסגרות.
אין כאן תלות כלכלית כפי שטען המבקש שהינו גבר צעיר, לאחר 5 שנות נישואים בלבד, ולפחות לצורך מזונות זמניים – אין כל עילה מוכרת בדין.
מה גם שהבעל הגיש תביעת גירושין כרוכה ואין תום לב מחד לתבוע גירושין ומאידך לדרוש מזונות זמניים. לפיכך, נדחתה הבקשה למזונות זמניים והבעל גם חויב בהוצאות משפט של 2,500 ₪.
ראינו אם כן, כי סיכוייו של גבר לדרוש ולקבל מזונות קלושים הם עד מאד, והגישה המסורתית ככל הנראה עדיין שלטת בסוגיה משפטית זו.
