אם הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על זמני השהות שנקבעו לילד והאב, כאשר ברקע ההליך תביעת האב למשמורת משותפת. זמני השהות נקבעו לפעמיים בשבוע בימים א’ ו-ה’ כאשר ישיב את הקטין למוסד החינוכי למחרת בבוקר, משמע האב ילין את הקטין בביתו אליו עבר לאחר הסכסוך.
בנוסף נקבע כי הקטין ישהה עם כל אחד מהוריו לסירוגין בכל סופ”ש, כאשר ביום שישי יאסוף האב את הקטין מהמוסד החינוכי עם תום הלימודים וישיבו למוסד החינוכי ביום ראשון בבוקר.
אין חולק כי המדובר בזמני שהות נרחבים שמגיעים כמעט למשמורת משותפת במסגרת חלוקת הזמנים. יצויין כי במקרה זה המדובר בשני הורים משכילים ובעלי קריירה.
נקודת המוצא של בתי המשפט כיום הינה כי שני ההורים טובים וראויים
זאת נקודת המוצא וההנחה המקדמית העולה בתיקי גירושין, לפיה כל עוד אין הוכחה להורות שאינה טובה, התנהגות שאינה הולמת כלפי קטין או חו”ח הזנחה והתעללות – שני ההורים טובים וראויים לגדל את ילדיהם. עקרון זה הולך ותופס תאוצה וכבר נקבע שההורות אינה תלויית מגדר.
על כך מוסיף כב’ השופט שוחט ברמ”ש 27434-12-19 דברים כדוברנות.
טענתה של אשה הטוענת כי הבעל לא טיפל בילד במהלך חיי הנישואין כפי שהיא פעלה למענו, אינה טענה ראוייה והיא לא תישמע כי מטבע הדברים כאשר בני זוג נשואים המטלות במשפחה נחלקות בהסכמה בין ההורים ועל פי מה שהם עצמם הנהיגו בלי התערבות של גורם חיצוני.
בכל הנוגע לילדים דברים משתנים כאשר בני זוג מצויים בהליך גירושין ואף בהליך של פירוד עוד בטרם הגירושין ולא בהכרח מה שהיה הוא מה שיהיה.
כב’ השופט שוחט מתייחס למקרה בו הצדדים נפרדו על רקע יחסים גרועים ועל רקע של אוירה קשה בבית, והוא משבח את האב שלקח אחריות על המצב והחליט לעזוב כדי שהאוירה בבית תהיה טובה יותר בשל הפרדת הכוחות.
על כן כותב בית המשפט כי עזיבת המשיב את הדירה אינה יכולה להצטייר כצעד שלילי שאינו לטובת הקטין אלא להיפך, מאחר והאוירה בבית היתה קשה ופוגענית מבחינת הקטין, אשר היה חשוף לסכסוכים ומריבות תכופים.
עוד מציין בית המשפט כי האם אינה יכולה להסתמך על העבר המשותף ועל אותו סטאטוס קוו, שהתקיים עד לפירוד, כאשר לטענתה היא זו ששימשה כמטפלת העיקרית בקטין.
נכון הוא שעובר לפירוד בין הצדדים לא התקיימו לינות של הקטין עם המשיב בלבד מהטעם הפשוט שהמשפחה התגוררה תחת אותה קורת גג.
גם אם זמן האיכות שבילה האב בפועל עם הקטין היה קטן יותר מהסדרי השהות הזמניים שנקבעו – מדובר היה בהתנהלות המשפחה וסדרי העדיפויות של הצדדים, אשר השתנו עם הפירוד.
מה גם שלא מדובר בתינוק יונק אלא בילד הלומד בכיתה א שאביו אינו זר לו גם אם אמו טיפלה בו יותר.
מקומם הנסיון של האם לנכס לה את הילד ולהקטין את הסדרי המפגש עם האב. יש לציין כי הנסיון של אמהות למדר ואף לנכר ילדים מהאב הינו נסיון נואל שבית המשפט לא מאפשר אותו ולא נותן לו יד
כל עוד לא הוכח אחרת נקודת המוצא שהמדובר בשני הורית בעלי מסוגלות הורית טובה
מבחינת בית משפט זה, כל עוד לא הוכח אחרת, שני ההורים נורמטיביים ובעלי מסוגלות הורית טובה לגידול הקטין.
העובדה שהקטין הוא ילד לתפארת מדברת בעד עצמה ובזכות שני ההורים, לדידו של בית המשפט.
לאור זאת נדחית בקשת הערעור של האם על זמני השהות שנקבעו בין הילד לאב.
יש לומר בקול גדול כי זכויותיו של אב אינן פחותות מאלה של האם וטוב שבית המשפט עמד על כך.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916