בפסק דין שניתן על ידי השופט גורודיצקי מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים חודד והובהר פעם נוספת כי פערים בין צדדים בהשתכרות שוטפת – יכולים להביא לתשלום של מאות אלפי שקלים לצורך השוואת מצבם של בני זוג מתגרשים.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר הכין חוות דעת ובחקירתו הבהיר שכושר ההשתכרות של הבעל מורכב משניים: משכורת הנמשכת על ידו מהחברה והכנסת הבעל מחברה נוספת. המומחה העריך כי ההכנסה הכוללת של הבעל מגיעה לסך של 68,331.42 ₪ נטו לחודש, בעוד שהכנסת האשה מגיעה לסך של 8,414.70 ₪ וההפרש בסך של 59,916.72 ₪ שהוא ההפרש בין ההכנסות של שני הצדדים – הוא זה המהווה הפרש כושר ההשתכרות.
על יסוד קביעה זו וברוח עמ"ש 31035-09-16 קבע המומחה כי גובה הפיצוי הינו בשיעור של אחוז אחד מפער ההשתכרות בשל תקופת השיתוף המתפרסת על פני 9,346 ימים. על כן יש להעמיד את שיעור הפיצוי על 25.6% מפערי כושר ההשתכרות בין הצדדים ולצורך הפיצוי הכספי בנסיבות של תיק זה יש לקחת בחשבון תקופה של 60 חודשים. על בסיס חישוב זה, בחוות הדעת העדכנית, קבע המומחה כי הפיצוי בגין הפרשי כושר השתכרות הינו סך של 423,964.57 ₪. סכום מכובד ביותר שאינו בטל בששים כלל ועיקר.
הבעל טען בסיכומים שהגיש מטעמו בשאלת הפערים ההשתכרותיים בין הצדדים, כי לצורך קביעת כושר ההשתכרות צריך להראות פער משמעותי בין בן זוג "ביתי" לבין בן זוג "קרייריסט". הבעל הוסיף וטען כי האישה רכשה השכלה ולא נמנעה ממנה האפשרות להתקדם במישור המקצועי אך בית המשפט דוחה את עמדת הבעל וקובע כי השאלה האם הבעל מנע מהאישה לעשות קריירה או שהאישה לא עשתה קריירה מכל סיבה אחרת – אינה רלוונטית לשאלה זו ואין הוא מהסכים עם עמדת הבעל. הסיבה אינה מעלה או מורידה, שכן על בית המשפט לאזן בין הצדדים אגב הגירושין, ולהוציא כל אחד מהם לדרך שווה, ככל שניתן. מובן כי כאשר יש פערים גדולים בין בני זוג הרי שכל אחד עושה שימוש בהכנסתו לאחר הפירוד או מועד הקרע, ועל כן אין אפשרות ליצור שוויון מלא ומוחלט, אך מעצם הפיצוי הכספי של כמה מאות שקלים לצד החלש – אפשר לאזן במעט את הפערים.
כושר השתכרות ומוניטין הינם נכסים ברי איזון
בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית קבע בית המשפט העליון לראשונה כי כושר השתכרותו של אדם, כמו גם המוניטין שצבר הינם נכסים בני איזון. לאחר שנפסקה הלכת פלוני, תוקן חוק יחסי ממון ובמסגרת התיקון נעשתה הבחנה בין נכסים המפורטים בס' 5 (ג) לחוק יחסי ממון, דהיינו: "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות לגביהם יש להפעיל את מנגנוני האיזון הקבועים בס' 5 (א) לחוק יחסי ממון לבין "בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג" בהם יש להתחשב בעת עריכת איזון בלתי שוויוני בהתאם לס' 8 (2) לחוק יחסי ממון.
במילים אחרות, " הנכס העתידי, דוגמת כושר השתכרות או מוניטין, הוא נכס המשפיע, על דרך הכלל, על אופן ביצוע האיזון, להבדיל מהיותו נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי". כידוע, "…כאשר בית המשפט נדרש לשאלה האם יש מקום בנסיבות שבאו לפניו לחרוג מחלוקה מחצה על מחצה, שומה עליו לבחון, ראשית דבר, מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה…" וראו לעניין זה גם את עמ"ש 56634-06-20 פלוני נ. פלונית
שינוי בשיח המשפטי והקניית שיקול דעת נרחב לבית המשפט
כדי לפסוק סכום פיצוי בגין פערי נכסי קריירה אין צורך יותר להוכיח שבן הזוג הביתי ביצע הקרבה כלשהי. ויתור או הקרבה אינם נדרשים אלא בית המשפט מתרשם מן הפערים הכלכליים בין הצדדים ולא מן הסיבות לכך.
על רקע פסיקה מנחה שקובעת מפורשות שלבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת רחב לפסוק הפרשי השתכרות, גם מקום שלא מוכחים ויתור או הקרבה משמעותיים של בן זוג אחד לטובת משנהו ראו: עמ"ש (מחוזי חיפה) 64867-06-20 פלונית נ' אלמוני. על יסוד פסיקה זו נקבע, למשל, בתלה"מ 3234-05-20 פלונית נ' אלמוני, כי למרות שהאישה אינה "בן זוג ביתי" ביהמ"ש קובע כי היא "הצד החלש" מבחינה כלכלית ומדובר בנסיבות שמצדיקות פסיקת הפרשי השתכרות למרות שלא זו חל שינוי " הוכח ויתור או הקרבה (לפחות לא משמעותי) מצדה.
בתלה"מ 70224-07-18 אלמונית נ' פלוני נפסק כי: "במסגרת האיזון מן הראוי לקחת בחשבון שיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולי צדק, על מנת להביא את שני הצדדים למצב כלכלי דומה עם פירוק התא המשפחתי, בפרט לאחר שנות נישואין ארוכות ויש לדאוג לכך שיתקיים ביטחון כלכלי גם לבן הזוג שלא עסק בהגדלת כושר השתכרותו וייצור הכנסותיו (עמ"ש (חי') 31035-09-16 ש.ג נ' ד.ג
צדק והוגנות
תחושת הצדק וההוגנות של בית המשפט מחייבת ליתן משקל ראוי לחוסר השוויון הכלכלי בין הצדדים לעתיד לבוא, כלומר למה שיקרה לאחר הפירוד והגירושין, ולהגן על הצד ה"חלש". גישה זו מבוססת הן על לשון החוק והן על התכלית החקיקתית של סעיפים 5(ג) ו- 8(2) לחוק יחסי ממון אשר בהינתן אופיים של סכסוכי משפחה בכלל וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט מאפשרים יצירת פתרונות צודקים והוגנים לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך של עריכת חשבונות וחישובים חשבונאיים. כפי שפורט לעיל, אמנם הפעלת סמכויותיו המיוחדות של בית המשפט לחלוקה שאינה "מחצה על מחצה" תיעשה במשורה ובנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת. ברור שבדרך כלל המדובר בהגנה על נשים, על אף שבתיק שהנני מנהלת בבית משפט לענייני משפחה בפתח תקוה נפסקו 108 אלף ₪ דווקא לגבר, שאשתו מורה בכירה ואף עוסקת במתן שיעורים פרטיים לרוב במקצוע נדרש ביותר (מתמטיקה או אנגלית בדרך כלל). אך זהו מקרה בלתי שגרתי בעליל, ואין לגזור ממנו מאומה שכן מרבית הפערים הינם לטובת גברים שעדיין מחזיקים במשק בתפקידים מתגמלים יותר.
היום השיח הוא על בן זוג חלש ובן זוג חזק (הכוונה לחוסן כלכלי) במקום על בן זוג ביתי ובן זוג שעשה קריירה
חל שינוי במגמת הפסיקה והמונחים בן זוג "ביתי" ובן זוג "קרייריסט" הוחלפו במונחים בן זוג "חלש" ובן זוג "חזק" במישור הכלכלי. מגמה זו נלמדת מתכליתו של הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון "לאפשר חלוקה צודקת של נכסי בני הזוג שהושגו במהלך הנישואין במאמץ משותף" ראו: רמ"ש (חי') 22948-11-09; תמ"ש 4283-07-14 נ' ו' נ' ג' ו'. על כן, וכעולה מניתוח הפסיקה – על מנת להגיע לתוצאה שוויונית וצודקת "…לבתי המשפט נותר שיקול דעת רחב ביחס לקביעת הסדרי איזון המשאבים ומימוש השיתוף הזוגי…" ראו: עמ"ש (חי') 50188-02-17 נ.מ. נ' ג.מ עמ"ש 33363-04-18 פ' נ' פ'.
בתלה"מ 44767-01-17 א.פ. נ' ר.פ. נפסק כי: "בית משפט לענייני משפחה, אמון על עריכת איזון הוגן בפירוק קשר בין צדדים, וזוהי גם תכלית חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973. כבר נקבע, כי מימוש מטרת המחוקק תהיה ביצירת איזון בין בני זוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון ביניהם (ככל שיש) וראו ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט (3) 529, 532)"ראו גם: תמ"ש 29202-05-14 פלונית נ' פלוני.
לאור האמור הוכח פער בכושר ההשתכרות בין הצדדים והאשה זכאית לפיצוי בשל כך, ועסקינן בתיק זה בסכום לא מבוטל לחלוטין.
עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
