התנגדות למינוי מנהל עיזבון: מתי אין הצדקה למינוי מנהל עזבון?

התנגדות למינוי מנהל עיזבון: מבוא

בהליכי ירושה, מינוי מנהל עיזבון הוא כלי משפטי חשוב שנועד להבטיח את ביצוע רצון המנוח, את ניהול נכסי העיזבון באופן מסודר ואת חלוקתם בהתאם לצו ירושה או צוואה. עם זאת, מינוי זה איננו מובן מאליו, גם כאשר נזכר במפורש בצוואה.

חוק הירושה והפסיקה קובעים כי המינוי כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, הבוחן האם קיימת הצדקה עניינית למינוי – כגון ריבוי יורשים, מורכבות רכושית, ניגוד אינטרסים, או צורך בהגנה על קטינים או חסויים.

התנגדות למינוי מנהל עיזבון אינה נבחנת רק לאור רצון המוריש, אלא בהתאם לשאלה האם המינוי נדרש לצורך יישום אפקטיבי של הוראות הצוואה, והאם הוא משרת את טובת העיזבון והנהנים. מדובר בסוגיה עקרונית החורגת מהיבטים טכניים, ועוסקת באיזון שבין כיבוד רצון המת לבין עקרונות של יעילות, מינהל תקין והגנה על אינטרסים של כלל המעורבים.

מקרה שכך היה:

בת”ע 14769-04-22  דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המערערת להתמנות למנהלת עיזבון למרות שהמנוח ביקש למנותה בצוואתו למנהלת עיזבונו וכתב זאת במפורש בצוואה שערך. בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור אישר את קביעת בית המשפט לענייני משפחה ולא אפשר מינוי המערערת כמנהלת עזבון.

המנוח צווה בצוואתו את כל נכסיו לבית החולים איכילוב בתל, מחצית למחלקת הלב ומחצית למחלקה האורתופדית. בנוסף, המנוח ביקש בצוואתו למנות את המערערת – עורכת דין פלונית – למנהלת עיזבונו.

המערערת שהינה כמובן עורכת דין, שהיה לה אינטרס כספי בקבלת מינוי של ניהול עזבון, הגישה בקשה למינויה כמנהלת עיזבון.

לטענתה, יחסיו של המנוח עמה ועם משרדה היה מיוחד וחרג מקשרי עבודה רגילים ועל כן יש להתייחס לרצונו. הצד השני התנגד למינוי המערערת בטענה שמדובר בצוואה פשוטה והנהנה היחיד ממנה – איכילוב – שהוא בית חולים ממשלתי, אינו זקוק למנהל עיזבון והמשיבה תפעל ליישום הצוואה בעצמה.

המשיבה טענה שיש לה יש לה ניסיון רב במימוש צוואות ואין סיבה לשלם שכר טרחה למערערת עבור ניהול העיזבון, שעה שהמשיבה יכולה לפעול בעצמה למימוש הצוואה ללא כל עלות לעיזבון.

המערערת שרצתה להנות מניהול עזבון נימקה את טענותיה במספר נימוקים:

המנוח היה מכר אישי וחבר קרוב של מייסדי משרד עורכי הדין של המערערת וגם של המערערת עניין לנו בקשרים אישיים החורגים מיחסים עסקיים ומשפטיים.

המנוח סמך על המערערת שתנהל את עיזבונו.

הטיעונים המשפטיים

העובדה שמדובר בצוואה פשוטה או שיש מיעוט נכסים בעיזבון, לא מהווה טעם לסטות מרצונו הברור של המנוח בצוואתו. בית המשפט קמא סטה מהוראות סעיף 81 לחוק הירושה  שכן שיקולים כלכליים לא מצדיקים את אי מימוש רצון המנוח לפיו המערערת תתמנה למנהלת עיזבונו ולא קיימים “טעמים מיוחדים” המאפשרים התעלמות מהוראה זו בצוואה.

אופי העיזבון מצריך ניהול שוטף ויעיל וההיכרות של המערערת עם המנוח תסייע לניהול העיזבון, במיוחד לאור העובדה שדירת המנוח מצויה בבניין שבו מקודם פרויקט התחדשות עירונית שהמערערת בקיאה בפרטיו והיא מתמחה בתחום זה.

על אף שגם המנוח ידע שצוואתו היא פשוטה וברורה, הוא ביקש למנות את המערערת  למנהלת עיזבונו. מינויה של המערערת אינו רק “כלי גרידא” למימוש הצוואה אלא היה מהווה מימוש חלק בלתי נפרד מרצונו ו”מצווה לקיים דברי המת”.

המגזר הציבורי אינו עדיף על המגזר הפרטי בניהול עיזבונות. המערערת בעלת משרד עו”ד עם ניסיון של עשרות שנים והיא תהווה גורם יעיל לצורך מימוש העיזבון.

זאת ועוד,  גם למשיבה יש עלויות בניהול תיקי עיזבונות והיא ממומנת מכספי ציבור. המחוקק בוודאי לא הסמיך את המשיבה להחליף את מנהלת העיזבון שמונתה בצוואה. מה גם, שלא הוכחה סמכותה של המשיבה לפעול בעיזבון ולכן יש לבטל את ההחלטה ולמנות את המערערת למנהלת עיזבון המנוח.

המשיבה אשר הוסמכה לפי החלטת הממשלה לטפל בעיזבונות שניתנו לטובת המדינה ואיכילוב הוא בית חולים ממשלתי השייך למדינה טענה כי:

למשיבה ניסיון רב שנים בטיפול בעיזבונות.

למערערת אין יידע מיוחד המעניק לה עדיפות לשמש כמנהלת עיזבון. מדובר בצוואה פשוטה לפיה היורש היחידי הוא איכילוב. המשיבה תפעל להוציא לפועל את הצוואה וייחסך שכר טרחה לנהנה.

בצדק קבע ביהמ”ש קמא שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים אי מינויו של מנהל עיזבון. על פי הפסיקה, כאשר מוסכם על היורשים שאין למנות מנהל עיזבון, ביהמ”ש ייעתר לבקשתם ולא ימנה מנהל עיזבון, על אף שהמוריש קבע בצוואתו שפלוני יתמנה למנהל עיזבון.

המערערת לא טענה ולא צירפה תצהיר מטעמה לפיו היא מסרה למנוח בעת שערכה עבורו את הצוואה, את דבר קיומה של מחלקת עיזבונות לטובת המדינה שביכולתה להוציא לפועל את הוראות הצוואה ללא השתת עלויות על עיזבונו וכי המנוח, חרף זאת, ביקש למנות את המערערת למנהלת עיזבונו. יש להניח, שהמערערת מעולם לא הציגה אפשרות זו בפני המנוח.

מההיבט המשפטי מתייחסת המשיבה לטיעונים הבאים:

אמנם מצווה לקיים דברי המת. ואולם יש להבחין בין ליבת הצוואה – מי הנהנים – לבין חלקים שוליים של הצוואה ולא מהותיים כגון מינוי מנהל עיזבון. בנוסף, בית המשפט קמא לא מינה את המשיבה למנהלת עיזבון וכפי שמצוין בצו קיום הצוואה, לא מונה כלל מנהל עיזבון. המשיבה היא באת כוחו של הזוכה על פי הצוואה ואינה מנהלת העיזבון. הנהנה עצמו יכול לטפל בעיזבון באמצעות המשיבה מבלי לשלם שכר למנהל עיזבון, שהרי אין חובה בדין למנות מנהל עיזבון.

אי מינויה של המערערת למנהלת עיזבון חוסך בהוצאות ושכ”ט מנהל עיזבון. החיסכון משמעותו מימוש מלוא כספי העיזבון לטובת המטרות שעליהם ציווה המנוח בצוואתו – כספים לטובת מחלקות לב ואורתופדיה בבית החולים. טובת היורש גוברת על רצונה האישי של המערערת להתמנות למנהלת עיזבון.

המשיבה פעלה ופועלת לריכוז כספי המנוח והיא כבר הזמינה שמאות של דירת העיזבון על מנת להציע אותה למכירה. לפיכך, צדק בית המשפט קמא שדחה את בקשת המערערת ויש לדחות את הערעור.

היבטים משפטיים בניהול עזבון וזהות הממונה כמנהל עזבון – מנהל עזבון נדרש במקרים הבאים שאינם רשימה סגורה אלא רשימת שיקולים:

*היקף העזבון.

*חלוקת העזבון מעוררת קשיים.

*קיימות מחלוקות בין היורשים.

*יש להבטיח אינטרס של חסויים או קטינים.

*חובות של העיזבון.

יצוין כי חוסר יכולת של היורשים לטפל בעיזבון ובחלוקתו אינה סיבה מספיק טובה למינוי מנהל עיזבון, שכן ניתן לתת יפוי כח לעו”ד מטעמם שיטפל עבורם בעיזבון, גם ללא מינוי מנהל עיזבון.   כאמור, השיקולים למינוי אינם רשימה סגורה. כל בקשה נבחנת על ידי בית המשפט בהתאם לנסיבות הספציפיות. אם קיים צורך במינוי, בית המשפט יציע למנות מנהל עזבון, ואף יכול להתנות את הצו במינוי.

התנגדות למינוי מנהל עיזבון כשאין צורך בו ובפעילותו

מינוי מנהל עיזבון נעשה במקום שקיים צורך בכך ואם אין צורך בכך בית המשפט לא ימנה מנהל עזבון גם אם המנוח או המנוחה קבעו בצוואתם שיש למנות עורך דין ספציפי למנהל עזבון.

הרשם ובית המשפט יכולים לסרב לבקשת מינוי מנהל עזבון, אם אין צורך במינוי, אף אם כל הנוגעים בדבר הסכימו למנות. הסיבה לכך היא שמנהל עיזבון הוא שליח בית המשפט וחייב בנאמנות לבית המשפט ולא לאף גורם אחר. לכן, בית המשפט לא ימנה שליח מטעמו, אם הוא סבור שאין בכך צורך.

התנגדות למינוי מנהל עיזבון שנקבע בצוואה

פעמים רבות נקבע בצוואה כי ימונה מנהל עיזבון, וכן נקבעת זהותו של מנהל העיזבון. האם זה אומר שיש חובה למנות מנהל עיזבון? האם חובה למנות את מי שכתוב בצוואה? התשובה לכך שלילית כפי המוסבר לעיל.

סעיף 81 לחוק קובע כי אם המוריש קבע בצוואה את זהות מנהל העיזבון שהוא מבקש למנות, ימונה אותו אדם, אלא א”כ אינו יכול או אינו מוכן לקחת עליו את התפקיד. כמו כן הוא לא ימונה אם בית משפט או רשם הירושה השתכנע שיש סיבות מיוחדות שלא למנות אותו.

גם במקרה שנקבעה בצוואה זהותו של מנהל העיזבון, בית המשפט ישאל האם קיים צורך במינוי. אם לא קיים צורך, בית המשפט לא ימנה מנהל עיזבון, אף שהמינוי וזהות המנהל נקבעה בצוואה.

אם בית המשפט קבע שיש למנות מנהל עיזבון מכל סיבה שהיא ומנימוקים שייראו לו הרי שבית המשפט יעדיף בדרך כלל למנות את האדם שנקבע בצוואת המנוח, אלא א”כ ישנם סיבות מיוחדות שלא למנותו. בית המשפט ימנה את מי שנקבע בצוואה, אם הוא מתאים לתפקיד, אף אם ישנו אדם המתאים יותר לתפקיד, ואף אם חלק מהיורשים או הנושים מתנגדים למינויו.

סעיף 81 לחוק הירושה תשכ”ה – 1965 קובע כי: “קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אותו אדם כמנהל עיזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו”.

“כשהיורשים מגיעים להסכם ביניהם שהם אינם מעוניינים במנהל עיזבון, בית המשפט ייטה להיעתר לבקשתם אף אם המוריש קבע בצוואתו שפלוני יתמנה כמנהל עיזבונו”.  ראו: ע”א 41/87 אהרוני נ’ זר, פ”ד מג(3), 573 בעמ’ 574 (1989) וכן שוחט, פינברג ופלומין, דיני ירושה ועיזבון (2014) בעמ’ 207.

כפי שקבע כב’ השופט רובינשטיין בבע”מ 7081/14 עזבון המנוחה פלונית נ’ פלוניות [פורסם בנבו] (30.10.14):”…נקודת המוצא בדיני הירושה היא אכן כיבוד רצון המת… אך עיקרון זה אינו מוחלט ולעתים הדבר איננו אפשרי… יתכן, והדברים נאמרים על דרך הכלל, כי בכגון דא יש להבחין בין ליבת הצוואה, קרי, מי יזכה ברכוש, לבין שוליה, כגון מינוי מנהל עיזבון”. ראו גם: עמ”ש (חי’) 38959-09-14 עיזבון המנוחה ס’ ו’ ז”ל נ’ האפוטרופוס הכללי.

ולעניין פסק הדין שפתח מאמר זה, אשר עוסק בצורך או העדר הצורך במינוי מנהלת עזבון, נקבעו הדברים הבאים:

שעה שהמשיבה היא מחלקה וותיקה ובעלת ניסיון שיכולה לטפל בעיזבון באופן מיטבי, ללא כל עלות וללא צורך במינוי מנהל עיזבון הדבר עדיף בבע”מ 4884/15 פלוני נ’ פלוני אישר בית המשפט העליון (כב’ השופט רובינשטיין) את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה צוואה פשוטה אינה מצריכה מינוי מנהל עיזבון, אף אם בצוואה הורה המצווה על מינוי מנהל עיזבון.  ראו גם: ת”ע 23024-07-18 פלוני נ’ האפוטרופוס הכללי.

לכן, משעה שקיים גוף ציבורי בדמות המשיבה, שתפקידו לטפל בעיזבונות לטובת המדינה, אין שום הצדקה למנות מנהל עיזבון פרטי שעלותו תשולם מתוך העיזבון שנועד כולו לטובת החולים הנזקקים לשירותיו של איכילוב. מדוע שלא ייעשה שימוש בגוף שממילא ממומן ע”י כספי ציבור לצורך מימוש הצוואה? אין הצדקה לגרוע כספים מעיזבון שכולו נועד לצורכי צדקה לטובת תשלום למערערת, שעה שאת כל מלאכת מימוש הצוואה יכולה המשיבה לבצע ללא גריעה מנכסי העזבון.

המערערת לא הכיחה שהבהירה למנוח את האפשרות למנות גוף ציבורי. הנושא ככל הנראה לא עלה בין המערער לבין המנוח, ואם היה הנושא מוסבר למנוח והוא עדיין היה מעדיף את מינוי מנהלת העזבון ולו המנוח היה כותב בצוואתו שהוא מעוניין שדווקא המערערת תוציא לפועל את צוואתו ולא המשיבה או כל גוף אחר, היה מקום למלא את בקשתו. אך בענייננו אין שום הצדקה להעמיס עלויות על הנהנה מהצוואה – איכילוב – ולחייב אותו להשתמש בשירותיה של המערערת, שעה שאין בשירותיה כל צורך והעברת הכספים ומימוש הדירה יכולים להתבצע ע”י המשיבה.

המנוח לא העניק סמכויות למנהלת העיזבון לקבוע למשל איזה ציוד יירכש למחלקות הלב והאורתופדיה. הוא ציווה העברת מחצית מהעיזבון לכל אחת משתי המחלקות ותו לא ולא הוסיף הוראות ספציפיות בעניין זה, אך  לו העניק למנהלת העיזבון שיקול דעת אילו פריטים יירכשו ע”י כל מחלקה או לאילו מטרות ספציפיות ייעשה שימוש בכספים, לא מן הנמנע היה קיים “ערך מוסף” מסוים במינויה של המערערת, שעה שהיא הכירה את המנוח וניתן היה אולי להיעתר לבקשתה.

מאחר והמנוח לא העניק למנהלת העיזבון כל שיקול דעת בבחירת הציוד או המטרות הספציפיות שייעשו בכספי העיזבון – לכן אין הצדקה גם מבחינה זו למינויה.

גישת בית המשפט אם כן היא לא למנות מנהל עזבון אם אין לכך הצדקה גם אם המוריש המצווה חפץ בכך. ככל שהענין פשוט וקל לתפעול כך בית המשפט יוטה שלא למנות מנהל עזבון.  הגישה לא מאפיינת רק מקרה זה אלא עוד מקרים רבים אחרים ולמעשה מהווה הלכה מנחה.

כבוד השופט שאול שוחט דן בשאלה זו בשבתו עוד בבית המשפט לענייני משפחה בתע 105021/06 צוואת המנוח מ.מ. ז”ל נ’ האפוט’ הכללי:

“הלכה פסוקה היא כי בית המשפט רשאי למנות מנהל עיזבון אחר מזה שהוצע ע”י מבקש המינוי תוך שהוא מפעיל את שיקול דעתו לטובת העיזבון. ביהמ”ש אף יפעיל את שיקול דעתו ולא ימנה למנהל עיזבון את מי שיש לו לגביו ספקות קשים באשר ליושרו או לכושרו לנהל את העיזבון, גם אם מדובר במנהל עזבון מיועד בצוואה … או במקום שיש חשש לניגוד אינטרסים בין מנהל העזבון המומלץ/המיועד לבין טובת העיזבון או במקום שכל שיתוף פעולה בין מנהל העיזבון המומלץ/ המיועד לבין הזוכים נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי כך שכל פעולה שלו תביא לחיכוכים ולמעורבות יתרה של בית המשפט…עצם העובדה כי מנהל העזבון המיועד הוא קרוב משפחה של 2 מהזוכות עפ”י הצוואה אין בה כשלעצמה כדי להצביע על “ניגוד אינטרסים” והעדפת זוכים בדרך ניהול העזבון.”

פיטורים והחלפת מנהל עיזבון

סעיף 92 (ב) קובע כי: לבקשת מעוניין בדבר, יכול בית המשפט לפטר את מנהל העזבון, אם הוא למילא כראוי את תפקידו, או שמצא סיבה אחרת לפטרו.  כעיקרון, בית- המשפט לא ימהר לפטר מנהל עזבון  (בר”ע 162/76  גפן ואח’ נ’ ויינשטוק ואח’; ע”א 476/59, יהודה נ’ יהודה) אך ישנם מקרים בהם אין מנוס.

מהן הסיבות שבית המשפט יכול לפטר את מנהל העיזבון?

“לא מילא תפקידו כראוי”.

יחסים עכורים בין מנהל העיזבון ליורשים.

חשש מנהל עיזבון ניגוד עניינים ואינטרסים.

איבוד אמון.

ולהלן נפרט קמעא:

לא מילא תפקידו כראוי –

בספרו “פירוש לחוק הירושה”, כרך ג’, עמ’ 186 כותב פרופ’ שילה: “ככלל, הסיבה צריכה להיות דומה לזו אשר מוזכרת מפורשות בסעיף, היינו שמנהל העזבון “לא מילא את תפקידו כראוי”.  בע”א 576/78, ברוריה לשצינסקי נ’ פרידה סולוסיציק ואח’, נפסק: “לא הובא כל נימוק, שיצדיק את התערבותנו ואת החלפת המינוי של בית משפט קמא. פעולותיו של מנהל העזבון כפופות לביקורת בית המשפט, ואין לפנינו ראיה, שמנהל העזבון פעל שלא כהלכה”.

בספרו של ד”ר פ.ה. שטראוס “דיני הירושה בישראל” (אפריל – 1970) עמ’ 124, נכתב: “בית המשפט רשאי לפטר מנהל עזבון לפי בקשת מעונינים בדבר (עמם נמנה גם נושה של יורש) או מיוזמתו הוא; בין הסיבות המצדיקות פיטורין מזכיר החוק את העובדה שהמנהל לא מילא את תפקידו כראוי”.

יחסים עכורים בין מנהל עיזבון ליורשים

בספרו “פירוש לחוק הירושה”, כרך ג’ עמ’ 187 כותב פרופ’ שילה:  “…אם היחסים בין היורשים לבין מנהל העיזבון עכורים ביותר, נדמה שלטובת ניהול העיזבון יש לשקול בחיוב את פיטוריו של מנהל העיזבון אף על פי שפעל בצורה נאותה כמנהל העיזבון. גישה זו נתמכת גם בסיפה של סעיף קטן (ב) הנותן שיקול דעת רחב לבית המשפט כשיש “סיבה אחרת” לפטר את  מנהל העיזבון. לדעתי, חילוקי דעות קשים בין מנהל העיזבון לבין יתר המעוניינים בדבר יכולים להיות לעיתים סיבה סבירה לפיטוריו”.

ניגוד עניינים ואבוד אמון

ניהול עיזבון רצוי שיעשה על ידי מנהל עיזבון ניטראלי. במקרה של חשש כי מנהל עיזבון עשוי להיות מצוי בבניגוד עניינים – יש עילה והצדקה לבקש פיטורי מנהל עיזבון.

בתע (ת”א) 101193/07 , 101193-07 ש.ש.פ נ’ מנהל עיזבון משותף, עו”ד י.ב (להלן: “ש.ש.פ) נקבע ע”י כב’ השופט נ’ שילה: ” אין ספק כי מנהל עיזבון שיש לו כאמור חובת נאמנות,  צריך לדאוג לכל הנהנים על פי הצוואה ואסור שיעמוד במצב של ניגוד עניינים או של חשש לניגוד עניינים…….. . לא ניתן לכפות על המבקשים להשאיר “נציג” מטעמם בניהול העיזבון שעה שהם איבדו לחלוטין את האמון בו.    יתר על כן: הישארותו של מנהל עיזבון בתפקידו, שעה שלמחצית מהנהנים אין בו כל אמון, עלולה אף לסרבל ולעכב את פעולות ניהול העיזבון ולגרום למעורבות יתר של בית המשפט, עקב ריבוי בקשות. תוצאה זו תפגע במכלול הנהנים באופן קשה ויש למנוע אותה.

בבשא (ת”א) 11504/04 עזבון המנוח י. ז. ז”ל נ’ ש. ג., כב’ השופט יצחק שנהב: עפ”י החוק, ניתן לפטר את מנהל העזבון אם לא מילא תפקידו כראוי. ראשית, יש ליצוק תוכן למונח “מילא תפקידו כראוי”. ….”לדעתי, בחינת תקינות התנהלותו של מנהל העזבון מתייחסת, בין השאר, למספר היבטים: קיומו של ניגוד עניינים בניהול העזבון, חובת הנאמנות – היחס הראוי שבין הזוכים לנושים, הצורך בהגשת תביעות…..”

חובותיו של מנהל עזבון

סעיף 82 לחוק הירושה, התשכ”ה–1965, קובע את תפקיד מנהל העיזבון בהאי לישנא: “מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית-המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו-ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו-ירושה או של צוואה מקויימת“.

לצורך תפקיד מנהל העזבון נדרשות פעולות המשלבות אופי משפטי – כמו הגשת בקשות לבימ”ש לצורך מילוי תפקידו – וכן אופי מנהלי-ביצועי, כמו כינוס נכסים ותשלום חובות.

לסיכום:

פסק הדין שנדון מדגיש את עקרון העל בדיני ירושה: כיבוד רצון המצווה – אך לא בכל מחיר. אף שצוואה היא מסמך מחייב ועולה מתוכה רצונו של המנוח, בית המשפט שוקל אם קיים צורך אמיתי במינוי מנהל עיזבון, ואם יש הצדקה לניהול שכזה גם מבחינה כלכלית, פרקטית ועניינית.

כאשר העיזבון פשוט, הנהנים ברורים, ואין מחלוקות או מורכבויות משפטיות – תיטה הפסיקה שלא למנות מנהל עיזבון גם אם הצוואה מורה אחרת, מתוך מטרה לייעל את ההליך ולשמור על מלוא נכסי העיזבון בידי הנהנים. בכך משתקפת גישת בתי המשפט לעדכן את האיזון בין כיבוד רצון המת לבין טובת החיים והזוכים.