בבית הדין הרבני ניתנה החלטה הקובעת כי מי מההורים אשר יעבור לעיר מודיעין יזכה במשמורת בילד ויגדל אותו בעיר זו
ההורים המנהלים סכסוך לא קצר ביניהם בנוגע למקום המגורים של בנם, קטין בן שמונה שנים, מצויים ביניהם במחלוקת על מקום המגורים. מטבע הדברים כל אחד מעוניין שהילד יתגורר במקום מגוריו שלו עצמו. המרחק בין מקומות המגורים הינו משמעותי ויש קושי לנהל משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת בנסיבות של מרחק כל כך גדול.
בית הדין הרבני קבע קביעה מפתיעה לפיה הילד יעבור להתגורר באמצע הדרך ביניהם ומי שיהיה מוכן לעבור לאמצע הדרך יהיה גם ההורה המשמורן ואם שניהם יעברו תהא משמורת משותפת. כמובן שעסקינן בהחלטה יוצאת דופן שאינה אופיינית לבית הדין הרבני או לבית המשפט וספק אם טובת הילד לעבור להתגורר במקום בו לאף אחד מהוריו אין זיקה, אין הוא מכיר את המקום ולפחות נכון לעכשיו אין לו חברים שם. הילד יאלץ להירשם לבית ספר חדש ולגור בסביבה חדשה, ונראה כי החלטה זו קורעת את הילד מהמוכר והחביב לו, רק משום שהוריו המתגרשים לא השכילו למצוא ביניהם פתרון הולם.
בתיק זה מסוכסכים ההורים כבר זמן רב, הוגשו חוות דעת של מומחים מקצועיים, ואולם ההורים עצמם אינם משתפים פעולה ואינם רואים את טובת הילד אלא רק את עצמם ככל הנראה. למותר לציין שכל אחד מושך לכיוון שלו והילד – בתווך נקרע ביניהם.
פתרון זה אמנם חוסך לילד חלק משמעותי מהנסיעות בין ההורים, שכן אלו מתגוררים במקומות מרוחקים כאשר מודיעין כאמור הינה אמצע הדרך, מחד ואולם מאידך, לא בהכרח ישתלב הילד חברתית וחינוכית במקום בו לא הוא ולא להוריו קשרים כלשהם. אמנם יש נטייה לסבור כי לילדים קל להשתלב במקום חדש וכי הם רוכשים חברים בנקל בהיותם צעירים, אך לא בהכרח אמירה כללית כזו נכונה לגבי הקטין הספציפי נשוא ההליך, ולא מן הנמנע כי הקטין יפגע וכי אין זו טובתו.
הפתרון אולי יוצר שוויון בין ההורים אך הוא אינו מיטיב עם אף אחת מהנפשות הפועלות ובמיוחד לא עם הילד עצמו.
ההתעקשות להתגורר בערים נפרדות נובעת מגישה שיכולה להיות אנוכית – בלי לשפוט את עובדות המקרה – ויכולה גם להיות הגיונית ופרקטית, אך מעצם העובדה שהורה אחד עובר למרחק גדול לאחר הגירושין – נוצרת בעיה, ולכל הפחות מצריכה נסיעות ארוכות לאחד מההורים ולילד עצמו.
לא כל כך פופולרי לומר אך חלק מהתפקיד ההורי כרוך גם בוויתורים והקרבות, ומצופה מההורה שרוצה לעבור ממקום המגורים המשותף כי ישקול את הצורך וההכרח פעם ופעמיים, וימנע ככל שניתן ממעבר ו/או ידחה אותו למספר שנים, והכל בשם טובת הילד והתחשבות בצרכיו.
האחריות ההורית שכולנו מרבים להעצים ולשבח כרוכה גם בוויתור, הקרבה והתחשבות באחר. תחושת בטחון ויציבות הניתנת לילד היא חלק מהאחריות ההורית שעלינו לספק ולכן אין לאפשר כל גחמה הבאה לידי ביטוי בשינוי מקום מגורים, רק משום שחירות הפרט מאפשרת זאת. ברור שאין לכפות על אף אדם לחיות בעיר או באזור שאינו מעוניין לגור בו אך מנגד עומדת גם זכותו של ילד ליציבות ולקשר סביר בין הוריו גם אם התגרשו.
חירויות מתנגשות
חירות התנועה מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואין צורך להכביר מילים כדי לומר שזכות זו הינה בסיסית וחשובה עד מאד. מנגד גם זכותו של ילד לחיי שלווה ונחת הינה זכות ברורה, אך קיומם של תיקי גירושין וסכסוכים בין הורים פוגעת בזכות בסיסית כל כך של ילדים שהוריהם מתגרשים. והרי חובתם של הורים כלפי ילדיהם מעוגנת בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואין צורך לומר כי בהרבה מקרים סכסוך גירושין בעצימות גבוהה פוגע ביכולת התפקוד של ההורים כלפי ילדיהם.
סוגיית ההגירה הפנים ארצית אינה פשוטה, אמנם היא פחות קריטית ודרמטית מתיקי הגירה הנוגעים במגורים בחו”ל, אך לא יהיה זה מוגזם לומר כי הורים צריכים לשים את צרכי הילדים לפני צרכיהם שלהם שהרי זוהי מהות ההורות.
סביר להניח שאחד ההורים או שניהם יערערו לבית הדין הרבני הגדול על ההחלטה המעניינת שניתנה על ידי בית הדין הרבני, וסביר גם להניח שההחלטה לא תיוותר על כנה, ופסק הדין שיינתן בבית הדין הרבני הגדול יהיה שונה מזה שניתן היום ואשר זכה לכותרות רבות – ובצדק – שכן עסקינן במשפט שלמה של ממש.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
