משפט חוזר בענייני ירושה האם ייתכן?

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

עיקרון סופיות הדיון

בתי המשפט, הן בהליך פלילי והן בהליך אזרחי אינם נוטים לאפשר משפט חוזר בגין אותו אישום ו/או אותן עובדות זאת מפני הכלל של סופיות הדיון.

יחד עם זאת במקרים חריגים מתאפשר לאדם שהורשע בפלילים לעתור לקיומו של משפט חוזר, הליך שהסיכויים שלו נמוכים ביותר ורק במקרים נדירים ומיוחדים נעתר בית המשפט לבקשה מעין זו. כך גם בעניינים אזרחיים.

משפט חוזר בפלילים בגין הרשעה של נאשם

בהתאם לסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, רשאי שופט של בית המשפט העליון שהוסמך לכך, להורות על קיומו של משפט חוזר בעניין פלילי, בהתקיים אחד מן התנאים הבאים:

1. בית משפט פסק שאחת הראיות שהוגשו במשפט המקורי יסודה בשקר או בזיוף, ואלמלא אותה ראיה הייתה תוצאת המשפט משתנה לטובת הנידון.
2. הוצגו עובדות או ראיות חדשות, העשויות לבדן, או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.
3. אדם אחר הורשע באותו המעשה, כשממשפטו של אותו אדם עלה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.
4. נתעורר חשש ממשי שבהרשעה המקורית נגרם לנידון עיוות דין.

העילות למשפט חוזר הורחבו בשנת 1996, עם תיקון סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט בעקבות מסקנות ועדת גולדברג לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר.

לאחר התיקון בוטלה הדרישה שהייתה קבועה בחוק כי הראיות שיוצגו בבקשה למשפט חוזר יהיו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעת המשפט וכן נוספה העילה בדבר עיוות דין.

עד התיקון האמור לחוק, הורה בית המשפט העליון על עריכת משפט חוזר בשלושה מקרים בלבד. מאז התיקון התקבלו 23 בקשות נוספות למשפט חוזר. מדי שנה מוגשות לבית המשפט העליון בממוצע כ-25 בקשות, אולם רובן הגדול נדחה.

הליך הגשת בקשה למשפט חוזר

עד שנת 2004, היו המורשעים בפסק דין פלילי רשאים להגיש בקשות למשפט חוזר רק באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, אשר קיבל מהנידון את הבקשה והגישה יחד עם תגובתו לבית המשפט העליון. המשיב בבקשות למשפט חוזר היה היועץ המשפטי לממשלה עצמו.

בשנת 2004, תוקנו תקנות המשפט החוזר, כך שכיום אפשר להגיש בקשה למשפט חוזר ישירות לבית המשפט העליון ולא באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. בבקשה למשפט חוזר דן שופט יחיד בבית המשפט העליון, אשר רשאי לדחות את הבקשה או לקבלה ולהורות על עריכת משפט חוזר. אם מתקבלת הבקשה, ובהיעדר הסכמה לזיכוי מטעם היועץ המשפטי לממשלה, מתנהל משפט חוזר בבית המשפט העליון או בבית המשפט המחוזי, לפי שנקבע בהחלטה.

המשפט החוזר הוא כלי לתיקון הרשעות שווא

הליך המשפט החוזר בישראל מנסה לאזן בין שני אינטרסים: מחד- השאיפה לגילוי האמת, תיקון טעויות במעשה השפיטה ומניעת הרשעתם של חפים מפשע, ומאידך- עיקרון סופיות הדיון, המבקש להביא לתחימתו והבהרתו של ההליך השיפוטי, כך שלא בקלות ניתן יהיה לפתוח מחדש משפט שהסתיים.

משפט חוזר בדין האזרחי ובמקרה זה בבית המשפט לענייני משפחה

בפני כב' השופטת אטדגי פריינטה הוגשה תובענה (תמ"ש (ב"ש) 53120-02-11 א.ע נ' נ.ע) לביטול פס"ד חלוט אשר דחה את בקשת התובעים לביטול צו קיום צוואה בעניין עזבון אביהם המנוח בטענה שהוא מבוסס על עדות שקר שנתן אחד האחרים ומבוסס על תרמית ומחמת קיומה של ראיה חדשה לביסוס הטענה, כאשר הראיה החדשה היא עדותו הנוכחית של אותו אדם שהעיד במשפט המקורי בדבר קנוניה ותרמית בין צדדים למשפט.

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התובענה מהטעמים הבאים:

המחוקק אכן הכיר בהליך של משפט חוזר בדין הפלילי אך שתק באשר לדין האזרחי. ההלכות בסוגיה זו בגין האזרחי מקורן לא בחוק אלא בפסיקה המתפתחת מכוח סמכותו הטבועה של ביהמ"ש.

בדרך כלל גובר השיקול של סופיות הדיון, והאפשרות לקיומו של משפט חוזר אזרחי הוכרה בפסיקה רק בשני מקרים ובכפוף לתנאים מחמירים:

האחד- כאשר פסה"ד נשוא הביטול הושג במרמה;

השני- כאשר נתגלו ראיות חדשות ..שבכוחן ניתן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגם בשקידה סבירה קודם למתן פסה"ד..

יש להדגיש כי אם טענת המרמה נדחתה ע"י ביהמ"ש בהתדיינות הראשונה – לא ניתן להעלותה מחדש במסגרת תביעה לביטול פס"ד.

עוד עולה מהפסיקה, כי ביטול פס"ד על סמך עדות כוזבת – שמור למקרים בהם הכזב והשקר הינם מובהקים וחד משמעיים (כגון שדבר קיומם נקבע בהליך פלילי).

המקרה בתיק זה אינו נמנה על אותם מקרים.

במקרה דנא, התובעים מבססים את טענותיהם למשפט אזרחי חוזר על שתי העילות כאחד המשולבות זו בזו: תרמית וראיות חדשות.

באספקלריה של המבחנים שיפורטו להלן, ביהמ"ש קובע כי אין בעדותו החדשה של מי שהעיד קודם אחרת כדי להוות ראיה חדשה שיש בה כדי להוכיח את אותן טענות שלא הוכחו בהליך הקודם.

כלומר, קיומה של קנוניה שתוצאותיה הובילו להחתמתו של האב על הצוואה ו/או מעורבותו של אח מסוים בעריכת הצוואה – מעורבות המביאה לכדי פסילתה של הצוואה.

בהקשר זה נקבע בין היתר כי עדותו החדשה של פלוני נמצאה בלתי מהימנה, בין היתר לנוכח הסתירות הרבות בעדותו ובשים לב כי במרביתה הינה "עדות כבושה".

בנוסף, לנוכח קביעות ביהמ"ש בהליך הקודם – עליהן לא הוגש ערעור – לא נמצא כל ביסוס לטענה בדבר מעורבות בעריכת הצוואה.

בנוסף, נקבע כי גם אם הייתה מוכחת קנוניה, הרי שלא מתקיימים בענייננו התנאים הנוספים לעיל המצדיקים ביטול פס"ד אזרחי.

מה גובר על מה במתח שבין עיקרון הצדק לעיקרון סופיות הדיון?

בדרך כלל גובר השיקול של סופיות הדיון, והאפשרות לקיומו של משפט חוזר אזרחי הוכרה רק בשני מקרים ובכפוף לתנאים מחמירים:

האחד- כאשר פסק הדין נשוא הביטול הושג במרמה.

השני- כאשר נתקלו ראיות חדשות שבכוחן ניתן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגם בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין (ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ פד"י נז (3) 366).

התנאים עצמם טרם גובשו באופן מובנה, אך כב' השופט ארבל בפסק דין ע"א 6019/07 משה תורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פד"י סג (3), 612, התוותה כללים מתוך פסקי הדין השונים אשר עסקו בסוגיה זו.

ואלו הם התנאים:

אמינות לכאורית:

יש לבחון תחילה את אמינותן הלכאורית או משקלן הממשי של אותן ראיות המבססות את טענת המרמה.

אין די בעובדה שטוענים שעדות פלונית היא עדות שקר שאם לא כן ..לא היה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה.. (רע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נק שאול – [פורסם בנבו] ניתן ביום 14.1.98).

חיוניות הראיה:

במסגרת זו נבחנת השאלה האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה. משמע: אף אם הוכח שהייתה מרמה – הרי שאם אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון – אין מקום להורות על קיומו של משפט חוזר.

ראיות חדשות ושקדנות סבירה:

הפסיקה דורשת להוכיח כי הראיות המוכיחות את טענת המרמה, מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר שהוכרע ההליך הקודם או על ראיות חדשות שהתגלו לאחריו ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתיידנות הראשונה אף בשקידה סבירה. ברי, כי אם טענת המרמה נדחתה ע"י בית המשפט בהתדיינות הראשונה – לא ניתן להעלותה מחדש במסגרת תביעה לביטול פסק דין (רע"א 261/97 לעיל).

לאור האמור לעיל נדחתה הבקשה לקיום משפט חוזר ו- צו קיום הצוואה שניתן לעיזבון האב המנוח נותר על כנו ולא נפסל או בוטל.