החל משנת 2021 ואילך המשמורת הוא מושג “לשעבר”, ואילו חלוקת הסדרי שהות בין הורים או אחריות הורית משותפת הוא המושג בו יש להשתמש
עסקינן לא רק בטרמינולוגיה אלא במהות. חשוב להדגיש ולחזור ולציין כי בשנים האחרונות קיים מהפך תודעתי באשר למקום הגבר/האב בחייהם של הילדים ואבות רבים מתפקדים בכל הנוגע לילדים ומעורבים בגידולם ובחינוכם, לא פחות מאמהות ויש שיותר. נפוץ כיום לפגוש בגברים אשר מקפידים לסיים את עבודתם לפחות פעמיים שבוע בשעות מוקדמות יחסית, ולפגוש בילדיהם, לבלות עמם ולשהות עמם.
יש לציין כי בשנים האחרונות ברירת המחדל בתסקיר היא אחריות הורית משותפת וחלוקת זמנים שווה או כמעט שווה בין ההורים וזאת בניגוד לעבר כאשר האם נבחרה כהורה משמורן ולאב היו “הסדרי שהות”.
לאחר תיקון תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) – 2020, בבתי המשפט למשפחה, המגמה החדשה אינה מאפשרת את השימוש במונח “משמורת“.
פסק דינו של כב’ השופט שוחט בעמ”ש 13008-02-21 ופסקי דין נוספים שניתנו לאורו מסכמים היטב את התפיסה העכשווית שיש לברך עליה:
“….כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטין בזמן שהוא נמצא ברשותו, בהחזקתו, במשך כל פרק הזמן של הסדרי השהות שלו עמו, גם אם מדובר בקטין מתחת לגיל שש שנים ….. שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל’הרגעת רוחות המלחמה’ על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך.
…..ניצנים לשינוי זה, גם בחקיקה, אמנם בחקיקת המשנה, אנו מוצאים בתקנות המשפחה החדשות –תקנות בית המשפט לענייני משפחה )סדרי דין(, התשפ”א- 2020 .בתקנה 15(א) לתקנות אלה, שכותרתה “סעדים בשל תובענות שונות”, אשר קובעת את החובה להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים שמפורטים בתקנה, נקבע בתקנת משנה (3) כי, גם “תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך… וגו'” תוגש בנפרד. בתקנה זו נפקד מקומה של ה”משמורת” שהופיעה בתקנה 258ז לתקנות הישנות, שעסקה באותו נושא שנוסחה “תובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת… וגו'”.
לפיכך, במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, אציע להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות ויש מי שמכנה זאת “משמורת משפטית משותפת” של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ”הורה אחראי” לקבלת אותן החלטות שהן “טפלות או אינהרנטיות” ושנוגעות לטיפול שגרתי והיומיומי בקטין.
אמירה זו של כב’ השופט שוחט אומצה בפסקי דין שניתנו לאחר מכן, פסקי דין המקפידים לקבוע כי אין לעשות שימוש מעתה ואילך במונח משמורת, וכי להורים אחריות הורית משותפת ויש לחלק את זמני השהות ביניהם, כאשר מקומו של האב – בניגוד לעבר – לא נפקד מהסדרים אלו והוא תופס מקום חשוב בסדר יומם של הילדים.
גם המונח הסדרי ראיה עבר מהפך והפך להיות הסדרי שהות
המושג “משמורת קטינים” עבר מהפכה בשנים האחרונות. ראשית שונה המונח הסדרי ראיה, שמתייחס בעצם לזכויות של אסירים ולא היה לו מקום בשיח אודות חלוקת זמן בין ההורים. השימוש במושג הסדרי ראיה הוחלף במונח הסדרי שהות, משמע, לא עוד מינוח אנכרוניסטי שמזכיר כליאה והחזקה ביחס לאסירים, אלא כיום מקובל ונהוג לעשות שימוש במינוח חלופי של “זמני שהות”.
נכון שהמונח “משמורת” טרם נמחק מהלקסיקון על אף שינוי בתקנות המשנה ונכון שיקח זמן עד שהוא ייעלם מן השיח, אך ממילא הזמן יעשה את שלו, והשימוש במינוח זה ילך ויפחת.
במישור המהותי המהפכה מבשרת על מעורבות מלאה של אבות בחיי ילדיהם בכל ההיבטים האפשריים לרבות חינוך, חיי חברה, קביעת נושאים עקרוניים, והקדשת זמן לכל ילד.
מה שיותר חשוב הוא המישור המהותי. בעוד בעבר היה מקובל ה”מודל הקלאסי” בו האם, הייתה כמעט תמיד משמורנית בלעדית והאב המשמורן המשני או זה שמקבל הסדרי ראייה, ואולם כיום יותר ויותר נהוג שבית המשפט יקבע חלוקת אחריות משותפת וזמני שהות נרחבים עד שווים. בית המשפט כיום תופס אחרת את ההורות ומקבל המלצות של תסקירים אודות חלוקת זמני שהות שוויוניים כמעט או לחלוטין ורואה בחיוב מצב בו אב לוקח אחריות על הילדים לא פחות מאשר האם הן בחלוקה הפורמלית של הזמנים והן בהיבט המהותי כאשר הוא לוקח חלק בחי הילדים ומעורב בכל נושא הקשור אליה, החל מנוכחות בבדיקות רפואיות, דרך הסעה לחוגים וכלה ב……
לאחר מאבק של שנים, מאבק בלתי מתפשר של אבות על זכויותיהם בנגע לילדים ולאחר חתירה לשוויון מגדרי, ברור ונעלה מכל ספק כי המאבק על “משמורת” הילדים התרוקן מכל תוכן ממשי ונותר אך ורק ככלי להנצחת המאבק מתוך תחושה שמי ש”יזכה” במשמורת יכריע את ההורה השני כך שיוכל “לנפנף” בהחלטה זו מתוך תחושת ניצחון.
כאשר בית המשפט מתרשם שזהו המצב הוא לא ייגרר למאבק חסר פשרות זה. אין כל הצדקה משפטית לדון ולהכריע כיום בזהות ההורה המשמורן.
