האם בית המשפט לענייני משפחה בישראל הוא המוסמך לדון בשאלת משמורת קטינה המתגוררת דרך קבע בחו”ל והאם זהו הפורום הנאות?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בתמ”ש (ק”ג) 19124-08-15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו, 26/01/16], עוסקת השופטת פאני גילת כהן בשאלה האם לבית משפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתובענה להעברת משמורת קטינה, בתם המשותפת של הצדדים, המתגוררת עם אמה במדינה זרה -לאביה.
התביעה נשוא ההליך שבכותרת היא הינה להעברת משמורת קטינה מאמה לידי אביה.
העובדות המהוות את הבסיס להכרעה
ביום 11.10.2010 נחתם בין הצדדים הסכם בעניין הגירת הקטינה למדינה זרה יחד עם אמה. בהסכם הוסדרו כלל העניינים הקשורים בהגירת הקטינה לרבות הסדרי הביקור של הקטינה בישראל, אופן ביצוע הקשר הטלפוני בין האב ובינה ותשלום המזונות עבורה.
ההסכם אושר וקיבל תוקף של פס”ד בבית משפט.
בהתאם להסכם בעניין הגירת הקטינה ומכוחו, היגרו הנתבעת והקטינה בשנת 2011 למדינה זרה, ומאז הן מתגוררות שם.
בהתאם להסכם, הגיעה הקטינה ביום 22.06.2015 לביקור בארץ. ביום 10.08.2015 (כיומיים בטרם אמורה הייתה לשוב למקום מגוריה הקבוע) הגיש האב בבית משפט זה בקשה דחופה ביותר לעיכוב יציאת הקטינה מן הארץ.
בבקשה טען האב, כי בסמוך למועד הגשת הבקשה סיפרה לו הקטינה שהיא סובלת מאלימות מצד אמה, הנתבעת, ובן זוגה וכי היא חוששת מפניהם.
האב הגיש תלונה במשטרה ובמקביל פנה לבית המשפט בבקשה כי יורה על הותרת הקטינה בארץ עד לבירור טענות הקטינה בנוגע לאלימות שהיא חווה מצד אמה ובן זוגה. ניתן צו עיכוב יציאה זמני כנגד הקטינה.
טענת העדר סמכות לבית משפט בישראל
בתגובתה לבקשה טענה אם הקטינה, כי בהינתן שמקום מגוריה של הקטינה בשנים האחרונות הוא במקום מגורים אחר, הרי שבית המשפט בישראל נעדר הסמכות לדון בבקשה. הנתבעת הכחישה טענות התובע מכל וכל, וצירפה לתגובתה דו”ח של עו”ס ממקום מגוריה, בעניין מצבה הטוב של הקטינה, ואשר שולל כל אפשרות של התעללות בה.
ביום 11.08.2015 ולאחר ששמע את הקטינה, דחה בית המשפט את הבקשה וגם הערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי לא צלח.
לפיכך הוגשה מטעם האב תביעת משמורת
בו ביום ניתנה החלטת בית המשפט המורה לתובע, בין השאר, להבהיר מכוח מה נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה אותה ביקש להגיש, כאמור.
להלן תמצית טענותיו בעניין סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה:
- זכות המשמורת של האם הוכפפה לזכות האב לשמור על קשר רציף עם הקטינה ולשתפו בכל החלטה חשובה בחייה של הקטינה. הנתבעת הפרה התחייבויותיה שבהסכם ההגירה, ובכך שוללת היא למעשה את זכויות המשמורת של האב.
- במקרה דנא שתי המדינות הן בעלות סמכות בינלאומית לדון בשאלת משמורת הקטינה, היות שלטענת התובע בעניין מפירה הנתבעת את הסדרי הראייה שבינו ובין הקטינה.
- שעה שבית המשפט בארץ אישר את הסכם ההגירה ביחס לקטינה, הרי שלא יתכן, כי לא יהא רשאי לדון ולהכריע בשאלת משמורתה של הקטינה.
- נוכח גילה של הקטינה ושינוי הנסיבות, יש להחיל את סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 לפיו מוקנית לביהמ”ש בארץ הסמכות לדון בעניינו של קטין שאינו נמצא בארץ בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל.
- זיקת הקטינה לארץ לא נותקה; היא נולדה וחיה בארץ עד אוגוסט 2010, היא מבקרת בארץ פעמיים בשנה, הוריה ישראלים, והיא מקבלת מידי אביה, אשר נמצא בארץ, דמי מזונות.
- בית המשפט בחו”ל לא ידאג לשמירת זכויותיו כאב כפי שבית המשפט בארץ יעשה.
- נוכח הפרת ההסכם ע”י הנתבעת, יש מקום לבחון את זכויותיו ואת עתירתו של האב בארץ המוצא.
להלן טענות הנתבעת בסוגיית הסמכות:
- הקטינה עברה להתגורר ב… בהסכמת האב, לאחר שהסכם ההגירה בין הוריה הובא לאישור בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. הגירת הקטינה עם אמה לא הוגבלה בזמן, ומכאן שמדובר בהסכמה להגירת קבע.
- הקטינה מתגוררת ב…. מזה מספר שנים והיא מוגדרת כתושבת קבע במדינה.
- סעיף 15 להסכם בדבר ההגירה אכן מקנה לאב אפשרות לתבוע מסירת משמורתה של הקטינה לידיו. עם זאת, ההסכם אינו קובע כי סמכות השיפוט תהא לבית המשפט בישראל. הנה כי כן, אין האם חולקת על זכות התובע לתבוע המשמורת, אולם לשיטתה סמכות השיפוט בכגון דא נתונה לבית המשפט בחו”ל.
- לקטינה אין כל זיקה לארץ למעט העובדה שאביה מתגורר כאן. עובדת מגורי האב בארץ אין בה כדי להקנות לבית המשפט כאן הסמכות לדון בתובענה.
- אין להחיל במקרה שבפנינו את הוראת סעיף 76 (2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ואף לא את ההלכה שנקבעה בפרשת פרלמוטר (ע”א 100/76 פרלמוטר נ’ פרלמוטר, פ”ד ל(3)355) שעה שהמדובר בקטינה שמקום מושבה ומרכז חייה הם בחו”ל ושעה שמגוריה בחו”ל הם מכוח הסכמה בין הוריה.
- אף אם ביהמ”ש יקבע, כי סמכות השיפוט בתובענה נתונה לו, אזי עליו לקבוע שאין להיזקק לתובענה ולהורות על דחייתה בהתאם לשיקול הדעת המסור לו.
- טובת הקטינה מחייבת בחינת משמורתה במקום מושבה.
- עוד טוען התובע, כי מאחר ומרבית הזיקות נוטות לישראל, כי אז “הפורום הטבעי“ לקיום הדיון בתובענה הוא בישראל.
מסקנות בית המשפט וההחלטה
בית משפט זה נעדר סמכות לדון בשאלת משמורתה של הקטינה, וממילא אינו מהווה הפורום הנאות לבירור שאלה זו.
מגורים של קטין דרך קבע בחו”ל אינו מאפשר בדרך כלל סמכות של בית משפט ישראלי בעניינו של אותו קטין
עת מדובר בקטין המתגורר בחו”ל דרך קבע, הרי שביהמ”ש בישראל יכול לקנות סמכות לדון בתביעה הנוגעת לעניינו של הקטין בהתאם להוראת סעיף 76 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע כדלקמן:
“בתי המשפט בישראל מוסמכים-
(1)…
(2) לפעול לפי הפרק השני והשלישי לחוק זה בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל”.
השאלה האם אכן “קם הצורך לעשות כן בישראל” היא שאלה שתוכרע בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
..סעיף 76(2) הנ”ל מעניק בסיס רחב לסמכותן של הערכאות בישראל מבחינה בינלאומית לדון במשמורתו של קטין…: בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל. שאלה אימתי מתעורר הצורך לדון בעניינו של קטין בישראל היא שאלה שבשיקול-דעת, ועל בית-המשפט להכריע בה על-פי מכלול נסיבות העניין, ובוודאי על-פי טובת הילד שהיא תמיד לנגד עיניו של בית-המשפט. עוד לפני שנים נקבע בפסיקתנו כי הצורך לדון במשמורת ילדים יכול להתעורר גם כאשר הקטין אינו בארץ, למשל כאשר הוא הוצא למדינה זרה שלא כדין (ע”א 8754/00 רון נגד בית הדין הרבני הגדול)..
בית המשפט קובע כי לא מצא את הצורך להידרש לשאלת משמורתה של הקטינה וכי יש לדון במחלוקת שלא בישראל.
החשיבות שיש במתן הכרעה בעניין משמורתו של קטין במקום מגוריו הקבוע כבר נקבעה במספר פסקי דין.
בעניין זה ראו לדוגמא בע”מ 9769/09 פלונית נ’ פלוני: ..ככלל, אין זה ראוי לדון בענייני משמורת הקטין במנותק ממקום מגוריו, והרחק מסביבת חייו הטבעית. הדיון במשמורת במקום המגורים הרגיל של הילד משרת את טובתו, שכן שם מצויים העדים ואנשי המקצוע שיכולים לסייע לביהמ”ש בקבלת החלטה ראויה בדבר משמורת. שם ניתן לבחון את מאפייני אורח חייו של הילד, את צרכי חינוכו והתפתחותו, ולגבש הסדרי משמורת שיהיו גזורים על פי מידותיו, בהתחשב בשגרת חייו, לבל תופר מעבר למידה הראויה עקב הפירוד שחל בין הוריו..
אין מחלוקת, כי העתקת מקום מגוריה של הקטינה ל… נעשתה בהסכמה ואף עברה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט וקיבלה אישורו, תוך שזכויות האב בהתייחס לשמירת הקשר שבינו ובין הקטינה עוגנו כנדרש בהסכם ההגירה.
אין מחלוקת, כי מדובר בקטינה אשר מקום מושבה בארבע השנים האחרונות הוא במדינה זרה. שעה שעסקינן בתביעה להעברת המשמורת מידי האם לידי האב, ובשים לב לטענותיהם הקוטביות של הצדדים, הרי שבהכרח יתעורר הצורך בעירוב אנשי מקצוע שיחוו דעתם בעניין טובת הקטינה, ולא מן הנמנע כי יתעורר הצורך אף בשמיעת קולה של הקטינה ובמתן החלטות אופרטיביות, אשר ספק רב בעיניי אם ניתן יהא ליישמן שעה שהקטינה ואימה מתגוררות הרחק מעבר לים.
העובדה כי הקטינה עדיין אזרחית ישראל אף היא אין בה כדי להקנות אוטומטית סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה
על כך כבר נאמר בפסק דין אחר: בקבעה את מקום המושב של הילדה יחד עימה בארצות הברית פעלה האם בהסכמתו המפורשת של המשיב לפי התנאים שעליהם הוסכם ביניהם. אכן, המשיב טוען שההסכם אינו תופס משום מצג שווא וגם משום אילוץ, אך ברור שהסמכות לדון בטענות אלו היא בידי ביהמ”ש במדינת ניו יורק, שם נערך ההסכם ושם היה מקום הביצוע של ההסכם ואת חוקיה יש לראות כ”דין החוזה“. אמנם יש להניח לזכות המשיב שהמערערת, והבת עימה, עדיין בעלות אזרחות ישראלית, אבל באזרחותן בלבד אין כדי להקנות סמכות לבית המשפט כאן (ע”א 25/78, איריס בסנר נגד אלכסנדר הרפז).
פרט לביקורי הקטינה אצל אביה בהתאם להוראות ההסכם, לא קיימת לקטינה זיקה לארץ.
כך גם העובדה, כי הסכם ההגירה אושר בבית משפט בישראל, אין בה להעלות או להוריד בעניין המקום בו יש לברר את סוגיית המשמורת, היות שבהסכם ההגירה, כאמור, לא נקבעה תנית שיפוט וכל שצוין הוא שלאב הזכות להגיש תביעה לקבלת משמורת הקטינה לידיו.
ביהמ”ש בארץ המוצא מאבד סמכותו השיפוטית, ועצם ההגירה מכפיפה את הקטין לסמכות השיפוט במדינה אליה בוצעה ההגירה. ככלל ההגירה גורמת לשינוי מקום מגוריו הרגיל של הילד ומכפיפה אותו לסמכות השיפוט בארץ שאליה בוצעה ההגירה. לאחר זמן מה תהא סמכות השיפוט הבלעדית בעניין הילד נתונה לבית המשפט במדינה החדשה, לרבות בכל הכרוך בביצוע ההסדרים אשר נקבעו כתנאי להגירה.
בחלוף למעלה מארבע שנים בהן מתגוררת הקטינה ב…, אף טענות האב כי הסכם ההגירה היה הסכם “על תנאי” – דינן להתברר במקום מושבה של הקטינה, אליו היגרה, כזכור בהסכמתו, ולא בארץ המוצא, כלומר לא בישראל ולא בבית משפט ישראלי.
נוכח מהות התובענה, ובתוך כך הכלים שבאמצעותם עליה להתברר, מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה זו.