מרוץ הסמכויות הידוע לשמצה
עשרות שנים מתקיים מרוץ סמכויות בין בית המשפט האזרחי לבין בית הדין הרבני. אם בעבר התקיים מרוץ הסמכויות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני, הרי שכיום מתקיים מרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני. פעמים רבות סבורים אנשים ונשים – המצויים בהליכי גירושין – שאחת הערכאות מבין השתיים טובה יותר עבורם מהאחרת, ולא תמיד הנחה זו נכונה. פעמים רבות סבורות נשים שבית המשפט לענייני משפחה יטיב עמן אך הנחה זו שגויה, וכך גם באשר לגברים הסבורים שבית הדין הרבני יטה חסד דווקא כלפיהם ולא תמיד זה נכון ויש לכך דוגמאות רבות.
אחת הדוגמאות הינה ההנחה שלפיה בית הדין הרבני יורה על נטילת הרכוש המשותף מאשה אשר בגדה וניהלה רומן אהבים עם גבר אחר, אך הנחת יסוד זו שגויה. סביר להניח שבית הדין הרבני יפסוק בענייני רכוש באופן דומה לפסיקה שהיתה ניתנת בבית המשפט לענייני משפחה, זאת לאור פסיקת בג”ץ אשר קבעה מספר פעמים, ולפחות שלוש פעמים בשנים האחרונות, כי גם בגידה אינה מביאה להפסד רכוש רטרואקטיבית, ושאלות מוסר אינן רלוונטיות להליך המשפטי וכי אין להכניס שיקולי מוסריות במסגרת איזון רכושי וחלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים. כך למשל ראה את בג”ץ הבוגדת 3, שם יצגתי את הגבר הנבגד אך בכל זאת ולמרות התנהגותה של האשה – לא נשללה ממנה הזכות לאיזון משאבים.
דוגמא נוספת עוסקת במזונות ילדים. נשים רבות סבורות שבית המשפט לענייני משפחה יפסוק סכומים גבוהים יותר אך אין זה בהכרח נכון מאז הלכת 919/15, בית המשפט לענייני משפחה פוסק סכומים נמוכים למזונות ילדים בעוד בית הדין הרבני ממעט לאמץ הלכה זו על אף שהיא אמורה לחול על כולם ובכל ערכאה. כך יכול להיווצר מצב בו בית הדין הרבני לא יביא בחשבון השתכרות האם לצורך פסיקת מזונות ילדים.
עוד דוגמא לאמור לעיל, עוסקת בשאלת הניכור ההורי. ישנה הנחה שבית המשפט מתמודד טוב יותר עם נסיון לניכור הורי ופגיעה בקשר בין ילד להורה. נקודת מוצא זו נכונה ויכולה להיות גם לא בהכרח נכונה, שכן ישנם הרכבים בבית הדין הרבני שמפעילים סנקציות קשות כנגד הורים המחבלים בקשר עם ההורה האחר, בעוד שיש הרכבים בבתי המשפט המגלים אדישות יחסית לסיטואציות כאלה ולא ממהרים לפתור אותן, במיוחד אם המדובר בגבר מנוכר.
הנקודה החשובה היא שקשה לעשות הכללות ולא בכל מקרה בית הדין הרבני מייטיב עם גבר ולא בהכרח בית המשפט לענייני משפחה נוטה חסד דווקא לאשה.
יחד עם זאת אם החלטתם להתעקש על ערכאה כזו או אחרת הרי שיש לדעת כיצד להיאבק במרוץ הסמכויות ולהבין את הכללים המשפטיים הנוגעים לויכוח בסוגיית הסמכות העניינית.
המבחן המשולש
הלכה פסוקה וידועה היא, כי לא די בכך שתביעת גירושין כרוכה קדמה לתביעה שהוגשה לבית המשפט על מנת שבית המשפט ימשוך את ידיו מהכרעה בתביעה המאוחרת, שכן על המבקש לשלול את סמכות בית המשפט – מוטל הנטל לשכנע כי תביעת הגירושין היא כנה וכי נושא הדיון נכרך כדין ובכנות (בג”צ 426/87 איזמן נ. בית הדין הרבני, ע”א 11/80 גבעולי נ. גבעולי, פד”י לד (4) 155, ע”א 384/85 בן יאיר נ. בן יאיר, פד”י לט (4) 775).
על הלכה מושרשת זו חזר בית המשפט העליון גם בשנים האחרונות פעם אחר פעם. במרוצת השנים נקבע בפסיקה מבחן משולש לבדיקת כנות הכריכה של עניינים נוספים בתביעת הגירושין מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. במסגרת המבחן נבדק אם תביעת הגירושין שהוגשה כנה, וכן אם נעשתה כריכה כדין ואם הכריכה עצמה כנה.
במקרים שבהם נמצא כי אחד או יותר משלושת מבחני העזר אינו מתקיים, אזי הסמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין אינה מוקנית לבית הדין הרבני גם אם הגשת התביעה קדמה בפועל לפתיחת ההליכים בערכאות האזרחיות.
בעל המגיש תביעת גירושין כאשר אינו מתכוון להתגרש ותביעתו הוגשה מטעמים טקטיים
בבג”צ 8/58 פלונית נ. בית הדין הרבני האזורי בחיפה נקבע כי כנות תביעת הגירושין הינה ענין שבעובדה הנקבע בהתאם למכלול הנסיבות, לרבות כתבי בי הדין וחקירות הצדדים. עוד נקבע כי תביעת גירושין איננה כנה “אם מתברר, שלמעשה אין בדעתו של הבעל להתגרש מאשתו ושהגיש את התביעה לגט אך ורק מטעמים טאקטיים, על-מנת לסכל את תביעת האישה לפני בת המשפט המחוזי, הרי ברור, שתביעתו זו לא הוגשה בכנות” (רע”א 9357/96 הר נ. הר, פד”י נא (2) 618, 621, עמ”ש (ים) 29834-01-11.
בעל המגיש תביעה לשלום בית ורק לחילופין לגירושין – האם כנה הוא בתביעתו?
מה קורה כאשר תביעת גירושין אינה אלא תביעה “לשלום בית ולחילופין גירושין” נאמר באחד מפסקי הדין שניתנו כי” כבר נשברו קולמוסים בשאלת מהותו של אנדרוגינוס משפטי זה ובשאלה האם ניתן לקבל את הטענה כי תביעת גירושין הכלולה בבריה משפטית משונה זו, הינה כנה?”
בתמ”ש 48183-03-10 שניתן בשנת 2011, כלומר כבר לפני זמן רב, סקר כב’ השופט גרינברגר את פסקי הדין (רובם ניתנו לפני עשרות שנים) שדנו בסוגיה, תוך שהוא מצטט את פסק דין שביט הידוע (ע”א 866/75 שביט נ. שביט) בו נקבע, כי על בית המשפט לבדוק את מהותה של התביעה לאשורה אם תביעת “הגירושין” אינה אלא כסות עיניים בלבד והוגשה שלא לשמה כי אם לשם שלילת סמכותו של בית המשפט המוסמך.
מוסיף על כך כב’ השופט גרינברגר לאמור: ” על כן, שומה על בית המשפט לבדוק בקפדנות את צעדיו של התובע בבית הדין הרבני על מנת לבחון את כנות כוונותיו, כדי לקבוע האם הגיש תביעתו אך ורק כדי לחסום בפני האישה את האפשרות של הגשת תביעה לבית המשפט האזרחי, או, לחילופין, שהיו לו כוונות כנות לתבוע גירושין כתביעה העומדת בפני עצמה”.
האם יש סתירה בין תביעה לשלום בית לבין תביעת גירושין – ישנם שופטים הסבורים כך וישנם שופטים הסבורים אחרת
יש שופטים הסוברים כי תביעת שלום בית ולחילופין גירושין כוללת סתירה פנימית ואיננה יכולה להחשב תביעת גירושין כנה. ראה לעניין זה את פסק דינה של כב’ השופטת צפת, על סמך הלכת שרגאי (בר”ע 120/69 שרגאי נ. שרגאי, פ”די כג (2) 171), לאמור :”להשקפתי, בתביעות כגון דא – היינו – תביעה לשלום בית ולחלופין גירושין, אינה יכולה לעמוד במבחני “כנות התביעה” לצורך ה”כריכה”, שהרי הכנות נבחנת במועד הגשת התביעה (ע”א 257/87 פלד הנ”ל) ובתביעה שכזו, לא יכולה להיות מחלוקת, כי במועד הגשת התביעה, רצונו הראשוני של התובע בשלום בית שהוא תרתי דסתרי לגירושין“)תמ”ש 89700/97) כך מפנה היא גם לר’ ע”א 279/68 זילברפניג נ. זילברפניג, פד”י כב (2) 953.
המבחן איננו מבחן הכותרת אלא מבחן מהותי. תביעה שהסעד הנעתר בה הינו “שלום בית ולחילופין גירושין” מטילה על בעל הדין המבקש מכוחה לשלול את סמכות בית המשפט, נטל כבד ביותר להסביר הכיצד טוען הוא בכנות לגירושין בעוד באותה נשימה עותר הוא לשלום בית? לא הגדרת התביעה היא הקובעת אלא המהות. השאלה היא, האם יכול בעל דין לטעון בכנות כי באותו זמן ממש, במועד הגשת התביעה, הוא חפץ גם בשלום בית וגם בגירושין? ברי כי באשר איננו מניחים שבעל הדין לוקה בפיצול אישיות, אין הוא יכול לטעון כי הוא חפץ בכנות בדבר והיפוכו באותו זמן ממש!
גם הטענה לפיה לגיטימי לטעון לשלום בית אך להסכים לגירושין אם לא יעלה שלום הבית יפה, איננה לגיטימית לדעתם של חלק מן השופטים שכן למרות שעתירה לסעדים חלופיים המוציאים זה את זה הינה לגיטימית, אך לא ניתן לבסס את כנות תביעת הגירושין בהצהרה כי במקרה של כשלון שלום הבית עותר התובע לגירושין.
הצהרה כזו איננה יותר מאשר קבלת הדין והשלמה עם המצב שהרי ברי כי אם ייכשל שלום הבית לא יהא מנוס מגירושין. השאלה הרלוונטית איננה מה יקרה אם ייכשל שלום הבית, אלא מה רצונו הכן של בעל הדין במועד הרלוונטי ויתכן ומורכב לראות בשתי עתירות סותרות כאלה המתיישבות זו עם זו ובמיוחד באשר לשאלת הכנות.
מתי יש להעלות את הטענה כי הסמכות נתונה לערכאה מסויימת ולא לאחרת?
כשמתעוררת בעיית סמכות יש להעלותה “בהזדמנות ראשונה” – בבית הדין עצמו. בבג”ץ 6334/96 לאה אליהו נ’ בית הדין הרבני האזורי קבע השופט כב’ י’ זמיר, כי גם אם נפל פגם בכריכה נדרשת בחינה האם הועלתה הטענה בהזדמנות הראשונה: .הטעם לכך הוא שגם אם נפל פגם בכריכה שעשה המשיב, התוצאה של הפגם, בשלב הנוכחי, אינה ביטול הסמכות של בית הדין הרבני וכי תוצאה זאת נובעת מכך שהעותרת לא עמדה על המשמר, ולא ביקשה מבית הדין האזורי להימנע מלדון בעניין הרכוש בשל הפגם שנפל, לפי טענתה, בכריכה.
ישנם מקרים בהם נמצא כי לגיטימי לומר כי קודם יציאה למלחמה יש להקדים קריאה לשלום
בביה”ד הרבני ברחובות (תיק 1-21-8240) ניתן פסק דין הקובע והמתייחס לסוגיה זו שמצויה במחלוקת בין הפוסקים והוא מביא את דברי הכתוב (דברים כ, י): ‘כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום’.
מכאן אנו למדים, שטרם יציאה למלחמה על עיר יש לקרוא לה לשלום. כלומר, אין בכך כל פגם במה שקודם לתביעת הגירושין מבקש התובע לנסות ולבחון את האפשרות להשכין את השלום בבית ועל כן מגיש הוא תביעת שלום בית ולחילופין לגירושין.
בהקשר זה ראוי גם להביא את דברי בית הדין הגדול (תיק ערעור לה/218, פד”ר י’ 310, 313): “בין הצדדים תלויה ועומדת תביעת הגירושין של המשיב. ואף על פי שהתביעה לגירושין כאילו חילופית היא לתביעה לשלום בית, הרי גלוי וידוע הוא כי דרכה של תביעת גירושין לעולם כך היא, שטרם היציאה למערכות המלחמה לגירושין, מקדימים בפתיחה לשלום. ואין בלחילופין לגרוע ולפגום בכוחה של תביעת הגירושין.
ואם לא כן, אלא שתביעת גירושין אינה ראויה לתואר זה, אלא רק כאשר היא מוחלטת, בלי פתיחה לשלום, הרי יגיע הדבר לידי כך שכאשר בעל או אשה, יתבע גט, ויבקש שכל עניני תביעה זו יתברר במקום אחד, כפי שהוא זכאי לכך, למען לא יוכרח לכתת רגליו מבית הדין לבית המשפט ומבית המשפט לבית הדין וחוזר חלילה, עם כל ההרפתקאות הכרוכות לגלגולים אלו, לא תהיה לו לתובע זה כל ברירה אלא להיות לא כנה בתביעתו, להטמין בחובו את ההרהורים לשלום, ולדרוש, בניגוד לרצונו, אך ורק גירושין, ללא פתח לשלום, ולוא גם כחודו של מחט. וחוששני גם למקרה שתביעה לגירושין כגון זו, ללא דברי שלום ואמת – שלא לשמה, תביא לידי זה שיקויים בו בתובע הזה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: לגירושין במוחלט ללא מוצא לשלום.”
גישתו של בית הדין הגדול אושרה בע”א 866/75 שביט נ’ שביט: “אפילו אניח שבעת הגשת תביעתו לבית-הדין הרבני היתה כוונת המשיב קודם כל לשלום-בית, אין כל סימנים לכך שתביעתו החילופית לגירושין לא היתה כנה ולא באה לשמה ולשם גירושין“.
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון כמה וכמה פעמים. ראו למשל: בג”צ 6334/96 לאה אליהו נ’ בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב אכן, כנותה של תביעת גירושין אינה נשללת בשל כך שהתובע מוכן לשקול אפשרויות אחרות מלבד גירושין, ובכלל זה שלום-בית“.
תביעה לגירושין ולחילופין שלום בית
אכן יש לדון לעניין מי מהצדדים התובע ‘גירושין ולחילופין שלום בית’, אכן הדברים פשוטים מסברא וכפי שכבר כתב ביהמ”ש לענייני משפחה (תמ”ש 48183־03־10) בעניין זה:
“אוסיף ואעיר, בלי לקבוע מסמרות בדבר, שאם ההלכה כן בתביעה “לשלום־בית ולחלופין לגירושין”, שאז עולה מן הניסוח, לפחות ברמה הפורמאלית/לשונית, שהתובע מעדיף ומבכר את הסעד של שלום־בית על פני הסעד של גירושין, ובכל זאת אין בכך כדי לפסול אוטומטית את כנותה של התביעה לגירושין, על אחת כמה וכמה שכן ההלכה במקרה שהתביעה מוגשת תחת הכותרת ההפוכה, “לגירושין ולחלופין שלום־בית”, כבמקרה דנן, שאז מוכיח נוסח הכותרת עצמו שעדיפותו של התובע היא לגירושין, וכי הסעד של שלום־בית הוא אשר נכלל כסעד חלופי“.
הרי כי אם בתביעה ‘לשלום בית ולחילופין גירושין’ אין פגם בכריכת התביעות הנוספות, על אחת כמה וכמה באופן שהוגשה תביעה ‘לגירושין ולחילופין שלום בית’.
כשניכר שתביעה אחת היא התביעה העיקרית
אמנם פעמים רבות ניצבים דייני בית הדין בפני דילמה לא פשוטה בשעה שהונחה בפניהם תביעה מעין זו, שכן מתוך דברי מגיש התביעה ניכר כי אין פניו גם לשלום בית וגם לגירושין אלא או לכאן או לכאן, וכמעט בכל המקרים הדברים אינם חד משמעיים, ומאידך טוען הצד שמנגד שאין כל תוקף לכריכה שנעשתה שהרי תביעת הגירושין אינה כנה. בתיק שנדון בביה”ד הרבני בחיפה (תיק 976383/1 הצהיר הבעל כמה וכמה פעמים כי הוא אוהב את אשתו וכי הוא רוצה לחיות עמה בשלום בית, ואף פנה אליה במהלך הדיון בבית הדין ישירות וקרא לה לשוב ולחיות עמו חיים משותפים. לא זו בלבד אלא הגדיל לעשות ולבקש ללכת לייעוץ נישואין במסגרת פרטית מפני יעילותה הגדולה ולמרות עלותה הרבה.
לאור זאת לא נותרה בידי בית הדין הברירה אלא לקבוע כי תביעת שלום־בית היא התביעה העומדת על הפרק מבחינתו של הבעל, וממילא ביה”ד הרבני נעדר סמכות לתביעות הנוספות שנכרכו לתביעת הגירושין.
היטיב להגדיר את עניין זה ביהמ”ש לענייני משפחה (תמ”ש 48183־03־10):
“השאלה אם התביעה שהוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין היא, ואם הכריכה בה של ענייני הרכוש נעשתה בכנות ובתום לב, תלויה לא רק ולאו דווקא בלשונה כי אם ובעיקר בנסיבות שהוכחו במקרה המיוחד. יש תביעה לשלום־בית ולחלופין לגירושין שהוכרה כתביעת גירושין לעניין זה (ע”א 120/62, טז 2514) ויש שלא הוכרה (בר”ע 120/69, כג (2) 180). רק אם בית המשפט או בית הדין מגיע על פי הנסיבות שהוכחו בפניו לידי מסקנה שהתביעה החלופית לגירושין לא הוספה לתביעת שלום־הבית מפני שהתובע רוצה בגירושין ולו לחלופין בלבד, אלא רק במטרה אחת ויחידה, והיא להקנות לבית הדין הרבני את סמכות השיפוטית הייחודית אשר תמנע בעד בית המשפט המחוזי להיזקק לתביעה פלונית של האישה – רק אז יראה את התביעה כתביעת שלום שבית ולא כתביעת גירושין .
נתקבלה תביעת שלום בית – בטלה הכריכה –שהרי כריכה הינה רק בצמוד לתביעת גירושין
בע”א 866/75 שביט נ’ שביט , שם קבע בית המשפט כדלקמן: השאלה אם התביעה שהוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין היא, ואם הכריכה בה של ענייני הרכוש נעשתה בכנות ובתום לב, תלויה לא רק ולאו דווקא בלשונה, כי אם ובעיקר בנסיבות שהוכחו במקרה המיוחד. יש תביעה לשלום בית ולחלופין לגירושין שהוכרה כתביעת גירושין לעניין זה (ע”א 120/62, טז 2514) ויש שלא הוכרה (בר”ע 120/69, כג(2) 180). רק אם בית המשפט או בית הדין מגיע על פי הנסיבות שהוכחו בפניו לידי מסקנה שהתביעה החלופית לגירושין לא הוספה לתביעת שלום הבית מפני שהתובע רוצה בגירושין ולו לחלופין בלבד, אלא רק במטרה אחת ויחידה, והיא להקנות לבית הדין הרבני את סמכות השיפוטית הייחודית אשר תמנע בעד בית המשפט המחוזי להיזקק לתביעה פלונית של האישה – רק אז יראה את התביעה כתביעת שלום שבית ולא כתביעת גירושין (ע”א 279/68, כב(2) 951). לשון אחר: התביעה לא תוכר כתביעת גירושין לעניין זה אם תביעת ‘הגירושין’ אינה אלא כסות עיניים בלבד והוגשה שלא לשמה כי אם לשם שלילת סמכותו של בית משפט מוסמך.
המסקנה הינה כי כל מקרה הינו לגופו.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916