מזונות ילדים- היכן?
בתקופה האחרונה חל שינוי משמעותי ומהותי בעמדת בתי הדין הרבניים בסוגיית הסמכות לדון במזונות ילדים. אם עד לאחרונה הלכת שרגאי הייתה מחייבת את כל הערכאות הרי שבעת האחרונה החליטו הרכבים שונים של בתי הדין, אשר קיבלו גיבוי לכך מבית הדין הרבני הגדול, כי יש להם סמכות לדון במזונות ילדים.
כך למשל הערעור שיתואר להלן, ערעור אשר הגיש דווקא הגבר בעניין קביעת סמכות של בית הדין הרבני האזורי לדון במזונות ילדים. האישה עתרה לבית הדין לקבוע ולפסוק את מזונות הילדים ואילו הגבר התנגד לכך והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול ודווקא הוא זה שטען להעדר סמכות של בית הדין הרבני לעסוק ולפסוק במזונות קטינים.
ביה”ד הרבני הגדול דחה את הערעור אך לפני ההסבר המשפטי נתייחס להיבט האנושי:
חשיבה שגורה ואף מוטעית היא כי בדרך כלל בית הדין מיטיב עם גברים ומרע עם נשים. מי שמכיר היטב את המלאכה של עריכת דין בתחום דיני המשפחה והגירושים יודע היטב שזוהי קלישאה שאין מאום מאחוריה. כל מקרה לגופו וכל מקרה לפי הנסיבות המיוחדות שלו.
יתכן שבית דין ירע עם אישה בוגדת שיש הוכחות לבגידה אך מנגד הוא גם ירע עם בעל בוגד הנקרא רועה זונות.
במקרה שלפנינו הבעל הוא זה שדווקא התנגד לסמכות בית הדין וביקש שבית המשפט ידון במזונות ילדים. בית הדין מתייחס לטענות האיש לחוסר כנות האישה בתביעת מזונות הילדים ובכריכתה אל תביעת הגירושין אך הבעל לא העלה כל טעם וראיה ממשית המוכיחה את חוסר הכנות בתביעת הגירושין הכרוכה שהגישה.
פיצול אינו מצביע בהכרח על חוסר כנות
אמנם האישה פיצלה את התביעות בין בית המשפט לבית הדין אך נקבע כי בעצם הפיצול בין הגשת התביעה בעניין משמורת הילדים בביהמ”ש לענייני משפחה ותביעת מזונות בביה”ד הרבני, אין כשלעצמו כדי להצביע על חוסר כנות בהגשת התביעה הכרוכה.
מה עוד שהאישה הודיעה כי מבחינתה אין מניעה שתביעת המשמורת תאוחד בביה”ד יחד עם תביעת מזונות הילדים.
הלכת פלמן שניתנה בבג”ץ קובעת כי הערכאה שנתנה החלטתה לראשונה היא זו שתקבע בשאלת הסמכות
לגבי השאלה איזו ערכאה צריכה עתה לפנות את הדרך בפני חברתה בשאלת הסמכות ולכבד את הערכאה האחרת להחליט בכך, ביה”ד מציין כי תביעת מזונות הילדים הוגשה ראשונה אל ביה”ד, ביה”ד היה הראשון שנדרש לקבוע בעניין הסמכות והוא אף היה הראשון והיחיד שקבע את סמכותו ושב וחזר עליה בהחלטה נוספת שנתן.
על כן קובע בית הדין ובהתאם להלכת פלמן שנקבעה בבג”ץ 8497/00 אין כל מניעה מכך שביה”ד הגדול כערכאת הערעור ידון, בשאלת סמכות בין הדין בתביעת מזונות הילדים שהוגשה לפניו.
בית הדין הגדול הפחית את סכום המזונות שקבע בית הדין קמא דהיינו בית הדין האזורי
לגבי טענות האיש ביחס לגובה המזונות הזמניים נקבע כי גובה המזונות הזמניים שבהם יחויב האיש יעמדו על סך של 4,000 ש”ח לחודש (במקום 6,000 ₪ שקבע ביה”ד האזורי) , וזאת על פי הקריטריונים שקבע ביה”ד קמא בהחלטתו.
עיקר המחלוקת מתמקדת בסופו של יום בסמכות בית הדין לדון במזונות ילדים האם יש לו סמכות אם לאו
עיקר הדיון מתמקד בהתייחסות אל פסק הדין בבע”מ 7628/18 ואל סמכות ביה”ד במזונות ילדים. ביה”ד קובע כי אין בפסק הדין בבע”מ 7628/17 ובעמדת השופט מזוז בבע”מ 7628/17 בכדי למנוע מביה”ד את סמכותו לדון בתביעה זו וזאת בשל מספר טעמים:
- בפסה”ד בע”מ 7628/17 נקבע בדעת רוב של השופטים מזוז וקרא כנגד דעתו של השופט הנדל כי הלכת שרגאי היא הלכה מחייבת התקיפה ונכונה גם להיום. מזוז היה בדעת מיעוט בסוגיה זו של סמכות.
- חוות דעתו של כבוד השופט מזוז נותנת פרשנות מצמצת להלכת שרגאי (בר”ע 120/69), פרשנות המונעת למעשה כל דיון ענייני וכולל במזונות ילדים בביה”ד הרבני במסגרת כריכה, גם כשהדבר נעשה במסגרת ‘השבת מזונות’ ל”הורה המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות הילד” (כלשון הלכת שרגאי), היא דעת מיעוט.
- לדעת מיעוט זו לא הצטרף כבוד השופט קרא (אשר הצטרף לעמדת השופט מזוז רק באשר למחלוקתו המרכזית בפסק הדין עם השופט הנדל, ולפיה הלכת שרגאי תקיפה ומחייבת כיום) וכל שכן שלא כבוד השופט הנדל (שכתב עמדה נחרצת שלפיה סמכות ביה”ד הרבני לדון במזונות הילדים קיימת ועומדת על מכונה באופן מלא כפי שהייתה גם בעבר ואף ללא הגבלת הדיון למסגרת ‘השבת הוצאות ההורים למזונות ילדים’ בלבד, וכי הלכת שרגאי מעולם לא התקבלה כהלכה מחייבת).
- פסק הדין בבע”מ 7628/17 ניתן שלא במסגרת הליך עתירה לבג”ץ כנגד פסק דין או החלטה של ביה”ד הרבני, בהתאם לסעיף 15(ד) לחוק-יסוד: השפיטה, אלא במסגרת הליך בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ”ש המחוזי. לפיכך פסק הדין בבע”מ 7628/17 מהווה הלכה המחייבת לפי סעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה “כל בימ”ש, זולת ביהמ”ש העליון”, אך לא חל על בי”ד דתי שאינו ‘בימ”ש’ לפי הגדרת חוק זה.
- בנוסף לכל זאת וכתוספת בלבד לאמור לעיל, נראה השופט מזוז ביטל הלכות קודמות וותיקות של ביהמ”ש העליון – הקובעות את סמכותו הרחבה של ביה”ד לדון בעניינים הנכרכים בתביעת הגירושין ובכללם בתביעת מזונות ילדים – תוך חריגה מהכללים שקבע ביהמ”ש העליון עצמו בעשותו זאת, כאשר אינו מביא ומתמודד כמצופה עם אותן הלכות ותיקות, ועל אחת כמה וכמה ללא שהוא מסביר ומנמק כנדרש מדוע סבר שיש לסטות מהלכות אלה.
- יתירה מכך, הוא סטה מהלכות אלה לא רק שלא במסגרת הרכב מורחב, כנהוג במקרים אלה, אלא בנה מהלך זה על “רוב מקרי בהרכב של שלושה”.
ביה”ד מדגיש כי הוא אומר את הדברים מתוך הערכה וכבוד רב לבימ”ש העליון וקבלת סמכותה הברורה של ערכאה זו המוקנית לה על פי חוק. זאת, לצד כאב כן ואמיתי על חוות דעתו של כבוד השופט מזוז, אשר נוגדת לדעת ביה”ד באופן ברור ובולט את לשון החוק (סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) הקובע כי “יהא לבי”ד רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג”) וכוונת המחוקק, המקנה סמכות לביה”ד במזונות ילדים, אשר אל החוק ותכליתו כולם כולל ביהמ”ש העליון כפופים.
חוות דעתו זו של השופט מזוז אף נוגדת, להלכות וותיקות שקבע ביהמ”ש העליון בפסיקותיו, אשר קיבעו בדין את מקומה וחשיבותה של אפשרות כריכת כלל העניינים הדרושים להכרעה בהליך הגירושין, ובכללם כריכת עניין מזונות הילדים.
עוד צוין בהמשך פסה”ד, כי עד לפסיקת דעת הרוב בבע”מ 7628/17, נהוג ומקובל היה להגיש תביעות מזונות ילדים כרוכות אל תביעת הגירושין, כאשר רבים מהם נדונו רק מכוח הכריכה ולא בהסכמת הצדדים;
ביה”ד מוסיף עוד בין היתר, כי לא רק שבלשון החוק הברורה פרשנות מצמצת זו אינה מתיישבת, אלא שאף בלשון פסק דין שרגאי אין לפרשנות מצמצמת זו כל אחיזה. פסק דין שרגאי מאפשר במסגרת ‘השבת מזונות, סמכות דיון מלאה במזונות ילדים.
אין לאפשר נגיסה בסמכויות בית הדין הרבני
ביה”ד מוסיף כי מעבר לנגיסה הקשה בסמכויות בתי הדין הרבניים שביקשה חוות דעתו של השופט מזוז להביא על ידי מניעת אפשרות כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין, ביה”ד סבור כי פסק דין זה פוגע בראש ובראשונה בבני הזוג עצמם הבאים להתגרש, ומעל לכל הפגיעה הינה בילדיהם.
זאת, כאשר לאחר סגירת שאר העניינים הכרוכים בתביעת הגירושין בביה”ד הרבני, יאלצו ההורים להמשיך ולכתת רגליהם ולהיאבק בביהמ”ש לענייני משפחה בהליכים משפטיים נוספים בעניין מזונותיהם. הליכים יקרים ומתישים אשר לא פעם אף מעצימים ומבעירים מחדש את אש המחלוקת.
לגבי החשש שמעלה השופט מזוז בחוות דעתו פן הערכאות הדתיות יקפחו את טובת הילד, ביה”ד מבהיר כי לביה”ד הרבני כמו לביהמ”ש ישנה חזקת התקינות שישמור על טובת הילדים. ולעניין ההנחה של השופט מזוז, לפיה “החשש כי טובת הקטין תוקרב על מזבח הסכסוך בין הוריו” גדול יותר בהליך תביעה מכוח סעיף 3 לחוק בו מכריע ביה”ד במכלול סכסוכי בני הזוג, מאשר בהסכם בין ההורים שהובא לאישורו ומתן תוקף מכוח סעיף 9 לחוק – אינה נכונה; במבט טובתו של קטין דווקא כריכת עניין מזונותיו בביה“ד היא זו שבסופו של יום מראיה כוללת ורחבה תיטיב את מצבו.
ביה”ד סבור כי הסטייה מההלכה שבפסיקת השופט מזוז ראויה לבחינה מחדש של ביהמ”ש העליון, בהרכב מורחב בדומה למסגרת ‘דיון נוסף’.
לאור כל האמור ביה”ד דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות ביה”ד הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של ביה”ד האזורי. כאמור המזונות הזמניים הופחתו ל4,000 ₪.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
