מקרה חריג ביותר נדון בערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי בתיק עמ”ש 59198-06-20 ק’ ואח’ נ’ ד’, אשר דן בערעורים המוגשים על בית המשפט לענייני משפחה, בתיק בו ניתנה הכרעה בסוגיה המעניינת של בניה על מקרקעי הזולת.
חריגות המקרה אינה נובעת מהסוגיה המשפטית אשר עלתה לדיון שכן בניה במקרקעי הזולת היא דבר שקורה לא אחת, ואזי יש מחלוקת בין הורים לילדים או בין בני זוג מתגרשים על אופי הזכויות ובמיוחד על גובה הפיצוי בגין הבניה במקרקעי הזולת.
בדרך כלל הפיצוי המתקבל משתווה פחות או יותר לשווי ההשקעה, דהיינו ההשקעה הכספית בבנייה, אך לא כך היה במקרה שלפנינו ומכאן הייחוד של המקרה.
האישה תקבל פיצוי של 2.5 מיליון ₪ בגין העדר תקפות ייפוי הכוח הבלתי חוזר
תוצאת פסק הדין, אשר דחה את הערעור, הייתה כי בסופו של דבר תקבל האישה סך של 2.5 מיליון ₪ בערכי נטו, שהינו סכום לא מבוטל בעליל, בשל העובדה שהסתמכה על התחייבות הורי הבעל והסתמכות זו גרמה לה ולבעלה שנים בטרם התגרשו, להשקיע כספים בסכומים נכבדים בנחלת ההורים, אך לא רק, אלא נעשו פעולות שיש להן שווי כספי מעבר לשווי הבניה, ובשל כך העניק לה בית המשפט המחוזי סכום לא מבוטל זה, וקבע כי הדבר יהיה בערכי נטו, ללא קיזוזים, של מיסים שיכולים להיות מושתים על מכירה.
בדרך כלל פיצוי על בנייה במקרקעין הזולת מבטא את שווי הבנייה ולא מעבר לכך ומרכיב הקרקע אינו מובא בחשבון שכן אינו שייך מראש לבני הזוג המתגרשים אלא להורים אשר התירו להם לבנות בנחלתם.
כך למשל בתמ”ש (נצרת) 41927-05-10 – א’. ח’ נ’ א’. ח’ אירע מקרה בו אישה נדרשה להתמודד עם האפשרות לאיבוד קורת הגג שמעל ראשה, נוכח העובדה שהבניה נעשתה על מקרקעין השייכים למשפחת בעלה.
במקרים מסוג זה, וישנם לא מעטים כאלה, והרבה מהם במגזר הערבים, בתי המשפט מצאו את הפתרון על דרך של פיצוי מכוח ביטול הרישיון או הערכת שווי הבניה ונטיעה במקרקעי הזולת מקום בו הייתה בנייה בתקופת הנישואין השקעה שבמסגרתה הצדדים השקיעו.
אלו הם כללים שבשיקול דעת היכולים להביא לידי ביטוי את אורח ומשך חיי הנישואין מבלי לערער את היסודות עליהם מושתתים החיים, במיוחד בחברה המסורתית, ומבלי להיזקק להוכחות דווקניות שאינן בנמצא, שכן אותה אישה לא תכננה מראש שכך יהיה ולא שמרה את מלוא הראיות ולעיתים גם לא את חלקן של הראיות או מקצתן.
דבר ידוע הוא שחלק מן הבניה נעשית ללא קבלות ובחלוף מספר לא מועט של שנים קשה לקיים את הדרישה של תמיכת הטענות בראיות כתובות. לעניין זה ראה גם את האמור בתמ”ש(נצ’) 12236-04-09).
בתמ”ש (טבריה) 24361-12-15 י. א נ’ ע. ל, נזקקה כב’ השופטת אביבית נחמיאס לשאלה איזה פיצוי יינתן לבעל אשר מתוך הסתמכות השקיע עבודה וכספים (שלא הוכחו) בשלוש דירות הרשומות על שם אשתו ואשר נרכשו על ידה בטרם הנישואין.
בית המשפט דחה את תביעתו לקבל זכויות באלו משלושת הנכסים אך מצא לנכון לפסוק לו פיצוי משמעותי.
הגם שנקבע כי אין לאזן את הנכסים כמו גם את השבחתם, הותרת התובע ללא כלום באותו מקרה, איננה פתרון צודק, שכן ביהמ”ש שוכנע כי התובע, כמו גם אביו ביצעו פעולות בנכס מתוך ציפייה כי מדובר בנכס שיסייע בעתיד למשפחה.
נקבע כי השקעה זו לא הייתה נעשית אלמלא הציפייה האמורה, בוודאי בנסיבות בהן התא המשפחתי לא נהנה מפירות הנכסים במהלך החיים המשותפים ולפיכך סבור ביהמ”ש כי יש מקום לפסוק פיצוי לתובע נוכח פעולות שביצע בנכס.
משעסקינן בבני זוג הידועים בציבור, בעניינם לא חל חוק יחסי ממון ובעיקר סעיף 8(2) לחוק, יש מקום לפסוק את הפיצוי מכוח הדין הכללי ובעיקר מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ומשיקולי תום לב, הגינות וצדק.
משלא ניתן לקבוע בבירור את היקפן המדויק של העבודות והתיקונים שבוצעו ושעה שניתן הסבר סביר לאי הצגת קבלות על העבודות והכספים שהושקעו, ביהמ”ש מוצא להעריך את הסכום על דרך האומדנא ולהעמיד את הפיצוי על סך של 240,000 ₪ בגין השקעתו והשקעת בני משפחתו בנכס.
כאמור בפתיח, המקרה שנדון בפני ערכאת הערעור הינו מקרה די נדיר בו אדם מקבל פיצוי ראוי על בניה במקרקעין שאינם שלו שכן בדרך כלל בניה במקרקעי הזולת יכולה להעניק פיצוי בדמות זכות מגורים לכל החיים או פיצוי כספי, המבטא את שווי הבניה, אך לא את שווי מרכיב הקרקע.
במקרה שלפנינו שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה, העובדות היו שונות ומידת ההשקעה של בני הזוג בטרם הגירושין הייתה מאסיבית יותר ומשמעותית יותר ועל כן נפסק סכום נכבד, אשר לכל הפחות מאפשר לאשה לרכוש דירה, אמנם לא בתל אביב היקרה אך בשרון או בשפלה.
הוצג למוסדות המושב ייפוי כוח בלתי חוזר ואולם בדיעבד לאחר פטירת ההורים התברר שהוא בלתי תקף ואין לו כל ערך
הורי הבעל העבירו למוסדות המושב ייפוי כוח בלתי חוזר בהם ביקשו למנות את הבן ואשתו כבן ממשיך. רק בדיעבד התברר שאין כל משמעות משפטית למסמך זה בהסתמך על ייפוי הכוח, והטעות המשפטית שנעשתה ואשר עליה הסתמכו בני הזוג – הייתה משמעותית.
בפסק הדין נקבע שכתוצאה מהתחייבות ההורים, בני הזוג וויתרו על דירת מגוריהם ואף שילמו כספים לצורך מעבר של ההורים לבית אבות, וגם תמכו בהם על בסיס שוטף.
לו ניתן היה לתת תוקף לייפויי הכוח שנחתם לפני שנים כאשר הכל היה שפיר בין בני הזוג, אזי עם הגירושין, הייתה האישה זכאית לקבל על פי הסכם הממון – מחצית משווי הנחלה כולה במועד פטירת ההורים.
יש להבהיר כי לו כך היה קורה והאישה הייתה מקבלת מחצית משווי הנחלה הרי שמצבה הכלכלי היה טוב בהרבה יותר בהשוואה לפיצוי שקיבלה.
האישה תקבל אם כן פיצוי המחושב לא רק על פי שווי הבניה שהושקעה בפועל אלא גם מרכיב הקרקע יובא בחשבון, וזהו החלק הבלתי שגרתי בפסק הדין שניתן בערעור, שכן את הקרקע קיבלה לשימוש אך לא שילמה עליה וזוהי החריגות בפסק הדין, שהרי בדרך כלל אדם מקבל אך ורק את שווי מה שהשקיע.
יודגש כי לאור התחייבות זו, בשנים 1992-1993, בנו האיש והאישה מכספם, בית בקצה הנחלה, בשטח בנוי של מעל 300 מ”ר שלו צמודה חצר בגודל של דונם.
כאשר הצדדים התגרשו התחייב הבעל כלפי האישה להתיר לה להתגורר בבית כל החיים וכל התחייב כי תקבל מחצית מן הנחלה שהיה אמור הוא עצמו לקבל
לימים נקלעו יחסי בני הזוג למשבר והם חתמו על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין שבמסגרתו התחייב האיש להעביר לאישה לאחר פטירת ההורים, מחצית מהנחלה והוא התחייב גם שהאישה תוכל להמשיך להתגורר בבית לכל ימי חייה. בהסכם אף צוין ששני בני הזוג הם בנים ממשיכים.
בתחילת שנות האלפיים אירע משבר נוסף בין בני הזוג וכתוצאה מכך ביטלו ההורים את ייפוי הכוח ולאחר מכן הם הודיעו לוועד המושב על ביטול בקשתם למנות את האיש לבן ממשיך ועל ביטול העברת הזכויות בנחלה לאיש לאחר פטירתם.
נקבע כי בשאלה האם יש לקחת בחשבון את המס שיהיה על המערערים לשלם בגין מכירת הנחלה, לאור הרציונל שהביא להענקת הפיצוי למשיבה ומשיקולי צדק, מגיע למשיבה לקבל את שווי הקרקע בערכי ברוטו.
אין מדובר בחישוב מתמטי התואם את המצב התכנוני והמשפטי באופן מדויק.
כוונת בית המשפט בעריכת חישוב “רעיוני” הייתה לפצות את המשיבה על הפסד הבית. לכן, פיצוי שמאפשר רכישת דירה בעיר, הוא פיצוי צודק והגון.
במהלך ניהול המשפט התברר כי בני הזוג בטרם התגרשו עשו ויתורים מרובים על נכסים שהיו להם ו/או עמדו לרשותם על מנת לעבור למושב ולבנות בנחלת ההורים בית יקר.
בית המשפט שקבע את הפיצוי אשר נחשב גבוה, קבע שאין ספק שהצדדים סברו כי הם יכולים להעניק ו/או לקבל זכויות של “בן ממשיך” ואין גם ספק כי התובעת הסתמכה על התחייבות זו.
אין ספק שאכן התובעת והנתבע ויתרו כנראה לטובת אחיות הבעל לשעבר על הדירה שבה התגוררו היא והנתבע ואשר הזכויות בה היו רשומות ע”ש הנתבע וכי הם בנו את ביתם בנחלה בהסתמכם על ההתחייבות שהם יהיו בחזקת ה”בן הממשיך”, והם קיבלו מעין רישיון בלתי מוגבל לחזקה ייחודית בחלק משטח המשק..
שיקולי צדק הניעו את בית המשפט לפסוק פיצוי גבוה לאשה
הוכח כי התובעת והנתבע השקיעו סכום לא מבוטל בבניית ביתם שעל הנחלה ואשר על פי חוות הדעת הסכום עומד XXXXX.
שיקולי הצדק שהנחו את בית המשפט קמא בפסק הדין הראשון, מביאים למסקנה כי ייגרם למשיבה “עוול” הרבה יותר גדול אם יופחת סך של כמיליון ₪ מגובה הפיצוי הכולל שהיא תקבל, מאשר ה”עוול” שייגרם למערערים שיצטרכו לשלם מס אף על חצי הדונם מתוך 28.5 הדונמים שבנחלה, שעה שיימכרו אותה, ככל שיימכרו.
כאמור, סכום הפיצוי הכולל כפי שקבע ביהמ”ש קמא, משקף רק חלק קטן ממה שהמשיבה הייתה זוכה לקבל, לו היה ניתן לבצע את ההסכם. ההסכם לא ניתן היה לביצוע עקב טעות משפטית של בני הזוג וגם של ההורים. כל הארבעה הסתמכו על הנחה עובדתית שהתבררה כשגויה. אולם, המשיבה הסתמכה על ייפוי הכוח וההסכם והסכום שנפסק ע”י ביהמ”ש קמא, מהווה את המינימום המגיע לה לפי שורת הצדק.
לולא היו בני הזוג (טרם הגירושין) עוברים למושב הורי הבעל ומשתמשים בכספים שהיו להם מצבם הכלכלי יכול היה לאפשר להם באותה עת, מן הסתם, לרכוש משק משלהם במושב.
הוכח כי התובעת והנתבע שילמו את חלקו של הפיקדון לבית האבות אליו עברו הנתבעים וזאת כחלק מההתחייבות שלהם לתמוך בנתבעים ב”תמורה” להתחייבותם של אלה האחרונים למנות את הנתבע כ”בן ממשיך””.
נדחה גם הערעור בשאלה האם יובא בחשבון בפיצוי שתקבל האישה הצורך לשלם מיסוי בסך של כ- מיליון ₪ ובית המשפט קובע כי האישה תקבל הסך שפסק ולא יקוזז לה מיליון ₪ נוסף – נעשה צדק, שכן לו ייפוי הכוח היה בר תוקף חלקה של האישה היה לכל הפחות שווה ערך ל-6 מיליון ₪.
נוכח התוצאה המשפטית שלא הייתה ידועה וברורה מראש אציין שיש חשיבות יתירה לעריכת הסכמים בין בני זוג ובמיוחד כאשר מקבלים זכות מגורים ו/או זכות לבניה מאת הורי אחד הצדדים
כך או כך אציין כי מניסיוני המקצועי ומקריאת פסקי דין במאגרי המידע די חריג שכאשר בן זוג מתגרש הוא זוכה לקבל יותר מאשר השקעתו המקורית בבניה במקרקעי הזולת, ולכן הפיצוי שניתן לאשה מסתמן כיותר מהוגן, גם אם הבעל ובני משפחתו סבורים כי קופחו וכי בית המשפט קבע לה פיצוי ביתר.
בסופו של דבר הבעל ובני משפחתו נותרו עם נחלה גדולה (מעט פחות מ- 30 דונם) במושב היוקרתי ביותר בשרון וכך או כך מצבם שפיר לאין ערוך מזה של האישה ממנה התגרש הבעל.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
