מעשה בית דין בנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים

צד תובע מגיש תביעת גירושין בה התבקש בית המשפט לדון בחלק מהרכוש אך לא בכולו

במסגרת הליך גירושין אשה הגישה תביעה כנגד בעלה, תביעת גירושין בה תבעה איזון, חלוקת רכוש וכן פירוק שיתוף בנוגע לדירה, אך רכוש אחר במקרקעין – לא אוזכר בכתב התביעה.  מה הדין במקרה זה והאם ניתן לטעון כנגד האשה שעצם העובדה שלא תבעה רכוש אחר מהווה השתק והיא מנועה מלעתור בתביעה אחרת באשר לרכוש הנוסף שאליו לא התייחסה בתביעה המקורית?

התשובה לכך אינה חד משמעית, וישנם מקרים בהם תוכל האשה להגיש תביעה נוספת, ויש שופטים שיקבעו כי מתקיים השתק.

מעשה בית דין בגירושין

יש מי שיגרוס כי לא ניתן  לראות את פסק הדין המתייחס לפירוק שיתוף בדירה כיוצר מעשה בית דין בתביעת גירושין. משלא נדון או הוכרע נושא הרכוש הנוסף, ומשלא הוכרעה שאלת הבעלות ברכוש האחר מלבד הדירה – הרי שאין עסקינן בהתדיינות חוזרת בעניינים שכבר נדונו ואין חשש מפני הכרעות סותרות.  כמו כן אפשר לומר שאין המדובר בהטרדה נוספת של בעלי הדין עצמם באותו העניין שכבר הוכרע.  מי שמצדד בדעה זו יוכל לומר ולגרוס כי משרכוש מסויים לא בא לידי ביטוי בתביעה וממילא גם לא נדון – הרי שמשאין הכרעה גם אין מעשה בית דין ומשכך אין גם השתק.

מנגד, מעשה בית דין עשוי ליצור השתק גם לגבי טענה פוטנציאלית שלא נטענה אם בעל דין היה יכול להעלותה בהליך קודם שהסתיים בהכרעה. בעניין זה נפסק כי :” דוקטרינה נוספת המאפשרת גם היא לחסום את דרכו של בעל דין מלהעלות טענות שיכול היה לטעון בהליך קודם, היא דוקטרינת המניעות. על פי דוקטרינה זו כפי שפותחה בפסיקה, קיימת מניעות להעלות טענות שחובה הייתה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם (ע”א 8273/16 fundacjo gala Salvador dali נ’ וי אס מרקטינג, וכן  רע”א 2237/06 בנק הפועלים בע”מ נ’ וינשטיין).

מקרה לדוגמא תחת ייצוגנו

בתיק בו יצגתי בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה נמחקה על הסף תביעה לשיתוף בדירה לאחר ששלוש שנים קודם לכן האשה הגישה תביעה לאיזון משאבים ולא אזכרה את נושא הדירה

ההכרעה הסופית כמובן תלויה בבית המשפט. אציין כי בתיק שבו יצגתי בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, בתמ”ש  5233-03-16 הגישה האשה תחילה תביעה לאיזון כספים וניתן פסק דין אשר הכריע בשאלת האיזון הכספי.

כשלוש שנים לאחר מכן, הגישה האשה תביעה לפסק דין הצהרתי בנוגע לדירה שהיתה והינה רשומה על שם הבעל, ודרשה מחצית מן הזכויות בדירה זו, על אף שנרכשה טרם ההכרות בין בני הזוג.

הגשנו בקשה למחיקה על הסף מחמת מעשה בית דין השתק ומניעות, ובית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתנו ומחק את התובענה ולא אפשר את הדיון בה.  מקרה זו הינו חריג שכן על דרך הכלל מחיקת תובענה על הסף הינה ארוע נדיר ובית משפט לא בנקל ימחק תובענה על הסף ולא יאפשר דיון ממשי.

טענתנו באותה בקשה למחיקה על הסף היתה כי הדוקטרינה של “מעשה בית-דין” בענייני גירושין מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים – “השתק עילה” ו”השתק פלוגתא”, אשר שניהם מתקיימים במקרה נשוא בקשה זו.

השתק עילה והשתק פלוגתא

השתק עילה – מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך.

השתק פלוגתא – מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת.

יש שופטים המגדירים את השתק העילה בשם: “השתק ישיר”, היינו במקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה, ועסקינן בעילה זהה הנובעת מיחסיהם הרכושיים של בני הזוג.

הדין והפסיקה קובעים לענין תחולת הכלל של מעשה-בית-דין, את מבחן זהות העילה על פני מבחן זהות הסעד מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

לעניין תביעה חוזרת בין אותם הצדדים באותה עילה נקבע כי: “מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה.   במקרה כזה אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם “נבלעה” (merged) בפסק הדין אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד… וכן אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום (bar) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת”. (ע”א 246/66 קלוז’נר נגד שמעוני, פד’ כב’ (2) 561.

מיצוי עילה

יודגש כי כלל זה מתייחס לתובע ונעוץ בכך שתובע מיצה את עילת התביעה בעת שתבע את נתבע גם אם לא כלל את מכלול סעדיו באותה תביעה.

המטרה, שלא להטריד אדם בשנית על אותה עילה. באה “כדי להבטיח יציבות כלכלית, כדי להעניק בטחון לבעל דין אשר זכויותיו וחובותיו הוכרעו סופית על-ידי בית-משפט מוסמך, כדי לשחרר בעל דין מן הנטל לשמור על ראיותיו לאחר מתן פסק-הדין במשפט הראשון”; ואילו המטרה הכללית, אשר לציבור ענין בה ללא קשר עם בעלי הדין – כי יבוא סוף להתדיינות שביניהם – באה כדי למנוע, על-ידי הפחתת האפשרויות של פסקי-דין סותרים, את החלשת מעמדו של בית-המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי-המשפט.

יש לציין, כי מושג זהות העילות נבחן בדרך מרחיבה. וכך, עקרון מעשה בית דין יחול ככל שהתשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, וזאת אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת.

עקרון זה בא לידי ביטוי בפרשת מונאש: “אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה”.

התשתית הבסיסית של העילה תילמד מכתבי הטענות של הצדדים, ומהמערכת העובדתית הכוללת ששמשה יסוד להליך ולפסק הדין. בגדר “עילת התביעה” תיכלל גם כל טענה אפשרית הקשורה קשר ענייני הדוק בעילה, אפילו לא הועלתה בפועל על ידי התובע; כלל “השתק העילה” ימנע מתובע בהליך מאוחר יותר מלהעלות טענות או לבקש סעדים שהוא יכול היה להעלותם ולבקשם במסגרת עילת התביעה בהליך הראשון אך לא עשה כן.

וכדברי השופט מ’ אילן בפרשת סררו: “השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך”

השתק עילה – עקרון סופיות הדיון

הדוקטרינה של “מעשה בית-דין” מושתתת על עקרון סופיות הדיון, דוקטרינה זו טומנת בחובה  שני כללים בשני סיטואציות שונות. האחת היא “השתק עילה” והשנייה “השתק פלוגתא”. ההבדל המרכזי המונח בין שני מונחים אלו הוא, כי בהשתק עילה יש צורך שתהיה זהות בין שתי העילות ואילו בהשתק פלוגתא אין צורך.

התנאים לתחולת כלל השתק עילה:

• מקום שקיים זהות בין העילות.
• מקום שהתביעה נדונה לגופא.
• מקום שהתביעה נדונה בבימ”ש מוסמך.

תמציתו של השתק העילה הוא ש”על התובע לרכז את כל הטרוניות הנובעות ממעשה אחד שיש לו נגד המבקש, בהליך הראשון שהוא מגיש נגדו”.

דחיית תביעה על הסף היא תוצאה קשה, ולפיכך בפסיקה עקבית וארוכת-שנים קבע בית המשפט העליון, כי שומה על בתי המשפט להפעיל סמכות זו בזהירות רבה.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו כבר לפני כמה עשורים ב-ע”א 335/78 שאלתיאל נ’ שני, פ”ד לז(2): “המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע”א 109/49. דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו – להידחות (ע”א 716/75 . תקנות 105ו-  106לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ”ג-1963, המעניקות לבית המשפט את הסמכות לנהוג בדרך הנ”ל, נועדו לשמש מעין קפיצת דרך, החוסכת את הדיון לגופו, אולם כך ייעשה רק במקום שברור הוא ונעלה מכל ספק, שכל הדיונים והטענות והמענות הרגילות יהיו לשווא, באשר התביעה לגופה אין לה יסוד, וחסרים בה התבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה (המ’ 87/51 ). יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על-ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף (ע”א 788/76)”.

עולה אם כן שכל מקרה ידון על פי הנסיבות המיוחדות שלו ואין מקרה אחד דומה למשנהו, ודאי שלא בדיני משפחה, כך שאין בטחון בתוצאה, ועל כן מומלץ לשכור שירותים של עורך דין מנוסה הבקיא היטב בדיני משפחה וגירושין והמכיר את כל ההלכות הרלוונטיות שיש בהן כדי להשפיע על המקרה המיוחד שלכם.

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי