מעמדו של מומחה מטעם בית משפט בכלל ובית המשפט לענייני משפחה בפרט ומידת התערבות בית המשפט בחוות דעת מומחה
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
תפקידו ומעמדו של מומחה וההתייחסות לחוות דעתו של המומחה, אשר מונה ע”י בית משפט, נקבעו בפסיקה, זה מכבר.
בע”א 3056/99 שטרן נ’ המרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא, פ”ד מ(3)706 תואר תפקידו של המומחה מטעם בית המשפט על ידי כב’ השופט לוי באמרו: “אין ממש אף בטענה כאילו בהחלטה לסמוך את ידיו על חוות–דעתו של פרופ’ פייזר אצל בית–המשפט את סמכות ההכרעה בתביעה למומחה מטעמו. זה האחרון אמור להעמיד בית–המשפט את הידע, הנתונים והעובדות בתחום שבו נדרשת מומחיות על–מנת לסייע לבית–המשפט בגיבושה של המסקנה המשפטית הנכונה”.
כב’ השופט לוי בפסק דינו הנ”ל אף אימץ את אשר נקבע בפסק הדין של כב’ השופט אלוני בע”א 293/88 חב’ יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ רבי וקבע כי משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו, תספק לבית המשפט מידע ונתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, וזאת בהסתייגות ובמידה ונראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.
בע”מ 27/06 (פלוני נ’ פלוני) התייחסה כב’ השופטת ארבל למשקלה של חוות דעת מומחה לצורך בחינת הקטין, אך דבריה יפים גם בנושאים אחרים:” משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים?
בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, “…אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה” (בע”מ 9358/04, רע”א 4575/00 הנ”ל).
עוד ממשיכה כב’ השופטת ארבל לעניין משקלה של חוות דעת מומחה: “… יחד עם זאת, אין נובעת מכך המסקנה כי אל לו לבית המשפט לקבל החלטתו בהתבסס על חוות דעתו של מומחה מקצועי אחד בלבד. הדבר תלוי בהתרשמותו של השופט מחוות הדעת, מיסודיות הבדיקות שנערכו על ידי המומחה ובהתרשמותו מן המומחה עצמו ומתשובותיו לשאלות שהוצגו בפניו עת נחקר בבית המשפט.”
עפ”י הפסיקה עילות התערבות בחוות דעת המומחה מצומצמות למקרים חריגים, כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע”א 5144/05 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובנייה בע”מ נ’ רשות שדות התעופה: “כבר נפסק כי עילות ההתערבות בחוות דעתו של שמאי מוסכם מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה, תחת השפעה לא הוגנת, או שחוות דעתו הושגה באמצעים לא כשרים (ע”א 609/93 מרום שירותי תעופה בע”מ נ’ רשות שדות התעופה, פ”ד מח(5). עוד נקבע בעניין אחר בו נידונה חוות דעתו של מומחה, שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, כי בעלי הדין רשאים לדרוש הבהרות מן המומחה בקשר לחוות דעתו, ואף לחוקרו, אך הם מוגבלים בהבאת ראיות נוספות (ע”א 323/85 מדינת ישראל נ’ אברהם אליהו מזרחי, פ”ד לט(4) 185).
הפסיקה מעניקה חשיבות רבה לחוות דעת מומחים “הן בשל יכולתם לבחון את שאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים” (רע”א 4575/00 הנ”ל).
עוד נקבע ברע”א 4575/00 הנ”ל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחה, “אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה”.
יחד עם זאת, כפי שנקבע בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלונית:”…ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעת אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה. סיכומה של נקודה זו, האחריות הכבדה המוטלת על כתפי בית המשפט מחייבת אותו לבחון את חוות הדעת לגופה, ואין הוא מסיים מלאכתו בעיון בחוות הדעת ובקבלת המלצת המומחים “.
עוד נקבע בפסיקה כי פסילת חוות דעת מומחה “הינה צעד קיצוני, השמור לאותם מקרים בהם המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה כה ברורה ובלתי מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין, עד שיש בכך כדי להצביע על חוסר אובייקטיביות שלו באופן מובנה”, כאשר החזקה היא כי המומחה ביצע את עבודתו ללא משוא פנים וביושר, וע”כ נטל ההוכחה מוטל על הטוען אחרת. (ראה: פסק דינה של כב’ השופטת אספרנצה אלון בבית המשפט לענייני משפחה בקריות בבש”א 2097/07 י.ד. נ’ י.מ.).
יחד עם זאת, ההכרעה נתונה, בסופו של יום, לבית המשפט עפ”י מכלול הראיות שבפניו, כאשר בית המשפט רשאי לדחות מסקנתו של המומחה או לקחת חלקים מחוות דעתו. אך כל זאת כאשר יש לכך סיבות טובות.
כדברי כב’ השופטת ארבל בע”מ 27/06 :”יחד עם זאת, הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו.
לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו.
אין ספק כי חוות הדעת המומחה משמשות כלי עזר הניתן לבית המשפט, אולם היושב בדין אינו חייב לאמץ אותה, אך אין לפסול את חוות הדעת של המומחה, וזאת בין היתר בשל מקצועיותם של המומחים אשר מהווים גורם ניטרלי ואובייקטיבי, וברוב המקרים בהעדר ראיות לסתירה – בית-המשפט יאמץ את מסקנותיהם.
לעומת זאת בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי כב’ השופטת שושנה ברגר מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתמ”ש 30633-07, לא אומצה חוו”ד המומחה ובית המשפט לא קיבל את המלצתו, ולא אישר מתן חיסון פוליו לקטין.
למען הסר ספק יובהר כי במרבית המקרים – לרבות בתיקי צוואות – חוות דעתו של המומחה מתקבלת בבית המשפט וקשה לסתור אותה, אלא אם כן בחקירה נגדית חזר בו המומחה מחוות דעתו או הסתייג ממנה.