מנהל עיזבון – מינוי, תפקיד, אחריות והשלכות בהליך ירושה

מינוי מנהל עיזבון – המסגרת הנורמטיבית

במסגרת הוראות סעיף 81 לחוק הירושה, התשכ”א-1965 נקבע – במקור – כדלקמן: “קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו.”

יחד עם זאת במסגרת תיקון תשנ”ח שונה נוסחו של הסעיף כדקלמן: (א)בית-המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון. (ב) הייתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה; הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לענייני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, ויהיו לו, לעניין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית-המשפט לפי סעיף 89.

בית-המשפט רשאי למנות מנהל עזבון לפי בקשת מעוניין בדבר. מעוניין בדבר יכול להיות יורש על פי חוק הירושה או נהנה על פי הצוואה, אך יכול הוא גם להיות גורם אחר כגון נושה של אחד הזוכים על פי חוק הירושה או הנהנים מן הצוואה.

האם בית המשפט מחוייב למנות את מי שנקב המנוח בצוואה?

השאלה היא, האם בקשה למינוי מנהל עזבון מסוים המצוין בבקשה, מחייבת את בית-המשפט, ועליו למנות את האדם המוצע בבקשה בלבד, או שמא נתון הדבר לשיקול-דעתו, ובנסיבות מסוימות רשאי הוא למנות עורך דין או אדם אחר כמנהל העיזבון.

נפסק, כי בנסיבות בהם מוצא בית-המשפט כי מן הראוי למנות מנהל עזבון אחר, ולא זה המצויין בצוואה, כגון – כאשר המבקש ושאר היורשים מסוכסכים, רשאי בית-המשפט למנות מנהל עזבון אחר, ניטראלי, שאינו מטעמו של מי מהצדדים. כבר נפסק שאין כל יסוד למתן עדיפות למועמד של הזוכה לפי הצוואה כאשר המוריש לא מינה מנהל עיזבון או אדם שיבצע את הצוואה שרק לו יכולה להיות עדיפות לפי סעיף 81 לחוק…

בחוק ובתקנות אין מאומה המחייב את בית-המשפט למנות את האדם המוצע על-ידי המבקש, ועדיפות תינתן למי שהמנוח נקב בשמו בצוואתו כמנהל עזבון, אך לבית המשפט שיקול דעת בקביעת זהותו של מנהל עזבון ואין הוא מחוייב למנות את מי שמבקש אחד היורשים וגם אין הוא מחוייב למנות את מי שהמנוח נקב בצוואתו.  שיקול הדעת נותר בידי בית המשפט.

יחד עם זאת במקום בו ציווה מנוח בצוואתו כי אדם מסוים ימונה כמנהל עיזבונו לאחר מותו, ואותו אדם מסכים וכשיר למינוי כאמור, ברירת המחדל היא שאותו האדם אכן ימונה כמנהל עיזבון המנוח.

כלל זה יונק חיותו מ-“עיקרון העל” של דיני הירושה, העיקרון לפיו “מצווה לקיים דברי המת” ( בר”ע 2/94 הברי נ’ נגר ; ע”א 576/78 לשצינסקי נ’ סולוביציק, פ”ד לה(1) 686, ע”א 724/87 כלפה נ’ גולד, פ”ד מח(1), 22, ע”א 1212/91 קרן ליבי נ’ בינשטוק, פ”ד מח (3), 705, בע”מ 4990/12 זילברסון נ’ זילברסון, בע”מ 1471/15 פלוני נ’ פלונית,); עמ”ש 5512-11-19 ט’ נ’ ג’ א’ .

סייגים לעקרון כיבוד רצון המת

עיקרון זה של כיבוד דברי המנוח אינו חזות הכל, והוא עלול לסגת מטעמים מיוחדים שיירשמו. רע”א 3130/05 יורשי המנוחה א.ר ז”ל נ’ האפוטרופוס הכללי); בע”מ 6678/10 פלונית נ’ פלוני בע”מ 3872/14 פלונית נ’ פלוני, פס’ י”ג.

במסגרת הוראות סעיף 81 לחוק הירושה, גילה המחוקק דעתו כי קיימים שלושה מקרים בהם לא ימונה אדם כמנהל עיזבון, זאת חרף מצוותו הברורה והמפורשת של מנוח בצוואה:

הראשון – מקום בו אותו האדם אינו מעוניין להתמנות כמנהל עיזבון המנוח;

השני – מצב בו המועמד אינו כשיר לקבל את המינוי כאמור;

השלישי – מקרה בו בית המשפט (או הרשם לענייני ירושה) שוכנע “מטעמים מיוחדים” כי מתקיימות “סיבות מיוחדות” שלא למנות אדם כמנהל עיזבון.

יפים לעניין זה דבריו של כב’ השופט רובינשטיין בהחלטתו ב-בע”מ 7081/14 עיזבון המנוחה פלונית נ’ פלוניות: “… נקודת המוצא בדיני הירושה היא אכן כיבוד רצון המת (ע”א 724/87 גולד נ’ גולד, פ”ד מח(1), 28,22 (1993), השופט מלץ), ודברים אלה בחינת פשיטא (“מצוה לקיים דברי המת” בבלי גיטין י”ד ע”ב ועוד, ראו גם בן ציון גרינברגר “מצוה לקיים דברי המת – הכלל והשלכותיו”, פרשת השבוע (א’ הכהן ומ’ ויגודה – עורכים), בראשית 368); אך עיקרון זה אינו מוחלט ולעתים הדבר איננו אפשרי (ראו, לאחרונה, בע”מ 3872/14 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (8.9.14)). יתכן, והדברים נאמרים על דרך הכלל, כי בכגון דא יש להבחין בין ליבת הצוואה, קרי, מי יזכה ברכוש, לבין שוליה, כגון מינוי מנהל עיזבון, מבלי להקל ראש בנושא אחרון זה …”

לסיכום – סוגיית זהות מנהל העיזבון וכישוריו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לטובת העיזבון ולטובת המעוניינים בדבר. שיקול דעת זה נתון בידי בית המשפט אף אם המצווה נקב בשמו של מנהל עיזבון מיועד בצוואתו.

על כן נפסק כי בית המשפט רשאי למנות מנהל עיזבון אחר תוך שהוא מפעיל את שיקול דעתו לטובת העיזבון, ולא ימנה את מי שיש לגביו ספקות באשר לכושרו לנהל את העיזבון, גם אם מדובר במנהל עיזבון מיועד אשר מצויין במפורש בשמו בצוואה, או במקום שבו כל  שיתוף פעולה בין מנהל העיזבון המיועד ליורשים או לחלק מהם, נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי שקיים כך שכל פעולה שלו תביא לחיכוכים ומעורבות יתרה של בית המשפט (למשל במקרה המתואר בת”ע (ת”א) 5650/99 עיזבון הברונית דה רוטשילד נ’ עמותת בת דור, תק-מש 99 (2) 69; ת”ע (ת”א) 7457/96 מנדל נ’ לרר – שולמן,

במקרים שכאלה, נפסק כי ראוי למנות מנהל עיזבון ניטראלי תוך מתן עדיפות לעורך דין לתפקיד בשל מיומנותו.

נימוקים טובים למינוי של מנהל עזבון

הטעמים למינוי מנהל עזבון קבוע אינם רשימה סגורה וכל בקשה תיבחן לפי נסיבותיה העובדתיות ואולם אין הכרח כי העזבון יתנהל על-ידי מנהל עזבון, ובחלק הארי של המקרים ניתן צו ירושה ו/או צו קיום צוואה ללא צורך כלל במינוי מנהל עזבון.

אין די בכך שהמנוח ציווה במסגרת צוואתו מינוי של מנהל עזבון ולבית המשפט שיקול דעת בעניין זה ויכול הוא לקבוע שעל שהמנוח מינה מנהל עזבון – אין צורך במינוי של מנהל עזבון וניתן לחלק את הירושה ללא מנהל עזבון.

מנהל עזבון בדרך כלל הוא עורך דין או רואה חשבון אך לבקשת היורשים אפשר למנות בהסכמה את אחד מהם או כמה מהם כמנהלי עזבון.

יחד עם זאת כאשר העזבון קטן וחלוקתו פשוטה – בדרך כלל לא ימונה מנהל עזבון.

מינוי מנהל עזבון זמני ו/או קבוע יכול להיעשות כאשר יש נכסים רבים ויש צורך בתכנון מס על מנת לחלק את הירושה בצורה יעילה או קיים כאשר רובצים על העזבון חובות כך שיש צורך למנות אדם שיטפל בכך, ואף ינהל מו”מ עם הנושים.

כאשר אין כל מחלוקת בין היורשים, ואם המדובר במקרה פשוט שקל לסלק את החובות וקל לחלק את הירושה ביניהם לא בהכרח ימונה מנהל עזבון. היורשים ככל שאין ביניהם מחלוקת יכולים למנות עורך דין שיסייע להם ולאו דווקא מנהל עזבון, ובכך יחסכו עלויות.

מנגד אם בין היורשים יש פסולי דין או חסרי כשירות או חסרי ישע או קטינים סביר להניח שבית המשפט ימנה מנהל עזבון.

גם אם כל היורשים מסכימים לכך אך האפוטרופוס הכללי ימצא שאין צורך במנהל עזבון – לא תספיק הסכמת היורשים למינוי מנהל עזבון, כאשר אפשר לייתר מינוי זה.

הסכמת כל היורשים אינה מהווה עילה למינוי

הסכמה של כל היורשים על-פי דין או זוכים על-פי צוואה למינוי מנהל עזבון מוסכם תוך קביעת זהותו והסכמה עליו לא תסייע בידי היורשים אם בית-המשפט סבור שאין מקום למנות מנהל עזבון. ההסכמה כשלעצמה אינה מהווה עילה למינוי.

עילה למינוי יכולה להיות במצב בו לעזבון קיימים חובות ונושים ויש צורך בגורם מקצועי כגון מנהל עזבון שיטפל בכך.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת הנטיה שלא למנות מנהל עזבון רק מהטעם שהצוואה נוקבת בשם של מנהל עזבון, והנושא ייבחן עניינית ואם בית המשפט יגיע למסקנה שאין צורך הרי שיימנע ממינוי מנהל עזבון, והכל בהנחה שהיורשים יכולים לממש או לחלק ביניהם את העזבון של המנוח בכוחות עצמם.

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

יצירת קשר: 03-6969916

עוד בנושא לעיונכם:

האם ימונה מנהל העיזבון הנקוב בצוואה כאשר יש בינו לבין היורשים מערכת יחסים לא תקינה?

מתי אין הצדקה למינוי מנהל עזבון גם כאשר המנוח או המנוחה קבעו את המינוי בצוואה ואת זהות הממונה

מי יכול לבקש מינוי של מנהל עזבון לעזבון של אדם שהלך לבית עולמו

האם זכאי יורש לבקש גילוי מסמכים של חשבון העיזבון