בכנס על חדלות פירעון, במסגרת אחד מיני כנסים רבים שמארגנת לשכת עורכי הדין באילת, וגם בפורומים אחרים בהן ניתנה ההרצאה, פרופ' דפנה ברק ארז, מבית המשפט העליון הבהירה כיצד "הזכות לקיום בכבוד" באה לידי ביטוי בחוק חדלות הפירעון החדש, והבהירה כי מה שנתפס כבלתי אפשרי רק לפני מספר שנים, כלומר קביעת הזכות לדמי קיום מינימליים, בכבוד על ידי רשויות השלטון – הפך להיות המיינסטרים של החקיקה.
כב' השופטת ברק ארז הוסיפה ואמרה כי שילוב דמי המחיה והזכות לקיום בכבוד בחוק החדש הוא דבר מהפכני, וממשיך את ההגנה על מינימום של קיום בכבוד בפסיקתו של בית המשפט העליון, שהוטבעה על ידי הנשיא בדימוס ברק.
עוד קבעה כב' השופטת כי במובן זה, הכנסת קיבלה את העיקרון שנקבע בפסיקה ותרגמה אותו לשפת המעשה, כלומר בחקיקת החוק. לדבריה, אין די בכך שבית המשפט יגן על זכויות אדם לבד אלא נדרש סיועה של הכנסת בחקיקת חוק הולם את העיקרון.
חוק חדלות הפירעון הוא דוגמה לקידום חקיקה לזכויות אדם. החוק החדש, שתוקפו יחל בעוד כשנה ומחצה, ואשר נחקק בשנה זו (2018) קובע כי התשלומים שיהיה על אדם החוסה תחת כנפי החוק יתחשבו גם בדמי המחיה הדרושים לו ולמשפחתו וגם בכושר השתכרותו.
וזוהי לשון סעיף 60 לחוק:"דמי המחיה", של היחיד – הסכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד, ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו; דמי המחיה יחושבו על בסיס כללי המחיה בכבוד שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתם לנסיבותיו האישיות של היחיד;
כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה וגירושין תקופה ממושכת, בקוראי את המידע אודות החוק החדש וההרצאות אודותיו, תוהה אני מדוע גם חייבי מזונות, גברים המשלמים לאם ילדיהם, בת זוגם לשעבר דמי מזונות – אינם זכאים למינימום של מחיה, ולעיתים נפסקים כנגדם דמי מזונות שלא מביאים בחשבון גם את הצורך שלהם עצמם לשכור דירה, לממן מחיה בסיסית ביותר לעצמם, ולכלכל את ילדיהם כאשר הם נמצאים במחיצתם (בין יותר ובין פחות).
לא פעם רואה אני פסקי דין המביאים בחשבון את המינימום הנדרש למזונות הילדים אך אינם מביאים בחשבון שאם יפסק המינימום הנדרש לילדים – ויש לומר שלא מדובר בסכומים גבוהים, אלא בסכומים צנועים יחסית של 1300 ₪ בממוצע ולעיתים מעט יותר או מעט פחות – לא יוכל האב לכלכל את עצמו, לשכור דירה צנועה ביותר או בכלל לממן מחיה לעצמו.
אמנם הסכומים שנפסקים עבור מזונות ילדים כאמור לעיל צנועים ביותר, אך אם לאדם יש שלושה ילדים, עומד סכום בסיסי של 1300 לכל ילד, על סך כולל של כמעט 4000 ₪.
אם נוסיף לסכום זה את דמי המדור היחסיים לפי מספר הילדים (עבור שלושה ילדים משלמים 50% משכר דירה באותה רמה שהייתה נהוגה קודם לגירושין) נגיע ללא פחות מ- 2,200 ₪ לפחות במרכז, ואם נוסיף לסכום זה את מחצית מכלל ההוצאות החינוכיות, החוגים, עלות בית ספר והוצאות רפואיות (לפחות 400 ₪ לילד ועבור שלושה ילדים המחצית הינה 600 ש"ח– נגיע לסכומים לא נמוכים בכלל- וזאת על אף שבית המשפט פסק את המינימום שבמינימום למזונות הילדים.
אבסורד? לא. מאחר והמשכורות במשק אינן גבוהות ורבים הגברים שהנטו שלהם אינו מגיע ל- 10,000 ₪. ואם כך כיצד יכולים הם להרשות לעצמם להתגרש? לא תמיד הדבר תלוי בהם כמובן ונשים רבות יוזמות את הגירושין.
עולה מכך כי גבר שמשתכר משכורת המגיע כדי 6,000-8,000 ₪ נטו – לא יוכל לפרנס לא את עצמו ולא את ילדיו.
ואני תוהה מדוע לא ייקבע מינימום למחיה – גם בתחום דיני המשפחה – ולא רק בתחום דיני חדלות הפירעון.
אין כוונתי לומר שבתי המשפט פוסקים מזונות גבוהים מידי. אם נפסק המינימום + מדור + מחצית מחינוך ורפואה, הסכום גבוה מאוד עבור הגבר מחד ואינו מספיק עבור הילדים. מאידך, האישה, אמם של הילדים משתכרת היטב, מה שלא נכון בכל המקרים אלא רק בחלקם היותר קטן.
נוטים אנו לשכוח כי כאשר משק בית אחד מתפצל לשניים ויש צורך לשלם חלק משמעותי מן ההוצאות פעמיים – אזי נוצר מצב שלא הילדים ולא האב יכולים לחיות בכבוד, ובית המשפט יעדיף את האינטרס של הילדים על פני האינטרס של האב, ועל כן ייווצר לעיתים מצב, שלאב כזה אין מינימום של מחיה בכבוד, גם אם בית המשפט היה רוצה להותיר לו מינימום שכזה!
לאור ההתייחסות לזכות לחיות בכבוד, בחוק חדלות פירעון, יש מקום לחשוב גם על שינוי המינימום שייקבע לגברים המשלמים מזונות, אשר אינם מצויים במשמורת משותפת ועל כן צריכים לכלכל את ילדיהם, סכום נמוך יותר, שיביא בחשבון את שכרם ואת מה שהגברים זקוקים כדי לשרוד.
באשר לגברים המצויים במשמורת משותפת ואשר ילדיהם הינם מעל גיל שש שנים – הרי שאלו ישלמו מעט, אם בכלל בהתחשב בהלכה החדשה שנקבעה בבע"מ 919/15 העושה סדר וצדק עם גברים לאחר עשרות שנים בהן נפסקו מזונות שאינם תואמים את המצב העובדתי.
כך או כך זכאים אנשים שיוותר להם מינימום, הגם שיהא בכך כדי לגרוע מהסכום העומד לרשות הילדים לפרנסתם.
