מן המפורסמות הוא שמזונות ילדים או מזונות אישה שלא נפתח בגינם תיק הוצאה לפועל בחלוף 24 חודשים – יש קושי לגבות שכן על הזוכה להגיש תביעה מיוחדת לבית המשפט לענייני משפחה, להתיר לגבות מזונות שלא נגבו לתקופה העולה על שנתיים כאמור.
מזונות שלא נעשה ניסיון לגבייתם משך שנתיים אפשר לגבות רק באישור ובהיתר בית המשפט לענייני משפחה
סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה, מורה לנו כי: “מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט”.
הוראות סעיף 11 (ב) לחוק קובעות באופן מפורש, כי מזונות שלא החלו לגבותם תוך שנתיים מהמועד בו הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.
הוראת החוק מחייבת שכל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום מתן פסק הדין, להוכיח לביהמ”ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתם.
ככל שמי שתובע מזונות מצליח לשכנע את ביהמ”ש בסיבת השיהוי, יוכל ביהמ”ש ליתן אישור לגביית המזונות שלא הוחל בגבייתן בחלוף שנתיים מיום שניתן פסק הדין למזונות. תמ”ש (ת”א) 11529-07-16 א’ ש’ ק’ נ’ ו’ ק’, תמ”ש 31035-07-16 ל.ש. נ’ מ.ש.
שתי פסיקות שונות באותה סוגיה של גביית מזונות לתקופה העולה על שנתיים ימים ממועד מתן פסק הדין
בפסק דין שניתן בינואר 19 על ידי השופט גורודיצקי נדחתה התביעה של אם הקטינים לגבות מזונות לעבר וזאת מהטעמים הבאים:
המדובר בחוב בגין מזונות עבר ביחס לשנים 2007-2014, משמע חלפו להן למעלה מ-4 שנים טרם פעלה האם לגביית החוב.
האם מנמקת את השיהוי בגביית החוב בכך שסברה כי עליה להמתין 24 חודשים שנקבעו לתשלום החוב טרם גביית החוב אך בית המשפט דוחה טענה זו ואינו מאמין לה. האם הייתה מיוצגת וחזקה עליה שקיבלה הסברים נאותים מבא כוחה.
גם אם האם אכן שגתה בהבנת המצב המשפטי, הרי שאין בכך כדי להצדיק שיהוי במיצוי זכויותיה. בג”ץ 4140/95 סופר פארם (ישראל) בע”מ נ’ מנהל המכס ומע”מ, נד(1) וכן בש”א (משפחה תל אביב-יפו) 6583/99 חוכימא אבישי נ’ חוכימא תמר.
האם לא הוכיחה, ואף לא טענה אחרת כי ניסתה לפעול בדרך כלשהי לגביית החוב. למעשה, האם מודה כי “ישבה בחיבוק ידיים” עד אשר יחלפו 24 החודשים שנקבעו לתשלום החוב.
התנהלות זו של האם מתיישבת עם הפסיקה לפיה אי נקיטת כל פעולה לצורך גביית המזונות במשך תקופה ארוכה, יש בה כדי להעיד על אי נחיצותם של המזונות שכן אילו היו נחוצים סביר להניח שהייתה ממהרת לגבותם ולא הייתה משתהה מספר שנים בהליך הגביה. בש”א (חי’) 6296/01 פלוני נ’ פלונית (תמ”ש (ת”א) 33331-06-15 פלונית נ’ פלוני.
הדברים נכונים ביתר שאת, משעה שכל הילדים בגרו והאם אינה מכלכלת ואינה מפרנסת קטינים
שלישית, נקבע בפסיקה כי הכרה מאוחרת בכך שהחייב לא מתכוון לשלם את חוב המזונות אינה מהווה עילה לחריגה מסד הזמנים הקבוע בחוק, תמ”ש 12960-12-15 קפלן נ’ הלמן. לכן, לא ניתן לקבל את טענת האם כי “נתוודעה” רק בתום 24 החודשים לכך כי האב אינו נושא במזונות על פי פסק הדין.
האם יש בכך כדי לעודד סרבנות מזונות?
בית המשפט לא מצא לקבל את טענת האם כי אי מתן אפשרות לגביית בחלוף 24 חודשים מיום פסק הדין תעודד סרבני מזונות שלא לשלם.
רואים אנו כי הנושא נתון לשיקול הדעת של בית המשפט ואינו ברור ומובהק כפי שהיה ניתן לשער בכל הנוגע לסוגיות משפטיות.
תוצאה שונה באותו עניין
במקרה אחר מצא בית המשפט את דרך האמצע וביטל חלק ממזונות העבר הנוגעים לבגירה והותיר על כנם ואפשר את גביית המזונות הנוגעים לקטין על אף שחלפו יותר משנתיים מיום פסיקת מזונות הילדים.
השופט נפתלי שילה, עת היה סגן נשיא בבית המשפט לענייני משפחה (כיום במחוזי) קבע כי העובדה שהאם לא נקטה בהליכים לגביית המזונות במסגרת ההוצאה לפועל, לא מלמדת בהכרח על ויתור.
האם התגוררה במקום מרוחק ובנוסף, נפצעה קשה בתאונת דרכים בשנת 2008, דבר שמסביר אף הוא את חוסר המעש שלה בנקיטת ההליכים. בכל מקרה, שאלת תחולתו של סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט – 1959
מה גם כי האב לא הוכיח כי הייתה הסכמה בין הצדדים שהוא לא ישלם מזונות. פסק הדין למזונות שריר וקיים ומעולם לא בוטל. לפיכך, דין טענה זו של האב להידחות.
מסקנה
אישה הנזקקת למזונות הילדים שנפסקו, לא צריכה להשתהות ואם האב אינו משלם עליה לפתוח תיק הוצאה לפועל ולפעול לצורך הגבייה בכל אמצעי שיש, החל בהטלת עיקולים לגביית מזונות הילדים, דרך נקיטת אמצעים חמורים יותר כגון ביטול כרטיס אשראי, ביטול רישיון נהיגה וכלה בפקודת מאסר, שהיא הליך קיצוני הפוגע בחירות הפרט.
שיהוי עשוי לגרום בפועל לבטלות פסק הדין למזונות מסיבות שונות ובין היתר יכול ליצור רושם כי האם אינה זקוקה למזונות הילדים כדי לפרנס את ילדיה וכי היא מסתדרת בלעדיהם.
