מזונות ילדים – חלוקה בין ההורים לאור פסק הדין התקדימי
ביום 19.7.17 באה לעולם הלכת בע”מ 919/15 שעיקרה קריאה שונה את הדין העברי ושינוי בפרשנות הנוהגת בכל הקשור לחיוב אב יהודי במזונות ילדיו הקטינים בגילאי 6 עד 15.
ע”פ הלכה זו שחודשה (בניגוד לבעבר), חיוב הורים במזונות ילדיהם – לא יוטל בהכרח על האב, אלא על ההורים יחדיו בהתייחס ליכולתם הכלכלית ואופן חלוקת האחריות ההורית ביניהם. כפועל יוצא מכך במקרים רבים לא תוטל חובת מזונות על מי מההורים אלא הם יזונו את הילדים כל אחד בזמן שהם שוהים אצלן ובהוצאות של חינוך ורפואה – אמורים ההורים לחלוק ביניהם שווה בשווה.
אמנם פסק הדין הספציפי שלעיל, דן בקטינים המצויים במשמורת משותפת של הוריהם, דהיינו באחריות הורית שווה ובחלוקת זמנית דומה או קרובה לשוויונית, ואולם ברור כיום למעלה מכל ספק כאשר אנחנו כמעט 7 שנים אחרי מתן פסק הדין, כי השלכותיו של פסק הדין רחבות יותר ומתייחסות אף לחיובי מזונות במשמורת שאינה משותפת ואף כאשר הסדרי השהות אינם שווים או דומים (לסוגיות השונות שמעורר פסק הדין בעניין 919/15 ראו בפסקי הדין המקיפים של כב’ סגה”נ הש’ א. זגורי בתמ”ש (נצ’) 46640-01-15 ק.ו. נ’ ש.ו. וכב’ סגה”נ הש’ נ. פישר בתלה”מ (ראשון לציון) 7531-05-17 – פלונית נ’ פלוני.
איזה שינוי יצרה הפסיקה התקדימית של בית המשפט העליון בבע”מ 919/15 – יולי 2017
פסה”ד בבע”מ 919/15 קבע באופן חריג ותקדימי כי “בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה“. כלומר הפסיקה לא מתייחסת לילדים שהינם מתחת לגיל 6 שנים, שהאב חב במזונותיהם ההכרחיים כפי שהיה חב בעבר, ובתחום זה לא חל כל שינוי מהותי.
קביעה זו, שהתקבלה פה אחד שינתה מהיסוד את ההלכה אשר עמדה, עד לנתינתה, בכל הנוגע לפסיקת מזונות ילדים, שעל קביעת מזונותיהם חולש הדין האישי העברי, בגילאים שבין 6 שנים ל 15 שנים.
הדין האישי לפיו עד גיל 6 חב האב בכל מזונות הילדים נותר על כנו, על אף שאין בכך הגיון, ועד כה ניסיונות לשנות מצב מוזר זה לא צלחו. שהרי אין באמת הבדל בין גיל 6 לאחריו או לפניו והדין אמור להיות שווה, אולם בפועל טרם יצאה הלכה המשנה את חיוב האבות עד גיל שש שנים בנוגע לאחריות למזונות הילדים. משמע עד גיל 6 חל הדין העברי הקודם שלפיו מזונות קטין עד גיל 6 חלים אך ורק על האב.
עד גיל 6 אין שינוי בפסיקת המזונות לעומת העבר והשינוי יחול החל מגיל 6 ואילך
בפועל בתי המשפט פוסקים סכום גבוה יותר עד גיל 6, כך שהמזונות מדורגים, אם כי ההבדלים אינם כה גדולים. מנגד יש מי שיאמר שעבור מי שמתמודד עם הפרנסה והכלכלה, שכר דירה – זוהי ממש הישרדות וכל סכום קטן כגדול הינו משמעותי.
יש לציין כי הלכת בע״מ 919/15 לא באה לעולם בחטף והיא ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה. מזה שנים לא מעטות מחו אבות ויש לומר שבצדק, על האפליה בכל הנוגע למזונות הילדים ועל העדר התחשבות בחלוקת הזמנים, במצב הכלכלי של כל הורה, בהכנסותיו וברכושו.
אין ספק שהתחשבות בפרמטרים שונים הינה מחויבת המציאות ואין סיבה שהכנסות של הצדדים, רכושם וכיוצ”ב מחד, ומאידך צרכי הילדים לא יהיו הגורמים הרלוונטיים בפסיקת מזונות.
זמני השהות משפיעים על גובה המזונות
בפועל כיום אם ההורים משתכרים דומה וזמני השהות דומים – לא יושת חיוב מזונות על מי מהם אלא חלוקה של הצרכים החריגים בענייני בריאות, חינוך וכיוצ”ב כאשר הכוונה היא לא רק לחינוך בסיסי אלא גם לחוגים, שיעורים פרטיים, צופים ועוד.
הלכת בעמ 919/15 לא עשתה שינוי באשר למזונות שיש לפסוק מתחת לגיל 6 שנים, אזי מהו חישוב מזונות ילדים מתחת לגיל 6?
בהתאם לדין הדתי, עד גיל 6, האב נושא בעלות מלאה של ההוצאות ההכרחיות בגידול הילד. צרכים הכרחיים הוכרו זה מכבר כמזונות בסיס בצירוף מדור ובצירוף מחצית מכל הוצאה חינוכית או רפואית. אלו הצרכים ההכרחיים ועליהם מתווספים ככל שידם של ההורים משגת צרכים מדין צדקה, כלומר צרכים שאינם חיוניים לקיום ממש, אך הילדים הורגלו להם.
סכומים מקובלים למזונות כאשר המדובר במשפחה שגרתית
הסכום המקובל כיום לחישוב דמי מזונות עבור ילד או ילדה עד גיל 6 היא: כ- 1,300 עד 1,700 ש”ח עבור צרכי הילד, וזהו ככל הנראה הסכום שייפסק עבור ילד מתחת לגיל 6, כאשר בגיל זה בית המשפט אינו אמור לאזן בין המצב הכלכלי של ההורים ואינו אמור להביא בחשבון את זמני השהות.
חלק מהשופטים קובעים סכום זה כולו כמזונות הכרחיים לילד, וחלק מחלקים אותו לצרכים הכרחיים אותם משלם רק האב וצרכים לא הכרחיים בהם חולקים האב והאם יחדיו (כל זה לפני, וללא קשר להפחתה בהתאם לחלוקת זמני השהות) וכמובן שיש מקרים בהם הסכום נמוך יותר. ראו למשל פסק הדין בתלה”מ 16838-11-19). לסכום זה מתווסף מדור + מחצית ההוצאות החריגות. סכום מזונות הילדים לרוב מוצמד למדד.
עולה אם כן כי עד גיל 6 ממשיך להתקיים העיוות המגדרי גם לאחר בעמ 919/15 ומאחר וההלכה החדשנית חלה רק על ילדים מעל גיל 6 הרי שעד לאותו מועד מושת על גברים נטל כבד יותר נוכח העובדה שגברים צריכים לשאת במזונות ילדיהם על פי הדין העברי, שחל אלפי שנים לאחר שנפסק.
שני מסלולים שונים לצמצום העוול המגדרי עד גיל 6
חלק משופטי בתי המשפט למשפחה מוצאים דרכים להרחיב את מעגל הצדק גם עבור ילדים עד גיל 6 בכך שהם מתחשבים בהסדרי השהות עם האב, אך חלקם אינם מביאים בחשבון חלוקת הסדרי שהות גם קודם לגיל 6.
אמירתו החד משמעית של בית המשפט המחוזי חיפה מהווה פסיקה מנחה לבתי המשפט למשפחה), כב’ השופט ג’יוסי, בעמ”ש 28488-09-19 מחודש מרץ 2020 מסביר כיצד יש להפחית מהמזונות גם לפני גיל 6:
“לזמני השהות של הקטינים במחיצת אביהם משמעות והשלכה על גובה המזונות בהם אמור לשאת, גם בתקופה לפני גיל 6, וככל ששוהים הם יותר עם אביהם, כך גדל נטל המזונות שעל האב לשאת בו במישרין, לשם סיפוק צרכי הקטינים בזמן שהייתם אצלו. פועל יוצא מכך שצרכי הקטינים בזמן שהם שוהים עם אמם, אף הם פוחתים“.
פסיקה של בית המשפט המחוזי
בעמ”ש 31745-02-17 בשנת 2018 שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב מצויין שבמקרה זה אכן נעשתה הפחתה עקב זמני השהות הרחבים ובכך נותן תוקף לנושא וכן רלוונטי לעניין זה רמ”ש 46972-01-19 (מרץ 2019) מחוזי תל אביב, אשר גם בו מוסבר נושא ההפחתה בסכום הצרכים ההכרחיים בהתאם לחלוקת זמני השהות וכן עמ”ש 25027-02-14 (ינואר 2015) בו נעשתה הפחתה של 50% גם למזונות וגם למדור.
פסק הדין בעמ”ש 18701-07-21 (יולי 2022) בו כב’ השופט שילה (מחוזי תל אביב) אישר כי גם כאשר הילדים מתחת לגיל 6 סכום הצרכים ההכרחיים והמדור כאחד יופחתו בהתאם לחלוקת זמני השהות הרחבה בין ההורים.
פסקי דין בבתי המשפט למשפחה
כב’ השופט ברינגר בפסק דין בתלה”מ 48009-10-21, כב’ השופט רן ארנון בפסק הדין בתלה”מ 38914-03-22, כב’ השופטת מורן ואלך-ניסן מפחיתה בתלה”מ 30204-07-20 (יולי 2023) קובעים בצמצום את סכום המזונות והמדור מתחת לגיל 6 לאור זמני השהות השווים, ובכך מפחיתים במידת מה את העוול ואת האפליה המגדרית עד לגיל 6.
לעניין זה ראו גם את פסקי הדין שניתנו על ידיכב’ השופט ברינגר, תלה”מ 37928-03-21 בו יש התחשבות בזמני השהות של הילדה עם האב בחישוב המזונות מתחת לגיל 6 לנושא המזונות והמדור גם יחד.
כן ראו את תלה”מ 66993-06-18 בעניין מזונות זמניים בו מסביר כב’ השופט ארז שני את עמדתו. וכן את פסק דינה של כב’ השופטת מירה ד הן בתלה”מ 17231-09-19 ואת פסק דינה של כב’ השופטת מורן ואלך בתלה”מ 40312-05-22.
כב’ השופטת אייזנברג התייחסה לשיעור ההפחתה בפסק דינה בתלה”מ 18590-11-17 “בשים לב לעובדה כי מחצית מהזמן שוהה הקטינה עם אביה, הנושא באופן ישיר בהוצאותיה השוטפות, וכך למעשה יוצא הוא ידי חובת מזונותיה, הרי שיש לחייבו במזונות מופחתים ובלבד שטובת הקטינה לא תיפגע עקב אותה הפחתה.
גובה הפחתה של מזונות לפני גיל 6 נתון לשיקול דעתו של כל שופט
שיעור ההפחתה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר ברור כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו הספציפיות ובכללן גובה הכנסות הצדדים, צורכי הקטינים, רמת החיים לה הורגל הקטין, האם מי מההורים הינו בעלים של רכוש או משלם שכר דירה, וכיו”ב“. “ככל שהפער בין הכנסות הצדדים יצטמצם, יהיה מקום לבצע הפחתה גבוהה יותר.., שיעור ההפחתה כאמור ייגזר לכל מקרה לגופו“.
גם כאשר ישנם זמני שהות מצומצמים עם האב יש להתחשב בהוצאות שהוא משלם באופן ישיר בימים שלו וראו לעניין זה את דברי כב’ השופט ג’יוסי בעמ”ש 28488-09-19 כב’ השופטת גילה ספרא-ברנע בתלה”מ 68193-11-21 כב’ השופט שקד בתלה”מ 55934-03-17′ כב’ השופט אליאס בתלה”מ 50999-07-17u כב’ השופט שקד בתלה”מ 25329-11-17.
מה היה הדין לפני הפסיקה התקדימית?
בפועל טרם הפסיקה לא הייתה התחשבות שוויונית לאב ולאם. קודם כל נקבע כי האב ישלם למזונות כל ילד סך של 1400-1700 בממוצע לפני מדור והוצאות מיוחדות, ורק ביתרה הנדרשת ההורים יחלקו שווה בשווה.
גם קודם לבעמ 919/15 נהוג היה להתחשב במצב הכלכלי של כל צד, אך יחד עם זאת מירב ההוצאות של הילדים הושתו על האב, חרף פסיקה שלכאורה היתה מתחשבת ומתקדמת כגון:
-קביעת צרכיהם של הקטינים, כמו גם יכולתו של האב, תעשה בזהירות רבה (ע”א 342/83 פד”י ל”ח (4) 105, ע”א 542/68 פד”י כ”ג (1) 169, ע”א 324/88 פד”י מ”ב (3) 347).
-פסיקת המזונות נערכת בשלב מקדמי זה על דרך האומדן ועל פי ניסיון החיים של השופט היושב בדין (ע”א 687/83 מזור, ל”ח (3) 29, ע”א 93/85 שגב, פ”ד ל”ט (3) 822). ראוי להזכיר כי יכולתו של אב לשאת במזונות ילדיו נקבעת לא רק עפ”י הכנסתו השוטפת מעבודה אלא גם בהתחשב בנכסיו, כולל דירת המגורים שלו (ע”א 180/83 פרייס נ’ פרייס, פ”ד לח(1) 721 וכן ע”א 239/85).
-המטרה היא לספק לילדים רמת חיים נאותה אליה הורגלו ולגביהם, צריך ביהמ”ש לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרותה של האם וגם את השתכרותו של האב (בע”מ 5750/03 אוחנה נ’ אוחנה, [פורסם במאגרים המקוונים]; בע”מ 2433/04 צינובוי נ’ צינובוי ע”א 180/80 תמיר נ’ תמיר, פ”ד לד(4) 499 (1980), ע”א 302/80 אגלזיאס נ’ אגלזיאס, פ”ד לד(4)529. גם פסיקה מתקדמת זו עדיין השיתה על האב את מירב ההוצאות עד שבא לעולם בעמ 919/15.
אתן דוגמא מספרית למצב לפני ואחרי:
במצב הקודם – האב המשתכר 10000 ₪ נטו ויש לו שני ילדים היה משלם כ- 3,000 ₪ עבור כל ילד פלוס כ- 1000 ₪ עבור מדור. הייתה פחות התחשבות הכנסת האם (שלצורך הדוגמא יקבעו על 8000 ₪ נטו)
במצב היום – האב משתכר 10000 ₪ נטו והאם משתכרת 8000 ₪ נטו. כל אחד מהם משלם שכר דירה בסך של 4000 שח נטו, כך שההכנסה הפנויה של האב לאחר שכר הדירה הינה 6000 ₪ ושל האם 4000 ₪. משמע האב משתכר כ- 2000 ₪ נטו יותר מהאם לאחר תשלום שכר הדירה.
המזונות הצפויים אשר יושתו על האב יהיו בגובה של 1000-1500 ₪ לכל היותר בהנחה שזמני השהות זהים, כך שלכל אחד תיוותר יתרה זהה לכלכלתו וכלכלת הילדים כאשר הם אצלו.
ראינו אם כן, כי הפער בין המצב שלפני למצב שאחרי הינו דרמטי ביותר. המגמה הינה ליצור שוויון באמצעים החודשיים העומדים לרשות כל אחד מהורים. יחד עם זאת יש להביא בחשבון כי אם יש פערים גדולים מאד, משמעותיים בין ההורים, אף בית משפט לא יצור כל איזון בו כל צד ישתכר שווה, ואתן גם לכך דוגמא מספרית.
האב משתכר 50,000 ₪ נטו והאם משתכרת 10,000 ₪ נטו. אף בית משפט לא יורה על תשלום מזונות אשר יאזן בין ההכנסות של הצדדים.
לכל היותר האב יחויב עבור כל אחד משני הילדים ב- 3,000-3,500 ₪ שהם מזונות מכובדים ואף גבוהים, כך שלאב יישאר סך של 43,000 ₪ נטו ממשכורתו ואילו לאם יהיה כ- 17,000 ₪ מסכום המזונות פלוס משכורתה והכנסתה.
במצב כזה אמנם אין איזון אך מטרת בית המשפט היא לדאוג לצרכי הילדים, ואין עסקינן באיזון רכושי אלא בסיפוק צרכי הילדים בצורה סבירה.
אם ההורים משתכרים דומה המזונות שישולמו באחריות הורית משותפת ובחלוקת זמנים שווה יהיו נמוכים יחסית. אם הפערים גדולים בין ההורים הצד המשתכר יותר – ישלם מזונות נכבדים אך לא יחלוק את משכורתו עם גרושתו.
הדין אחרי: הסבר מורחב עם דוגמאות מהפסיקה
הפסיקה החדשה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון, קובעת שיש להתחשב במספר פרמטרים לצורך פסיקת מזונות לאחר גיל 6 וביניהם ההשתכרות הפנויה של כל אחד מן ההורים, חלוקת זמני השהות בין ההורים, וכן יש להביא בחשבון פרמטרים ספציפיים כמו למשל במקרה שילד או ילדים מקבלים קצבת נכות גבוהה וכיוצ”ב.
כפועל יוצא מכך ניתנו כבר במהלך השנים האחרונות מיולי 2017 אינספור פסקי דין המתייחסים לחלוקת מזונות ילדים בין הוריהם כאשר ההורים חולקים באחריות המשותפת על הילדים, כאשר המילה משמורת יצאה מן השיח וכיום המדובר בחלוקת אחריות בין ההורים. הפסיקה הניתנת הינה בדרך כלל בבית המשפט לענייני משפחה או בבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה.
כך למשל נביא את רוח פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעמ”ש 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. על פי פסק דין זה שניתן בסמוך לאחר הפסיקה החדשנית נקבע כי ישנם ארבעה פרמטרים חשובים בפסיקת מזונות ילדים.
- יש לקבוע מהם צרכי הקטינים, לקבוע את המדור והוצאות מדור ובכללם את הצרכים תלויי השהות, ואת הצרכים שאינם תלויי שהות וכן להתייחס לשאלה האם יש צרכים חריגים והכל לפי רמת החיים שלה הורגלו עד כה.
- יש לקבוע מהן היכולות הכלכליות של ההורים ואולם יש להתייחס להכנסתם לא רק בהיבט של המשכורת העומדת לרשותם אלא מכלל המקורות וכן לקבוע מהי הכנסתם הפנויה שכן יש הבחנה בין מי שצריך לשלם שכר דירה לבין מי שמתגורר בדירה שבבעלותו.
- יש לקבוע את יחסיות ההכנסות ומצבם הכלכלי
- יש לקבוע מהם חלוקת הזמנים בין ההורים שכן יש אבחנה בין אחריות הורית הבאה לידי ביטוי בזמנים שווים לבין מצב בו חלוקת הזמנים אינה קרובה לשוויון.
צרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות
יש שני סוגי הוצאה בעקרון כאשר מדברים על צרכי ילדים לאחר הפסיקה החדשנית של בעמ 919/15
צרכים שאינם תלויי שהות – למשל אחזקת מדור. שכר דירה משולם על ידי הורה, כמו גם חשמל, מים ארנונה וועד בית בין אם הילד מתגורר אצל ההורים 7 ימים בשבוע ובין אם מתגורר אצל ההורה יומיים בשבוע.
זוהי דוגמא לצרכים שאינם תלויי שהות. משמע הילד יכול לשהות מעט בבית ההורה אך עדיין קיימות הוצאות קבועות שאינן נובעות מהשאלה כמה ימים הוא שוהה בחודש במסגרת הבית הספציפי. כך נכונים הדברים גם לגבי הצורך בשיעורים פרטיים, בחוגים, ובצרכים ספציפיים של אותו ילד. ביגוד והנעלה אינם תלויי שהות אלא תלויי הצורך של הילד המסוים.
צרכים תלויי שהות – למשל צרכים ספציפיים של אותו ילד. עלויות מזון נובעות מהשאלה כמה ימים בחודש או בשבוע מצוי הילד אצל מי מההורים. ככל שהילד שוהה יותר כך עלויות המזון גבוהות יותר וככל שהילד שוהה פחות אצל הורה כך ההוצאה בגין מזון פוחתת ולכן למספר הימים יש משמעות.
בית המשפט בפוסקו מזונות ילדים מביא בחשבון את שני הפרמטרים הללו גם כן.
כיצד מתייחס בית המשפט המחוזי לצרכים של ילדים לאחר פסק הדין התקדימי ומהו שיעור מזונות הילדים שמקובל להתייחס אליו כיום?
ניתן לראות בפסיקה גם בעמ”ש 20634-04-18 פלוני נ’ פלונית שם קיימת התייחסות לשאלה האם יש לפסוק מזונות מינימליים או גבוהים יותר מן המינימום
“מזונות סף” או “מזונות מינימליים”, כשמם כן הם, מהווים סף מינימלי ואמת מידה, אך אין בהם לכבול את שיקול דעתו של בית משפט קמא ולפסוק מזונות הגבוהים מסכום זה (ראו בע”מ 8542/10 פלוני נ’ פלונית דברי כב’ השופט י. דנציגר סעיפים 10 ו-11 )
בפסיקה החלה להתהוות הגישה כי סכום המזונות המינימליים גבוה יותר מהסכום שנקבע בעבר, בשל מציאות החיים המתפתחת ויש להוסיף על הצרכים הכרחיים צרכים הקשורים באמצעי התקשורת השונים והמחשוב (ראו עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני; עמ”ש 1057/09 ש.ת. ואח’ נ’ ד.ב.
יתר על כן לא הרי צרכים של קטין המתגורר בבית אחד לצרכי קטין המתגורר בשני בתים, שאז צרכיו גבוהים יותר. יש שופטים שהעמידו את צרכים אלו, לכל הפחות, על סך של 2,250 ₪ לחודש (ראו סעיף 10 לרמ”ש 59188-10-18.
האם מדובר בנוסחאות נוקשות או במצבים גמישים ומהו שיקול הדעת שיש לשופט הדן בתיק?
בית המשפט העליון בבע”מ 919/15, היה ער לנוסחאות האריתמטיות השונות שפותחו והוצעו על ידי ערכאות הערעור (ראו סעיפים 59-64 בע”מ 919/15), ולא רק שלא נבחרה “נוסחה מנצחת” אלא ניתנה “הערת אזהרה” שלא ליפול לפח של נוסחאות נוקשות: “מכל מקום, הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו, בשים לב למכלול נסיבות העניין” (ראו סעיף 64 לדברי כב’ השופט פוגלמן, עמ’ 40).
והוסיף את הדברים הבאים: “וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים”.
חשוב: קיים שיקול דעת שיפוטי שהוא מעבר לנוסחאות היבשות
שיקול נוסף הוא לאפשר שיקול דעת נרחב לבית המשפט הוא העובדה שיש להימנע במידת האפשר בחלוקת נטל המזונות מיצירת “בית עשיר” ו”בית עני”, דבר שיש לו השלכות לא פשוטות מעבר להיבט החומרי-כלכלי, הן על “ההורה העני” והן על הילדים. כל אלה שיקולים העשויים להצדיק סטייה מחלוקה אריתמטית יחסית שווה של הנטל.
הפירוט הנ”ל אינו מתיימר כמובן להיות רשימה ממצה או אף קרוב לכך, וחזקה על בתי המשפט שהעיסוק בסוגיה זו הוא מלאכת חוקם, שידעו למלא בתוכן את העיקרון האמור. וכפי שנקבע: “העיקר בעיני הוא שההלכה שאנו קובעים כאן לא תוביל לתוצאה לפיה נעבור מהסדר פורמלי לא הוגן אחד (העדר שוויון מגדרי) להסדר פורמלי לא הוגן אחר (שוויון מגדרי נוקשה). מטרתו היא להסיר חסם פורמלי בפני הנהגת שוויון מגדרי הוגן, אך זאת מתוך מודעות שהמטרה אינה שוויון פורמלי אלא שוויון מהותי שאינו מתעלם ממכלול השיקולים ומהמורכבות של הסיטואציה.” (ראו הסיפא בסעיף 8 לדברי כב’ השופט מזוז, עמ’ 118-119).
ברוח זו, המדגישה כי שיקול הדעת השיפוטי גובר על פני השימוש בנוסחה ראו דברים שכתב כב’ השופט ג’יוסי, בעמ”ש 36735-10-17 מיום 5.10.18, פס’ 31-32 וכן עמ”ש 17309-05-17 ג.ט. נ’ א.ק. פס’ 38 לפסק הדין:
“…אמנם לסוגיה העומדת לפתחנו הקשרים חשבונאיים, וכדרכם של אלו לבוא על פתרונם על פי נוסחה המתחשב במכלול הנתונים. אלא שלדעתי אין לראות באותה נוסחה כמי שמגלמת את כל השיקולים והנתונים, אשר לא תמיד ניתן לתת להם ביטוי מלא במסגרת נוסחה חשבונאית וקשה להתעלם מנתונים נוספים, רלוונטיים בעיני, בהם יש להתחשב לשם קבלת הכרעה נכונה. בל נשכח, כי אנו עוסקים בחלוקת נטל המזונות, על פי דיני המשפחה, ועל כן, אותה תוצאה תהא טעונה בנסיבות המתאימות, תיקון, איזון ובמקרים המתאימים אף התעלמות ממנה, ככל שתחושת הצדק תחייב זאת, וכך הוא המקרה שלפנינו .”
דוגמא הממחישה את ההבדלים:
בני זוג שהתגרשו חולקים בהורות משותפת לגבי שני ילדים בני 10 ו- 8.
השתכרות כל אחד מן ההורים הינה 8,000 ₪ כאשר לאם אין הוצאה בגין מדור כי עברה לגור בבית הוריה ואין היא משלמת שכר דירה. לאב יש הוצאה של 3,000 ₪ בגין מדור צנוע ששכר ביחידת דיור.
ההכנסה הפנויה של האם הינה 8,000 ₪ ושל האב 5,000 ₪ לאחר הפחתת עלות המדור של האב.
בנסיבות כאלה לו התיק היה נדון לפני הפסיקה התקדימית של בע”מ 919/15 היה האב משלם מזונות בסיס של כ- 2,400 ₪ עבור שני הילדים.
לאחר הפסיקה התקדימית לא יחויב האב בתשלום כלשהו לאם כי ההכנסה הפנויה שלו יותר נמוכה מחד ומאידך הוא גם חולק עמה שווה בשווה בזמני השהות של הילדים.
עולה אם כן כי ההבדלים הינם דרמטיים ביותר בין המצב שטרם הפסיקה ולאחריה!!
האם תחולת הפסיקה התקדימית חלה גם על מקרים שהסתיימו בהסכם או בפסק דין קודם לתקדים?
רוב רובם של שופטי בית המשפט לענייני משפחה סבורים שאין תחולה רטרואקטיבית להלכת 919/15 ביחס לפסקי דין חלוטים למזונות שניתנו עובר לאותה הלכה.
אותן ערכאות הבהירו כי אין מקום להחלת ההלכה החדשה כאשר עסקינן בהסכם גירושין הכולל הסכמות לעניין מזונות הצדדים.
גישה זו נבעה הן מתוך הרצון לשמור על חופש החוזים וההנחה כי הצדדים בעת הסכמתם – ידעו כי אפשר הוא שהדין ישתנה, הן בשל כך שהסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות רבות ושונות, אשר האחת תלויה בשנייה, ובמרחק הזמן לא ניתן לבודד כל הסכמה והסכמה, והסיבה שהביאה לגיבושה בדרך כזו או אחרת והן בשל החשיבות בשמירה על יציבות משפטית (ראו לעניין זה– תמ”ש 29329-07-16 ג’. ואח’ נ’ ג מפי כב’ הש’ ארז שני; תמ”ש (י-ם) 51305-01-16 נ.ש. נ’ ח.ש. ותלה”מ (י-ם) 13751-02-17 ל.כ. נ’ מ.ב.ה., מפי כב’ הש’ פליקס גורודצקי; תלה”מ (ת”א) 19775-08-17 ב.ש. נ’ י.ש. מפי כב’ הש’ שמואל בן יוסף; תמ”ש (פ”ת) 61453-06-13 פלוני נ’ פלונית מפי כב’ הש’ איילת גולן תבורי; תמ”ש 8390-10-17 פלוני נ. פלונית כב’ השופטת ח. שירה; תמ”ש (חי’) 29972-07-16 ר.ס. נ’ ש.ס מפי כב’ הש’ ענבל קצב – קרן, ועוד רבים אחרים וטובים.
בד בבד הובהר ע”י ערכאות הערעור המחוזיות כי כל עוד פסק הדין למזונות אינו חלוט, היינו, אף שניתן קודם הלכת 919/15 ועדיין עומד ערעור בעניינו – די בכך על מנת שערכאת הערעור תורה על החזרת הדיון לערכאה הדיונית לצורך בירור השלכת הלכת 919/15 על נסיבות הנדון ויישומה (ראו לעניין זה – עמ”ש (ת”א) 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית עמ”ש (ת”א) 14612-10-16, פ.ב. נ’ א.ב
שינוי פסק דין למזונות יקרה רק כאשר יתקיים שינוי נסיבות מהותי, ואין די בהלכה החדשה כדי להוות בפני עצמה שינוי נסיבות מהותי
בית המשפט העליון עצמו לא קבע, במסגרת פסק הדין בעניין 919/15 ובפסקי דין אחרים בעניין, האם בהלכה שיצאה תחת ידו יש משום שינוי נסיבות המצדיק כשלעצמו התערבות בפסק דין או הסכמות באשר לשיעור המזונות שניתנו קודם הלכת 919/15, ולמעשה הותיר שאלה זו לבחינה ולפסיקה של הערכאות הנמוכות.
כך מצאנו את דבריו של כב’ הש’ ע. פוגלמן בבע”מ 395/16 – פלוני נ’ פלונית, שניתן קודם שניתן פסק הדין בעניין 919/15 ובשעה שבית המשפט העליון ישב עדיין על המדוכה בעניינו – “פסיקת מזונות לעולם אינה סופית, והיא תלויה בשינויים בנסיבות החיים… ברי כי ככל שלאחר מתן פסק הדין בבע”ם 919/15 יסבור המבקש כי השתנו הנסיבות במידה המצדיקה בחינה מחדש של דמי המזונות, פתוחה לפניו הדרך שבדין”
פסיקת מזונות אינה סופית לעולם ואם מתקיים שינוי נסיבות מהותי הרי שעל בית המשפט לבחון מחדש את פסק הדין.
שינוי נסיבות מהותי יכול להתייחס למצב כלכלי שהשתנה לטוב או לרע, להולדת ילדים נוספים, למעבר ממשמורת אצל האב למשמורת אצל האם ולהיפך, למקרה בו מתקבלות קצבאות חדשות או למקרה בו נוצרו צרכים מיוחדים וחריגים למי מהילדים, ועוד ועוד
על דרך הכלל, הלכה חדשה חלה ממועד הינתנה ואילך ובכלל זה יְחסו תחת תחולתה אף עניינים שהדיון בהם החל קודם הינתנה ואולם טרם הסתיימו בפסק דין חלוט. כך מצאנו בעניין סולל ובונה (רע”א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע”מ נ’ עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז”ל אשר דן בשאלת תחולתה הרטרואקטיבית של הלכת “השנים האבודות”.
וכך נאמר מפי כב’ הנשיא ברק – “עד כמה שהפעלתה הרטרוספקטיבית של פרשת אטינגר פוגעת באינטרס ההסתמכות, יש להיזקק לדינים הכלליים המגינים על אינטרס זה, כדי למצוא בהם תרופה. על כן יש לאפשר לצדדים בערכאה הדיונית – אשר הגישו כתבי בית-דין לפני פרשת אטינגר – לתקן אותם בעקבות אותה פרשה. כן יש לאפשר להעלות טענות בעניין זה במסגרת הערעור, כל עוד פסק הדין לא הפך לסופי”(פסקה 26).
וכדברי כב’ השופטת נאור (כתוארה אז) באותו עניין – “בעניין זה, גם אני סבורה, כמו כל חברי, שראוי להחיל את הלכת אטינגר רטרואקטיבית על תיקים התלויים ועומדים בערכאות השיפוט. הלכת אטינגר לא באה לעולם בחטף ורוחה ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה. צדדים רבים ביקשו לתקן כתבי תביעה ולטעון כי זכאים הם לפיצוי בגין השנים האבודות עוד בטרם באה הלכת אטינגר לעולם. תיקים רבים, בכל הערכאות, המתינו לסיום ההתדיינות בהלכת אטינגר, ואין זה ראוי שעזבון אטינגר יהיה היחיד הזוכה משינוי ההלכה. מעבר לכך, וכפי שציין חברי המשנה לנשיא חשין, להלכת אטינגר עצמה רבה, ובצדק רב קרא חברי השופט ריבלין בפסק דינו בפרשת אטינגר, לפסוק פיצוי בגין “השנים האבודות” (פסקה 3).
נקבע במסגרת הליך ערעור כי “הלכת השנים האבודות” גם “הלכת המזונות השוויוניים” “לא באה לעולם בחטף ורוחה ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה” מתוך שכך הובהר, כאמור, ע”י הערכאות המחוזיות, כי פסק דין בעניין מזונות שניתן קודם להלכת 919/15 אך ערעור בעניינו הוגש ובא לדיון לפני ערכאת הערעור אחר שניתנה הלכת 919/15, אינו פסק דין חלוט וראוי על דרך הכלל כי יוחזר לערכאה הדיונית על מנת שזו תבחן את יישום ההלכה החדשה בנסיבותיו עמ”ש (ת”א) 33549-04-16 וכן ראו לעניין זה את עמ”ש (ת”א) 14612-10-16
מהו “שינוי נסיבות מהותי” המשפיע על גובה המזונות להפחתה או להגדלה
בע”א 442/83 קם נ’ קם הובהר כי לצורך שינוי חיוב המזונות על הטוען לשינוי להוכיח שלושה תנאים מצטברים: המצב ששרר בעבר; השינוי המהותי פשחל מני אז; וכי לא יהיה זה צודק להשאיר פסק הדין על כנו (וראו לעניין זה גם את פסק דינו של כב’ הש’ א. רובינשטיין בעמ 3432-09 – פלוני נ’ פלונית.
פסק דין למזונות שאושר בהסכם או שניתן על ידי בית המשפט אינו סופי גם אם הוא חלוט ובמקרים חריגים אפשר לפתוח מחדש את הדיון במזונות ילדים אך יחד עם זאת תכונתו המיוחדת של פסק הדין בעניין מזונות מאפשרת אף את פתיחתו במקרה של נסיבות שהורתן בשינוי משמעותי אך שינוי הנסיבות הנדרש בפסיקה הוא דווקא שינוי נסיבות פרטני הנוגע באופן ישיר לצדדים עצמם או לילדיהם, זאת להבדיל משינוי כללי וחיצוני לצדדים דוגמת שינוי בהלכה הנוהגת, שעניינו בשינוי המתייחס לכלל הציבור ולא באופן ישיר לצדדים המתדיינים.
שינוי גובה המזונות בהסכם גירושין לעומת מזונות שנקבעו בפסק דין
בכל הקשור לשינוי שיעור מזונות אשר הוסכם בהסכם גירושין כולל, הובהר בעשרות אם לא במאות של פסקי דין כי נדרשת מידה רבה של זהירות קודם שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם וזאת גם אם הוכח לכאורה שינוי נסיבות כזה או אחר.
קביעה זו הורתה בייחודו של הסכם הגירושין ככזה המשקלל ומאזן בין הסכמות שונות של בני הזוג בעניינים שונים, כאשר חלקם אף אינם נזכרים מפורשות בהסכם דוגמת עצם ההיעתרות לגירושין, אך השפיעו על המארג הכולל של הסכמות הצדדים כפי שמצאו לנכון לקובען בגדר הסכם הגירושין ביניהם.
כך מצאנו את דברי בית המשפט בעניין שטיין – “הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט” – ע”א 4515/92 שטיין נ’ שטיין.
ובהתייחסות ישירה להסכמות באשר לשיעור המזונות בהסכם גירושין כולל, הובהר ע”י בית המשפט העליון בבג”צ 4407/12 פלוני נ’ בית הדין הרבני הגדול: “מזונות הילדים כחלק בלתי נפרד מהמערך הכולל של ההסדר: קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל נושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם….מכאן, שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין, היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית” (סעיף 17 לפסק דינו של כב’ השופט עמית)
מגמת שוויון בין נשים לגברים ההולכת וגוברת ובאה לידי ביטוי בגברים שחולקים היום טיפול בילדים והם שותפים מלאים לגידול הילדים, ומהם הסכומים המובאים בחשבון כצרכי ילדים בסיסיים לצורך התייחסות לפסיקה:
כבר בשנת 2017 נקבע ע”י כב’ השופט שנלר שצרכיו המינימאליים של קטין עומדים על כ – 1,600 ₪ לחודש (עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני.
בשנת 2019 קבעה כב’ השופטת שבח כי צרכים מינימאליים עומדים על סך שבין 1,600 ל – 1,700 ₪ והיא ציינה כי: “והנה, חולפות להן השנים, רמת החיים עולה, השכר הממוצע במשק עולה, שכר מינימום עולה אף הוא, מחירי הדיור מזנקים, קצבאות מתעדכנות, ורק הקביעה לפיה מתבטאים צרכי הקטין שאינם טעונים הוכחה בסך מינימאלי של ₪ 1400 , כמו המנגינה, “לעולם נשארת”. הערכה זו, שאינה נסמכת על בסיס מחקרי או כלכלי – נותרה יציבה ועומדת על מכונה. צרכיו של קטין אינם צרכי עוני, הם צרכים סבירים במובחן מחיי מותרות, ואמורים לשקף לא רק את קצב הגדילה בגיל הצעיר המצריך ביגוד והנעלה חדשים מעונה לעונה, אלא גם את העלייה ברמת החיים ואת ההתפתחות הטכנולוגית המכניסה לסל הצרכים ההכרחיים מוצרים שלא היו בו קודם” (עמ”ש 32172-11-17).
מזונות מינימליים הינם פחות רלוונטיים לאחר הלכת בעמ 919/15 מאחר ובית המשפט עורך איזונים בין צדדים.
כפי שציין בית המשפט בעמ”ש 21704-03-18 ו’ נ’ ו’ “רוצה לומר – כל הערכות המינימום של שיעורי המזונות שהזכרנו לעיל ואשר נגעו להערכת צרכי המינימום ההכרחיים של הקטין אינן רלבנטיות עוד, שכן עלינו לבחון את כלל צרכיו – ההכרחיים (מזון, ביגוד, חינוך ורפואה) בצד ויחד עם אלו שאינם הכרחיים (צרכי פנאי ובילוי, תקשורת ומחשוב ועוד) יחדיו, שהרי הן בצרכים ההכרחיים והן בצרכים שאינם הכרחיים מקורו של החיוב כיום הוא זהה – מצד דיני הצדקה! ברי, אפוא, כי מדובר בסכומים הגבוהים, אפשר אף בשיעור ניכר, מהערכות הנזכרות מעלה” (ראו גם: עמ”ש 12792-10-19 ע.נ. נ’ ע.ע.נ. ועמ”ש 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס).
לאוור העלייה ביוקר המחייה בשנים האחרונות, צודקת האם שצרכים ממוצעים של קטין בבית אחד, הן הוצאות תלויות שהות והן שאינן תלויות שהות ללא מדור, עומדים על לפחות 1,900 ₪ לחודש.
יצוין שלפי אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדד המחירים לצרכן עלה בין חודש ינואר 2019 לחודש ינואר 2024 בלמעלה מ10%. מאחר שנקבע שאין לחשב את המזונות של כמה ילדים כמכפלה של צורכי ילד אחד (ע”א 552/87 ורד נ’ ורד, פ”ד מב(3) 594.
בית המשפט המחוזי קבע זה מכבר כי יש להתייחס למזונות ילדים בשני בתים ולא בבית אחד על דרך שיגרה
סכום הוצאותיו של קטין הנמצא במשמורת משותפת עומד על 2,250 ₪ לחודש. כפי שנקבע ברמ”ש 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ: “…עוד יש לציין כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נוכח הכפילויות הנדרשות מטבעם של דברים כחלק מהוצאותיו, להערכתי ומבלי לקבוע מסמרות בדבר ראוי שהערכה זו תעלה, למצער, על סך של 2,250 ₪ לחודש לקטין“. ראו גם: עמ”ש 12792-10-19 נ’ נ’ ע’.
הלכת ורד – הלכה ישנה שטרם נס ליחה
כאשר יש יותר מילד אחד ובהתאם להלכת ורד, אין להכפיל את סכום צרכי הילד במספר הילדים, קרי, החישוב אינו לינארי, אלא פוחת מאחר וההוצאות עבור הילד השני והשלישי יורדות בהתאם.למשל, אם להורים 3 ילדים וצרכי כל ילד הם 1,500 ₪, הסכום המצטבר עבור עלות הילדים לא יהיה 4,500 אלא סכום נמוך ממנו. נניח כ- 4,000 ש”ח.
הורה מרכז
בחלק מהמקרים יקבע הורה מרכז. בפסק הדין של בית המשפט העליון, כחלק מהפתרונות המעשיים לניהול הוצאות שוטפות, הציעה כב’ השופטת ברק ארז לקבוע הורה “מרכז” – “גזבר”.
הרעיון הוא שעל מנת שלילדים לא יחסר דבר – קניית הביגוד, הנעלה, תספורות, קניית מתנות וכו’ לשני הבתים – ומתוך מטרה שלא יהיו מריבות בין ההורים ואז דברים לא יבוצעו, ראוי למנות הורה אחד כהורה האחראי על כל ההוצאות שאינן תלויות זמני שהות. “הורה מרכז”.
זה אומר שהורה אחד, לרוב האב, יעביר סכום חודשי להורה המרכז, לרוב האם, עבור הוצאות אלו.
יש משפחות שחשיבה זו בהחלט נכונה ומתאימה אצלן, ותפעל לטובת הילד. ברוב המשפחות שני ההורים חולקים את כל נושאי האחריות ההורית כולל קניות לילדים, לקחת לחוג, להסתפר, לרופא וכו’, אם בזמן הנישואין ובעיקר אחרי הגירושין ואז הנושא מיותר כמובן, אך יש מקרים בהם כל הנטל הוא על האם וזה לא הוגן. כמובן שיש גם מקרים הפוכים, אך עדיין מעטים יותר.
פתרון אחר אפשרי הוא חשבון משותף
פתרון נוסף שהציעה כב’ השופטת ברק ארז, הוא פתיחת חשבון משותף אליו יפקיד כל אחד מההורים את חלקו היחסי בעלויות. חשבון משותף מאפשר שקיפות, השתתפות הדדית בעלויות ומשאיר את שני ההורים שווים במעמדם, בהגדרתם, ובתפיסה של הילדים אותם, מאחר והילדים יכולים לפנות לשני ההורים כשהם צריכים משהו.
חשבון משותף אינו מתאים לכל זוג מתגרש והוא מתאים למקרה בו בני הזוג לשעבר לא יתווכחו על כל הוצאה ועל כאלה שרואים בצורה דומה את אופי וגובה ההוצאות על הילדים. לעניין זה ראו פסק דינם של כב’ השופט שאול שוחט, כב’ השופטת עינת רביד וכב’ השופט נפתלי שילה בעמ”ש 55289-06-20 בו נקבע שכל הורה אחראי לנושאים אחרים.
גם פתרון זה הינו פתרון טוב, אך מערכות יחסים יכולות לעבור שינוי ומשכך הפתרון מתאים כל עוד מערכת היחסים תקינה וההורים רואים את טובת הילדים.
סיכום
מצבם של אבות יותר טוב מאי פעם ומנגד ישנם אימהות שנוכח ההלכה התחדשה לה בבעמ 919/15 שמטרתה ליצור שוויון יכולה להביא אימהות לפת לחם או לצורך לחזור לבית ההורים. סיטואציה כזו מחטיאה כמובן את המטרה של יצירת שוויון. חשוב לציין שבתחום דיני המשפחה פסיקות משתנות חדשות לבקרים וחייבים להיות מודעים וערים לכל שינוי בהלכה ובגישה.
אתם מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה ובכל צורך בייעוץ פרטני הקשור במזונות ילדים. כעורכת דין גירושין שעוסקת בתחום מזה למעלה מ 37 שנים ומכירה כל ניואנס של הנושא – אוכל לתת לכם את התשובות המהימנות והבטוחות ביותר עבור המקרה שלכם. צרו איתי קשר!