עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
כאשר אב משתכר שכר נמוך, שאלת מזונות הילדים הופכת במהירות משאלה עקרונית לשאלה קיומית ממש: כמה חייבים לשלם לילדים, כמה ייפסק עבור צרכים בסיסיים, ומה ייוותר לאב למחיה לאחר התשלום. בפועל, בתי המשפט מבקשים להבטיח תחילה את צורכי הקטינים – מזון, מדור, חינוך ורפואה – אך בתוך כך נדרשים גם להתמודד עם מצבים שבהם ההכנסה הכוללת פשוט אינה מספיקה לכולם ברווחה מינימלית.
לכן, הדיון על מינימום תשלום מזונות לילד כשהאב משתכר שכר נמוך אינו עוסק רק במספרים, אלא במתח שבין חובת הפרנסה כלפי הילדים לבין הצורך להותיר לאב תנאי קיום בסיסיים. על הרקע הזה, חשוב להבין כיצד מחשבים את הסכום, אילו רכיבים נכנסים אליו, ומהי הגישה שבתי המשפט מפעילים כאשר ה”שמיכה” הכלכלית קצרה מדי.
מהו סכום המינימום שיש להותיר לאב/לגבר לצרכי קיומו לאחר תשלום המזונות אם בכלל?
לאדם מן השורה יהיה זה הגיוני כי יש להותיר לאדם המשלם מזונות סכום כלשהו ולו מינימלי לסיפוק צרכיו שלו, דהיינו לקורת גג, למזון ולרפואה. כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה וגירושין מזה כמעט 40 שנים ברצף, קשה לי להסביר ללקוחותיי או לאנשים הבאים ליעוץ, ובמיוחד לגברים שביניהם, כי הדין העברי קובע כי על האב לספק את צרכי ילדיו ברמה מינימלית מסויימת, גם אם לא יוותר לו לקיומו כמעט מאומה.
לצורך ההדגמה, נניח כי עסקינן בגבר המשתכר שכר מינימום, כ- 4,000 ₪ נטו, ולו שני ילדים. לצורך הדוגמא גם נניח כי בני הזוג מתגוררים בשכירות נמוכה יחסית עם ילדיהם בסך של 2,800 ₪.
היה ויחסי בני הזוג יעלו על שרטון והאם תתבע בשם הילדים מזונות, יושתו על האב המזונות הבאים, המורכבים ממזונות בסיסיים, השתתפות במדור (לילד אחד 40%, לשניים 40% ולשלושה עד ארבעה 50-55%), וכן מחצית חינוך ורפואה:
מינימום בסיסי 1,350 לילד ראשון ומאה ₪ פחות מכך לילד השני, ובסך הכל לצרכים המינימליים של שני הילדים סך של 2,600 ₪.
על האב לשלם למדור הילדים 40% משכר הדירה שאין חולק שהוא צנוע ופחות מהמקובל בדרך כלל, ואם כך נוסיף לסכום המזונות עוד 1,120 ₪.
על האב להשתתף בחינוך הילדים, ועל כן נוסיף סכום סמלי ביותר של 100 ₪ לכל ילד (וכידוע סכום זה אינו ריאלי).
על האב להשתתף גם ברפואה, ועל כן נוסיף למזונות סכום סמלי נוסף של 50 ₪ לכל ילד.
בסיכום הכולל הגענו לסכום העולה על 4,000 ₪, מאחר ועסקינן במשפחה שאין לה דירה (או במקרה הטוב במשפחה המשלמת משכנתא ואזי על האב להשתתף בעלות המשכנתא באופן חלקי לפחות).
המשמעות המעשית
עינינו הרואות אם כן, כי אב המשתכר שכר מינימום ולו שני ילדים – ישלם להם על פי פסיקת בית המשפט, את מלוא שכרו, ולא יוותר לו מאום.
בית המשפט במקרה כזה יאמר לאב כי עליו לעבוד שעות נוספות במקום עבודתו או במקום עבודה אחר/נוסף, ולא אחת שמעתי שופט/ת אומרים לאב כזה כי יתכבד ויעבוד בשמירה בשעות הלילה, או ישטוף מדרגות או יחלק עיתונים בארבע בבוקר, כדי להגדיל את הכנסתו.
על פי הדין העברי אדם חייב “להשכיר עצמו לעבד” על מנת לפרנס את משפחתו.
וגם אם לא מדובר בגבר המשתכר שכר מינימום אלא 6,000-7,000 ₪ לחודש, שזהו שכר סביר יותר, יוותרו לו – במקרה הטוב 2,000-2,500 ₪ לחודש ובסכום כזה לא ניתן לשכור דירה (אפילו לא דירה עלובה בשכונה גרועה) וגם לרכוש מצרכי מזון, וביגוד מינימלי.
ראינו אם כן, גם שגירושין הינה עסקה כלכלית לא טובה, הן לגבר והן לאשה, לא כל שכן לילדים, שבמקרה כזה יזכו רק למחיה בסיסית ללא מותרות, חוגים או העשרה, בילויים, לא כל שכן נופש או נסיעה לחו”ל.
בו בזמן שההלכה גורסת שאב חייב ליתן סכום מינימלי מסויים לילדיו, אין חולק כי זכותו של אדם לכלכל עצמו בצורה סבירה, הינה זכות בסיסית, ובמקרה של שכר מינימלי או נמוך (גם אם קצת יותר משכר המינימום) זכויות הילדים מתנגשות עם זכותו של האב כאדם.
עמדת הפסיקה
מצאנו בלא מעט פסקי דין כי אין להשית חיוב במזונות על אדם ללא התחשבות במינימום שיוותר לו (אם בכלל) לקיומו שלו ולסיפוק צרכיו ההכרחיים.
אמנם באשר להותרת מינימום הכרחי לקיום של האב, פסיקת בית המשפט העליון אישרה פסקי דין שהותירו לאבות פחות מ-2,000 ₪ לקיומם שלהם (בע”מ 1715/07 פלוני נ’ פלונית ואח’. שם נאמר כדלקמן:
פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות (בע”מ 2433/04 ג’ צ’ נ’ ד’ צ’ (לא פורסם, 2.10.2005)). בהתאם לעקרון זה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להפחית את גובה המזונות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, באופן בו ישופר, ולו במעט, מצבו של המבקש. בית המשפט בחר לעשות כן לאחר ששעה לטענות המבקש לגבי הסכום שפסק לו בית המשפט לענייני משפחה, ובלא שתיפגע משמעותית יכולתה של המשיבה לספק את צרכי הילדים”.
במקרה דנן קבע בית המשפט לענייני משפחה מזונות של 1,200 ₪ למזונות של ארבע ילדים ובסך הכל סך של 4,800 ₪ לארבעתם וכן חייב את האב במחצית מעלויות רפואיות לילדיו. דא עקא שמשכורת האב הייתה 6,100 ₪ נטו ומשכך נותר לקיומו סכום זעום של 1,300 ₪. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים, הפחית את סכום המזונות לסך כולל של 4,200 ₪ וכך הותיר לאב כמעט כאלפיים ₪ לחודש לקיומו.
האב עתר לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור אשר נדחתה, ונקבע כי בית המשפט המחוזי יצר את האיזון הראוי בין צרכי הילדים לזכות האב לקיום גם כן. ראינו אם כן, שכאשר אנו עוסקים במשכורות לא גבוהות, לא הילדים ולא האב יכולים להתקיים מסך כל ה”עוגה” הקיימת לחלוקה בין כל הנפשות. כל זאת בהנחה שגם משכורתה של האם אינה מהגבוהות.
מקרה כזה בו משכורתו של האב אינה גבוהה מחד, ומאידך קיימים ארבעה ילדים שיש לפרנסם, אינו מאפשר מרחב תמרון גדול מידי, שכן ה”שמיכה” קצרה…
לסוגיה זו התייחס גם כב’ השופט זגורי בתמ”ש 39427-06-11 ש. ה . ואח .ש.ע’ נ’ קבע כי:
” … אני סבור, כי ניתן להישען בהקשר זה גם על קצבת הבטחת הכנסה שאמורה לשקף סכום מינימום שאמור לספק תנאי סף מינימליים לקיום חומרי של אדם בישראל (ראה דיון בהקשר זה במסגרת דברי הסבר להצעת חוק הבטחת הכנסה, תש”ם-1979, ה”ח 1417, עמ’ 2 וכן בג”ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ’ שר האוצר, (12/12/2005)). על פי נתוני המל”ל, גובה קצבת הבטחת הכנסה ליחיד כיום עומד על סך של כ-1,880₪ עם זאת, תמיד עדיפה קביעה עניינית וקונקרטית באשר לגובה הסכום הנחוץ לאב כדי להתקיים ולו בדוחק, על פני קביעות עקרוניות כאמור.”
הניסיון מראה כי לפחות בתקופה הראשונה לאחר הגירושין מצבו של האב/הגבר מורע מההיבט הכלכלי, ולעיתים הוא נאלץ לחזור לגור אצל הוריו, דבר שאינו קל בגילאים מסויימים, ואולם מספר שנים לאחר מכן, במרבית המקרים מצבו הכלכלי משתפר, בין בשל כך שהוא חולק את חייו עם בת זוג, ובין בשל כך שמשכורתו עלתה.
יש להביא גם בחשבון כי בשלב מסויים גם פוחת עול מזונות הילדים כאשר הילדים או חלקם מגיעים לבגרות ונותר לתשלום אך ורק שליש מהמזונות, למשך תקופת השירות הצבאי. או אז משתפר מצבו הכלכלי של האב, וכל זאת בהנחה שהמשיך לעבוד ושלא לקח על עצמו עול של גידול ילדים נוספים.
גם מצבן של אמהות לילדים אינו קל לאחר הגירושין. אמנם הן מקבלות מזונות ילדים, אך חלק הארי של העול כמו גם של כלכלתם מוטל עליהן, ועליהן לכלכל את הילדים ולספק את צרכיהם בעזרת סכום המזונות המשתלם להן, וכן בעזרת המשכורת שהן אמורות להשתכר, בהתחשב בכך שיכולתן לעבוד מוגבלת עד שעות אחר הצהריים במקרה הטוב.
“חרף הקושי הכלכלי עליו מצביע המבקש, אין לראות בנשיאה במזונות הילדים משום נטל אלא משום צדקה במובנה העמוק – אפשרות להיטיב בכל עת”.
