חובת העזבון במזונות ובמדור אלמנה מקורה הן בדין האזרחי והן בדין הדתי. משמע, אלמנה שבעלה לא הותיר לה עזבון ואת ירושתו העניק לאחרים, יכולה לעתור הן לבית המשפט לענייני משפחה, והן לבית הדין הרבני, על מנת שייפסקו לה מזונות או מדור או שניהם. הבחירה היא של האישה האם לפנות לבית המשפט האזרחי או הדתי, ולכל ערכאה יתרונות וחסרונות משלה.
מזונות אלמנה בדין הדתי
מזונות אלמנה יפסקו רק אם אין בהישג ידה של האלמנה לפרנס את עצמה ממקורותיה או שבעלה לא הותיר לה כל ירושה מהעזבון. בשולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן צג סעיף ג נאמר: אלמנה ניזונית מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה, אפילו אם לא נכתב בכתובתה……ואין היורשים יכולין לפרוע לה כתובתה ולסלקה מהמזונות, אלא היא ניזונית על כרחם, כל זמן שלא תתבע כתובתה.
אם כן, אלמנה זכאית למזונות מן העזבון כל זמן שלא תבעה את דמי הכתובה ותוספת כתובה. על האלמנה לשקול מה מתאים לה יותר ואיזו מבין שתי האופציות תביאה למצב כלכלי טוב יותר וכך להחליט האם לתבוע כתובה ותוספת כתובה או מזונות מן העזבון מחלקם של היורשים.
מזונות אלמנה בדין האזרחי
גם בדין האזרחי, זכאית אלמנה למזונות מן העזבון. סעיף 56 לחוק הירושה קובע את הזכות למזונות בזו הלשון: הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה.
בע”א 393/93 פלוני נ’ עזבון לויט קובע בית המשפט העליון מפי כב’ הנשיא כתוארו ז, שמגר: מוסד המזונות מן העזבון מהווה מעין חקיקה סוציאלית (ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, התשכ”ה – 1965 וקובע כי בני המשפחה זכאים למזונות מן העזבון רק אם הם נצרכים, במקרה שאינם נצרכים, המוריש רשאי להעביר את כל רכושו לאחר.
ברוח זו פסק בית המשפט, כי מזונות מן העזבון יינתנו אך ורק אם הטוען למזונות אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים בכוחות עצמו, וזאת בע”א 632/89 לירז סעדון (קטין) נ. עזבון המנוח ג’ורג’ סעדון ז”ל.
כך גם נפסק בע”א 134/70, שרלוטה לוי נ’ עזבון המנוח יוסף לוי: האלמנה זכאית למזונות מן העזבון מנכסי היורשים, כלומר בגבול הנכסים שירשו מהבעל. אף אחד מהיורשים לא חייב לשלם לאלמנה כל דבר מתוך רכושו הפרטי במקרה שחלקו בעזבון אינו מספיק כדי כיסוי הוצאות מזונותיה של האישה.
ברור הוא והלכה פסוקה היא שכל יורש חייב רק באותו חלק שנפל לו ואין בידי הנושה לדרוש ממנו שישלם את כל חוב המוריש כשישתמש בצורך זה גם ברכושו הפרטי. כך גם הדברים נכונים בכל הנוגע למזונות מן העזבון.
מחלוקת פוסקים באשר לרמת החיים של האלמנה
כלל הוא, עפ”י המלומד שרשבסקי, כי זכות המזונות של האלמנה היא מעין המשך זכות האישה למזונות בחיי הבעל. לכן זכאית האלמנה למזונות באותה הרמה ובאותו ההיקף שהיו לה בימי חייו של בעלה.
עפ”י המלומד שילה, לעומת זאת, נדמה שלפי חוק הירושה אין ללמוד יתר על המידה מהמצב שהיה קיים בחיים… בדרך כלל מזונות מחיים נפסקים על פי הדין הדתי.
חוק הירושה הוא חוק חילוני החל על כל תושבי המדינה ולכן קשה לקשר בין חוקים הדתיים השונים לבין חוק הירושה.
לדוגמא, לאלמן זכות למזונות מעזבון אישתו, כשאין זכות מקבילה למזונות של בעל יהודי מאישתו (ש. שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ”ה – 1965 עמ’ 23-22(.
זאת ועוד, זכותה של האלמנה למזונות מהעזבון כוללת על פי דין תורה, מזון ומלבושים, כולל מלבושים מיוחדים לשבתות וחגים, וטיפול בה כשהיא חולה, הכולל רופאים ותרופות. אם אלמנה הייתה רגילה בחיי בעלה לעזרה בבית – כגון שיפחה, יש לתת לה שירות של שיפחה גם לאחר מות בעלה. זכות נוספת העומדת לאלמנה, הינה זכות למדור הקיימת במשפט העברי ואומצה גם בפסיקת בתי המשפט האזרחיים.
מתי פוקעת הזכות למזונות?
באשר להיקף הזכות למזונות מהעזבון “במקרה שאלמנה נישאת לאיש, זכויותיה למזונות באות לקיצן. לצורך מקרה זה יש להבין כי במילה “תינשא” הכוונה היא לאו דווקא לנישואין פורמליים אלא שדי בזוגיות קבועה עם בן זוג אחר בבחינת ידועים בציבור ואין חובה בקידושין כדמו”י.
האם אפשר להשוות מזונות מן העזבון למזונות שאישה זכאית להם מבעלה בחייו?
לא ניתן להשוות בין מזונות מהחיים למזונות מהעזבון, משום שבזמן שמזונות מהחיים חלים מכח הדין האישי, הרי שמזונות מן העזבון הינו מוסד מהדין הכללי.
אפילו נשללה ממבקש המזונות זכותו בחיי המוריש, אין הדבר מחייב כי יעשה גם במועד מותו של המוריש או לאחריו. משמע ייתכן מצב בו אישה לא הייתה מקבלת מזונות מבעלה בשל עילות שבדין העברי, לפיהן אין היא זכאית למזונות, ולעומת זאת תהא זכאית למזונות מן העזבון אם בעלה הלך לבית עולמו והם לא התגרשו.
מזונות מן העזבון באים במקום הקצבת חלקים בירושה. היה ואישה מקבלת חלקים בירושה אזי סיכויה למזונות מן העזבון נמוכים יותר. יחד עם זאת, ייתכן מצב בו יוענקו ויפסקו מזונות גם כתוספת לחלק בירושה של הזכאים המנויים בסעיף 56 לחוק הירושה, אם הירושה אינה נותנת להם חלק ראוי בעזבון, וכלל זה חל בין אם הירושה היא על פי דין ובין שהיא על פי צוואה.
במידה והאלמנה מתגוררת בדירה השייכת לעזבון בעלה המנוח, והיא אינה בעלים או יורשת– ויתרת היורשים מעוניינים לסלקה מן הדירה, לאחר פטירת הבעל, יכולה האישה להגיש תביעה למדור הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני.
במידה וקיים ספק באשר לקיומה של הזכות או היקפה של הזכות למזונות או מדור לאלמנה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה בדיני משפחה, על מנת להימנע מסיכונים מיותרים, ועל מנת לקבל החלטה נכונה כיצד הולם ומתאים לפעול. הדברים נכונים בשינויים המחוייבים גם לגבי ידועים בציבור.
