דיון משפטי על מועד הקרע והשפעתו

מהו מועד קרע בין בני זוג וכיצד קובע אותו בית המשפט?

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! 

לעיתים יש חשיבות כלכלית להכרעה מהו מועד הקרע, ופער של שנים – יכול שיצור פער משמעותי ברכוש בר החלוקה

במרבית המקרים מוסכם על צדדים ניצים בבית המשפט כי מועד הקרע הוא מועד הגשת התביעות או עזיבת מי מהצדדים את הבית, לפי המוקדם מבין השניים.  הגשת תובענות וכן פירוד פיסי במגורים, כלומר עזיבת אחד הצדדים את בית המגורים ומעבר למקום אחר –  יש בהם להוות אמירה ברורה וחד משמעית, על הפסקת השיתוף והיווצרות קרע בלתי הפיך בין בני זוג.

בחלק גדול מן המקרים אין הבדל משמעותי ואין כל חשיבות להכרעה מהו מועד הקרע.  בחלק קטן של המקרים יש שיווצר פער כלכלי/כספי משמעותי בין מועדי הקרע האפשריים.

קח לדוגמא מקרה בו בני זוג נשואים 10 שנים, ויחסיהם עלו על שרטון והם נפרדים, אך טרם מתגרשים. הבעל החליט, כמובן לאחר הפירוד, להשקיע את מחצית הכספים השייכים לו בחברה לחיפושי גז טבעי, והשקעתו עלתה יפה, וכספו הביא לתשואה משמעותית.  הבעל הפך מאדם ממוצע לאדם אמיד.

האם יכולה האישה לטעון כי הינה בעלת מחצית הרווחים?  ככל הנראה התשובה לכך היא שלילית, ובמיוחד לאור העובדה שהבעל השקיע את מחצית הכספים, דהיינו רק את חלקו שלו.

בני זוג מתגרשים ממשיכים לעבוד ולנהל את החברה המשותפת בהרמוניה מושלמת ככל שהדבר נוגע לעסקים. כל רווח כספי או הפסד ויצירת חובות יהיה משותף, וזאת לאור ההחלטה להמשיך ולנהל את החברה בצוותא.  במקרה כזה הזוג על אף שהתגרש הינו ככל צמד שותפים עסקיים ועל כן מועד הקרע ביניהם חסר כל משמעות, ככל שהדבר נוגע לחברה, ואילו אם כל צד השקיע את כספו הנפרד בהשקעה שונה – הוא זה שישא ברווח או בהפסד.

לעומת זאת אם בני הזוג לא נפרדו וחיים תחת קורת גג אחת, הגם שיחסיהם מעורערים והבעל עשה שימוש בחלק מן הכספים לצרכי השקעה, אשר נשאה פרי – תזכה האישה, ככל הנראה (כמובן תלוי בנסיבות) גם במחצית מהפירות.

הדוגמאות שלעיל אינה שגרתיות, וברוב המקרים, כאשר בני זוג נפרדים או מנהלים הליכים משפטיים האחד כנגד השנייה (גם אם הם ממשיכים לגור באותה דירה או בית) – הקרע נחשב מיום הגשת תביעות הגירושין.

ברוב המקרים אין משמעות לתאריך פירוד כזה או אחר ואולם אם אחד מבני הזוג עשה מהלך שהוביל לשינוי משמעותי במצבו הכלכלי בתקופה שבין הפירוד לבין הגירושין – יש אפשרות להעלות את הסוגיה בפני בית המשפט הדן בחלוקת הרכוש ובאיזון הכולל.

לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לשנות את מועד האיזון, אם יווצר אי צדק משווע.

דוגמא הפוכה היא דוגמא בה בני זוג נשואים מספר שנים לא מבוטל, והבעל, איש מחשבים, עובד מספר שנים בסטארט אפ, ועשה אקזיט מטורף לאחר שחיי הנישואין הופרדו.  במקרה כזה תובא בחשבון השקעת השנים הקודמות לצורך השיתוף ולאו דווקא המועד בו נמכר הסטארט אפ לחברה אמריקאית שהשקיעה בו עשרות או מאות מיליוני דולרים.

כאשר השאלה רלוונטית מקיים בית המשפט במהלך ההוכחות משפט זוטא נפרד או שלא נפרד לגבי מועד הקרע.  סוגייה זו רלוונטית כבר שנים ומעת לעת ניתן פסק דין העוסק בה.

מועד הקרע – הדעות השונות על פי הפסיקה

השאלה מהו מועד הקרע שממנו ואילך נפסק השיתוף הרכושי, נגזרת מאותם תנאים הנדרשים להקמת חזקת השיתוף.

בעבר היתה מקובלת הגישה (דעתו של כב’ השופט ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס) לפיה לשם קיום הלכת השיתוף דרושים שני תנאים מצטברים, הראשון: שבני הזוג חיים בשלום זה עם זה (מנהלים אורח חיים זוגי תקין) ואילו השני: קיום מאמץ משותף של בני הזוג (בג”צ 1000/92 בבלי נ’ בית הדין, פ”ד מח(2), 221).

לעומת דעה זו היו שסברו כי יש להסתפק בחיים בצוותא כשאין כל הכרח כי בני הזוג יחיו בשלום זה עם זה, ובתנאי כי הם מקיימים משק בית משותף (דעתו של הנשיא דאז של בית המשפט העליון כב’ השופט שמגר בפרשת בבלי ודעתה של כב’ השופטת נתניהו בע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 647, 654).

וכך נפסק בפרשת בבלי מפי הנשיא (כתוארו אז) שמגר: “בני הזוג החיים בצוותא, ומקיימים משק בית משותף, הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף המתחלק ביניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום על שם אחד מהם, והוא כל עוד אין ראיות על שנתגבשה ביניהם כוונה אחרת”.

בפסיקה קיימת דעה נוספת הגורסת, כי ניתן לראות בשני התנאים כחילופיים, כך שדי בקיומו של האחד, מאמץ משותף למשל, כדי לוותר על התנאי השני של אורח חיים תקין וכך גם להיפך (ע”א 3563/92 גיטלר נ’ גיטלר, פ”ד מח(5) 489).

המלומד המנוח פרופ’ אריאל רוזן צבי ז”ל אומר בספרו “יחסי ממון בין בני זוג“: “… גם העובדה שבני זוג מסוכסכים אינה רלבנטית כל עוד ממשיך כל אחד מהם לקיים בד בבד את חובותיו ולתרום למאמץ המשותף של חיי הנישואין. המחוקק ביקש להשתחרר מהעמדת תנאים מוקדמים לזכות האיזון או מהתלייתה בנסיבות מיוחדות. רק מקרים יוצאי דופן יש בהם כדי לאפשר סטיה מההסדר האחיד הקבוע בחוק“.

מכל מקום, על פי הדעה הרווחת בפסיקה, הושם הדגש על ניהול קופה משותפת (אין הכוונה לחשבון משותף בבנק דווקא) ומשק בית משותף. כך, למשל, ב- ע”א 809/90 לידאי נ’ לידאי פ”ד מו(1) 602, 613), נפסק, כי מועד “הקרע” בין בני הזוג הינו מועד הפסקת השיתוף, כאשר במועד זה מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת ולאחריו נוהגים עפ”י הכלל “שלי-שלי” “שלך-שלך”. עוד נפסק שם,  כי מועד הקרע אשר ממנו וקדימה כבר לא מייחסים עוד שיתוף בין הצדדים – יכול להילמד מאירועים, כגון: עזיבת הבית או מועד הגשת התביעה, וכך נאמר שם:  “ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף. אך בענייננו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע” (שם, עמ’ 614).

גם בגידה בבן הזוג יכולה לשמש אינדיקציה לקרע בין בני זוג (השווה: ע”א 246/77 דרור נ’ דרור, פד”י לב(1) 829; ע”א 343/87 פרי נ’ פרי, פד”י מד(2) 154).   אם כי אנשים רבים לאחר בגידה ממשיכים לנהל מערכת יחסים זוגית כפי שהיה קודם לכן, והקרע גם אם קיים איננו  בהכרח סופי.

חוק יחסי ממון לאחר תיקון תשס”ט יכול גם הוא לשמש אינדיקציה נוספת לקביעת מועד הקרע

זוג אשר נישא לפני תחולת החוק, אינו חוסה תחת כנפי הוראות חוק יחסי ממון, ואולם זוג שנישא לאחר 1.1.74 נהנה מהוראות חוק יחסי ממון הקובע מועד קרע לצורך איזון משאבים כולל בין בני זוג.

חוק יחסי ממון לאחר תיקון תשס”ט (הוספת סעיף 5 א), העוסק בהקדמת המועד לאיזון המשאבים, מהווה, לדעת שופטים הסדר מנחה שראוי להתחשב בו בקביעת מועד הקרע.

בתיקון האמור ביקש המחוקק שלא להכפיף את הזכות לאיזון המשאבים בפקיעת הנישואין, שכן זו הייתה אחת מנקודות התורפה העיקריות של הסדר איזון המשאבים בהתאם לחוק.

סעיף 5 א מונה מספר חלופות, ובהתקיים אחת מהן, קמה הזכות לכל אחד מבני הזוג לאיזון המשאבים אף בטרם פקיעת הנישואין, כאשר בחלופה שבסעיף קטן (א) (2), נאמר:   “קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת (ההדגשה אינה במקור – ס.ג’) במשך תקופה מצטברת של 9 חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה;…”.

נראה אם כן כי המחוקק ביקש לאמץ מבחן מהותי המתמקד בטיב הקשר בין בני הזוג וייחס משקל משמעותי לקיום חיי זוגיות – אורח חיים תקין ושלום בין בני הזוג, לעומת מבחן טכני של מועד הגירושין או חיים תחת קורת גג אחת, כשבהעדרם של חיי זוגיות במשך תקופה של 9 חודשים מתוך שנה, זכאי כל אחד מהם לאיזון המשאבים.

בדברי ההסבר להצעת החוק (תיקון מס’ 4 – הקדמת המועד לאיזון המשאבים), נאמר בהקשר זה, כי לעיתים בני זוג חיים בנפרד גם אם הם מתגוררים תחת קורת גג אחת ולכן הושם הדגש על ניהול אורח חיים נפרד (הצעות חוק – הכנסת 163, כ”ג בתמוז התשט”ז, 9.7.2007).

אמנם מדובר בהסדר על פי חוק (חוק יחסי ממון בין בני זוג) לעומת חזקת השיתוף שהיא יציר הפסיקה, אולם בהתאם למצב המשפטי כיום, מדובר בשני מסלולים המחילים הסדרים שמבחינת תוצאתם ודרך יישומם, המסלולים הללו הינם כמעט זהים.

כך או כך במרבית המקרים יטה בית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי מועד הקרע לצורך איזון יהיה יום הגשת התביעות או יום עזיבת מי מהצדדים את הבית ורק במקרים חריגים ייקבע מועד אחר, המאפשר איזון אחר.

לסיכום:

מועד הקרע בין בני זוג הוא נקודת זמן מכריעה שבה מפסיק השיתוף הרכושי ביניהם.

קביעת מועד זה תלויה בנסיבות שונות כמו הגשת תביעות, פירוד פיזי או אירועים משמעותיים המשפיעים על חלוקת הרכוש.

בעוד שבמרבית המקרים אין פערים כלכליים משמעותיים בין מועדים אפשריים, במקרים חריגים עשוי פער כזה לשנות את התוצאה באופן מהותי. חוק יחסי ממון והפסיקה מספקים כלים לקביעת מועד הקרע, תוך שימת דגש על צדק ואיזון. במקרים מורכבים, מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום.