מוניטין כנכס משפחתי

המוניטין בזיקה לדיני האישות

מוניטין כנכס משפחתי בר איזון – האומנם?

"מוניטין כנכס משפחתי" הינה סוגיה חדשה יחסית ומכאן, כי קיימת לדידה, אך פסיקה מועטה בלבד, אשר מרביתה תיאורטית ורק מיעוטה מעשית.

המלומדים, פרופ' רוזן- צבי ז"ל וד"ר שחר ליפשיץ (יבדל"א), אשר דרשו בנושא נכסי הקריירה, הגיעו למסקנה דומה (אם כי בדרכים שונות), לפיה מוניטין אישי ו/או נכסי קריירה, הינם "נכס בר- חלוקה" שיש לאזנו בין בני- הזוג.

להשקפתו של פרופ' רוזן צבי, כפי שהביעה בספרו "דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול " , ההגדרה המסורתית של קניין ונכס, אינה צריכה להגביל את הגדרת הרכוש שיחול בו השיתוף בין בני זוג. לשיטתו, יש לנקוט בדרך פרשנית "מרחיבה של המונח נכס, הנוטשת את המסגרת הדווקנית והמושגית של המונח במובנו המסורתי. על הפרשנות להיות תכליתית, ולשרת את עקרון השיתוף העומדים בבסיס רעיון חלוקת הנכסים או איזון המשאבים בין בני זוג". מכוח דברים אלו, גורס פרופ' רוזן- צבי ז"ל, באופן שאינו משתמע לשני פנים , כי גם מוניטין חייבים להימנות עם נכסי השיתוף שיש לאזן בין בני זוג עובר לגירושין.

גם ד"ר שחר ליפשיץ מחרה-מחזיק בדעה דומה לפיה: "אי הכללתם של נכסי הקריירה "במסת הנכסים" הניתנים לחלוקה, גורמת במקרים רבים לכך שלמרות הרצון לחלוקה שוויונית של הנכסים, בן הזוג שלא פיתח נכסי קריירה נפגע מן הבחינה הכלכלית עקב הגירושין" ( ר' "דיני זוגיות חילוניים", ביובל הבא).

תפיסת העולם העומדת מאחורי גישה זו:

היטיב לתאר זאת כב' השופט שוחט במספר פסקי דין שנתן בנדון. מספר פסקי שניתנו מבטאים את המגמה ההולכת וגוברת לאזן בין הצדדים, ששני הצדדים יצאו את הנישואין במצב כלכלי זהה ועם אפשרויות דומות. איזון כזה, אין פירושו בהכרח חלוקה שווה של הנכסים. חלוקה שווה היא תנאי סף, אך במקרה בו בן הזוג האחד היה עקר/עקרת בית כל השנים והאחר – עורך דין או רואה חשבון או אקדמאי עצמאי שיש לו הכנסה קבועה צפויה ויש לו עתיד מקצועי – חלוקה שווה אינה בהכרח חלוקה הוגנת ושוויונית. כך!

כבר לפני שנים אחדות, עמד כב' השופט שוחט, על ההבדלים בין בן זוג אשר הגדיל את ההון האנושי שלו לבין בן זוג אשר ישב בבית וגידל את הילדים והקדיש עצמו לרווחת המשפחה (תמ"ש 70031/98):

"ומה על האישה שהקדישה עצמה לביתה בעוד בעלה מפתח את ה"הון האנושי" שלו" בכך פגעה היא בכושר ההשתכרות שלה לא רק להווה אלא גם לעתיד וגרמה לירידת ההון האנושי העצמי שלה. האם גם אז די בחלוקה שוו בשווה? שיטה משפטית המחלקת את הרכוש שווה בשווה מבלי שתיתן את המשקל הנכון למצבו של בן הזוג, לרבות נחיתותו האישית, כולל נטלים אישיים המוטלים על כתפיו לאחר הפירוד אינה מביאה לשוויון בתוצאות"

פסק דין חדשני של כב' השופט גרניט, אשר ניתן לפני מספר שנים, (שאליו אתייחס בהמשך), שעליו הוגש (ונדחה) הערעור מסתמך רבות על דעתו של ד"ר שחר ליפשיץ, איש האקדמיה. בכנס שנערך בנושא דיני המשפחה, באוניברסיטת בר אילן, נתן ד"ר שחר ליפשיץ הרצאה מאלפת בנושא נכסי הקריירה וקבע את הצורך לפצות את בן הזוג שנשאר בבית, ואפשר לבן הזוג השני לפתח קריירה ולהגדיל ולבסס את כושר השתכרותו. במאמרו של ד"ר שחר ליפשיץ, דיני זוגיות חילוניים, ביובל הבא: בין "ליברטריאניזציה" ובין בית המשפט "המחשק", מחקרי משפט, י"ז הוא קובע כדלקמן:

"הלגיטימציה להתנגדות לגירושין ממניעים כלכליים חזקה במיוחד בשל דיני הרכוש הקיימים בישראל כיום. דיני הרכוש הקיימים בישראל קובעים חלוקה "שוויונית" של הרכוש. עם זאת, הנכסים המוגדרים כרכוש כוללים בדרך כלל נכסים ממשיים. בניגוד לכך, נכסים המכונים בספרות המקצועית כנכסי קריירה, כגון: מוניטין אישי, תארים, דרגות מקצועיות וכושר השתכרות באופן כללי, אינם נחשבים בישראל כנכס בר חלוקה. אי הכללתם של נכסי הקריירה "במסת הנכסים" הניתנים לחלוקה, גורמת במקרים רבים לכך שלמרות הרצון לחלוקה שוויונית של הנכסים, בן הזוג שלא פיתח נכסי קריירה נפגע מן הבחינה הכלכלית עקב הגירושין.

למרות בעיה זו, כמעט שאין מקרים שבהם בתי המשפט סוטים מן החלוקה השוויונית בשל צרכים מיוחדים של בני הזוג או בגלל הבדלים בכושר השתכרות עתידי. יתרה מזו, בישראל אין מנגנון של תמיכה אחר גירושין בדומה ל- Alimony , שהיה מקובל בעולם המערבי. במקביל לכך, טרם התפתחו בישראל מנגנונים חדשניים שיאפשרו פיצוי לבן זוג על הפסדי הקריירה שנגרמו לו במהלך הנישואין. נדמה לי, שעל רקע החסרים בדיני הרכוש הקיימים, אי ההסתפקות בזכויות הרכוש שמקנה הדין הקיים, והתניית ההסכמה לגירושין בהגנה כלכלית אמיתית היא בהחלט הגיונית".