מוניטין אישי ונכסי קריירה
פסק דין חדש השולל איזון בעניין המוניטין האישי קובע כי “אין כפל תשלומים”
לפני מספר שנים נקבעה הלכה חדשה בבית המשפט העליון לפיה בני זוג הינם שותפים במוניטין אישי/נכסי קריירה שצבר אחד מבני הזוג, ויש לחלק גם את שוויו של המוניטין כאשר באים לאזן את כלל רכוש בני הזוג. מחדשי ההלכה היו תחילה כב’ השופט רובינשטיין בפסיקה עקרונית וכב’ השופט ריבלין שאף נתן תג מחיר למקרה שנדון בפניו.
בתי המשפט התחבטו משך שנים רבות בסוגיה זו, הלכו צעד אחד קדימה ושניים אחורה, ותהו האם ניתן ליתן שווי להשתכרותו העתידית של אדם, האם בכלל מדובר בנכס משותף, והאם אפשר לשעבד אדם ולכמת את עבודתו הצפויה לעתיד.
לבסוף ניתנה בסוגיה כבדת משקל זו פסיקתו של כב’ השופט ריבלין בבע”מ 4326/04 אשר נתנה חותם סופי לנושא נכסי הקריירה והוחלט כי:
“התפתחותו המקצועית של האדם מהווה פרק מרכזי בסיפור חייו (השוו: ע”א 10064/02 “מגדל” חברה לביטוח בע”מ נ’ רים אבו חנא, פ”ד ס(3), 13). תכופות, שלובה ההתפתחות המקצועית של כל אחד מבני-זוג בזו של האחר, עד כדי שהשתיים מספרות יחד סיפור אחד. “בנייתן המשותפת של קריירות היא לרוב אחד המיזמים החשובים ביותר בנישואים, ויכולת ההשתכרות המוגברת היא הנכס המשמעותי היחיד, או למצער המשמעותי ביותר, מן הבחינה הכלכלית בנישואים רבים…” (דגן, בספרו הנ”ל, בעמ’ 477). בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה. לעיתים, נוטל על עצמו אחד מבני הזוג את עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים (זה יכונה להלן: בן הזוג הביתי), בעוד שבן הזוג האחר יוצא לעבודה מחוץ לבית לשם פרנסת המשפחה (וזה יכונה להלן: בן הזוג החיצוני). אכן, חלוקה זו, היא עצמה, עשויה לשקף הטיה מגדרית, ובמשפחות רבות תורמים שני בני הזוג את חלקם הן בעבודות הבית ובגידול הילדים, הן בפרנסה, תוך שכל אחד מהם מפיק את הסיפוק ונושא במאמץ הכרוכים בשני מרחבים מרכזיים אלה בחייו של אדם. הצגת אבן הבוחן כמקרה קיצוני של חלוקה ברורה בין “בן-זוג ביתי” לבין “בן-זוג חיצוני” נועדה אך לשם זיקוק תמציתם של הערכים והאינטרסים הכרוכים בסוגיה שבפנינו. אין בכך משום תיאור של המציאות הרווחת וברי כי הפתרון לכל מקרה יקבע לפי האיזון הפרטני בחייהם של בני הזוג שיבואו בפני בית המשפט…”
וכן:
” הנה כי כן, כפי שראינו, בנסיבות מסויימות, עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, ייוצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו. “נכסי הקריירה” שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, שתמיכתו של קשר הנישואין הוא אך אחד מהם. חלק זה ראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג, עת מפורק הקשר הזוגי.
וכן:
“כושר השתכרות הוא נכס השייך לאדם (ע”א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז”ל נ’ החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע”מ, פ”ד נח(4) 486, 519-518). הוא היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כישרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. ה”קריירה” של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיווידואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי – פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן ה”משפחתי” הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר…”.
לאחר פסק דין זה פסקו בתי המשפט לענייני משפחה באופן עקבי כי נכסי הקריירה המוניטין האישי וכושר ההשתכרות העתידי הם נכס משותף וכפועל יוצא מכך פסקו מעת לעת סכומי כסף שהביאו בחשבון את כושר ההשתכרות העודף של האחד על פני משנהו. כפועל יוצא מכך ניתנו לא מעט פסקי דין המעניקים סכומים שונים, ברוב המקרים, אם לא בכולם – לאשה.
פסק דין שניתן ממש בימים אלו בתמ”ש 67912-00 על ידי כב’ השופט פלאוט, קובע כי “אין כפל מבצעים”, ואין אפשרות לקבל גם מזונות משקמים וגם נכסי קריירה/מוניטין אישי. הרציונל של פסק הדין הוא כי תשלום בכפל עשוי להטות את הכף לרעת אחת מבני הזוג והרי המטרה העיקרית היא יצירת שוויון ככל האפשר בין הצדדים היוצאים לחיים חדשים לאחר הגירושין. בקליפת אגוז יצויין כי בני הזוג מנהלים הליכים זה כנגד זו משך למעלה מעשר שנים, וכי בעניינים הוגשו בבית המשפט לענייני משפחה למעלה משלושים תביעות, וכן התנהלו הליכים בעניינם בבית הדין הרבני, בבית המשפט המחוזי, ובבית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ.
וכך נאמר בפסק דין זה:
“ואכן, בבסיס הגישה הרואה במוניטין נכס משותף או בר איזון עומד הרצון להשיג שוויון מהותי בין בני הזוג ערב פרידתם ולמנוע פגיעה בלתי צודקת בבן הזוג אשר תמך בפיתוח הקריירה של בן הזוג השני והקדיש את ימיו למשפחה לשם כך.
שוויון מהותי יכול ויושג באמצעות נכסי קריירה או מוניטין (השווה בע”מ 4623/04 לעיל) יכול ויושג בדרך של פיצוי (השווה עמ’ (חי) 740/08 פלוני נ. פלונית מיום 19.11.08 נבו) יכול ויושג בדרך של קביעת מזונות משקמים (כפי שבמקרה דנא) או חלוקת הרכוש המשותף שלא במחצה על מחצה.
כך או כך יש לשמור על השגת שוויון מהותי ולהקפיד שלא לקבוע כפל פיצוי העלול להטות את כף המאזניים לצידן השני.
…………………..
המסקנה מהאמור לעיל היא כי קיימת קורלציה בין חלוקת “נכסי קריירה” בין בני הזוג (ככל שקיימים) לטובת האישה לבין קביעת מזונותיה, בפרט כאלו שנקבעים לאחר הגירושין, כפיצוי או כשיקום או שניהם.
משנסיבות חייה של התובעת והרצון לשיקומה לאחר שנישואיה הצדדים כבר הותרו נלקחו בחשבון בקביעת מזונות שיקומיים לתובעת, ובהתייחס לנסיבות חייו של הנתבע, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום נוסף בתורת “נכסי קריירה” ודין תביעת התובעת בעניין זה להידחות.”
תוצאת פסק הדין היא כי התביעה לנכסי קריירה – נדחתה על מנת שלא ליצור כפל תשלומים, הואיל והאשה כבר קיבלה מזונות משקמים בסכום לא מבוטל בפסק דין קודם שניתן בעניינם של הצדדים.
להשלמת התמונה יש לציין כי גם רכושם של הצדדים, לרבות דירה וחסכונות חולק שווה בשווה בין הצדדים על פי פסקי הדין שניתנו בעניינם של הצדדים.
