גירושין – ריכוז מונחים ומושגים

תחום דיני המשפחה והגירושין רווי מושגים ומונחים משפטיים שעשויים לעורר בלבול בקרב מי שנמצאים בהליכי גירושין או שוקלים להתחיל בהם.

הבנת המונחים המרכזיים, כמו למשל מזונות ילדים, מדור ספציפי, חזקת הגיל הרך או עקרון איזון המשאבים, היא חיונית למי שמעוניינים לנהל את התהליך המשפטי בצורה מושכלת ולהגן על זכויותיהם. להלן סקירה של מושגי היסוד החשובים ביותר בתחום דיני המשפחה, כפי שנכתבו על ידי עו”ד אלינור ליבוביץ’, מומחית לדיני משפחה וגירושין. באתר שלנו מידע מקצועי מלא ומדריכים מפורטים על כל הסוגיות שנכללות כאן.

ממזר – ילד שנולד לאשה נשואה כתוצאה מקיום יחסים עם גבר שאינו בעלה. ילד כזה אינו יכול להינשא לבן זוג “כשר”. הממזר אסור מן התורה לבוא בקהל ישראל ומותר לו להינשא רק לממזר או לממזרת או לגר. גם ילדיו של הממזר יהיו ממזרים.

עוד מידע על ממזרים ופסולי חיתון>>

ילד הנולד מן הפנויה – ילד אשר נולד מהורים שאינם נשואים זה לזו, כאשר אמו הינה רווקה, גרושה או אלמנה, אך לא נשואה. ילד כזה כשר מכל הבחינות.

רוב בעילות אחרי הבעל – כאשר יש ספק, במקרה של אישה שקיימה יחסי אישות הן עם בעלה והן עם גבר אחר מיהו אביו של הילד, קובעים כי “רוב בעילות אחרי הבעל”, כלומר קיימת חזקה שהילד נולד מהבעל. החזקה נסתרת רק במקרה שאי אפשר לפי העובדות להניח שהילד הוא של הבעל (כמו מקרה בו נעדר בעל מהבית משך יותר מ – 12 חודשים.

מדור ספציפי – סעד שניתן לאשה בלבד ואך ורק בבית הדין הרבני. בסמכות בית הדין הרבני להוציא צו הקובע כי דירת בני הזוג תשמש את מדורה הספציפי של האישה, וכך למנוע את מכירתה של הדירה בהליך של פירוק שיתוף. סעד זה אינו ניתן על ידי בית המשפט האזרחי – בית המשפט לענייני משפחה.

כל המידע על מדור ספציפי>>

חזקה או משמורת – אחריות ההורים לגידולו והתפתחותו הגופנית והנפשית של ילד, התווית דרך חינוכו, דאגה ללימודיו ולעתידו. הורה משמורן הוא זה המחזיק בילד, מגדל אותו ואחראי לאורחות חייו. בצד הזכות יש גם חובות מרובות ואחריות כלפי הילד. המשמורת נקבעת לפי טובת הילד וזהו עקרון-על במשפט הישראלי. הסכם בין הורים בדבר אחזקת הילדים כפוף לבדיקת בית המשפט ולאישורו. רצון הילד יכול להוות שיקול אולם בית המשפט או בית הדין יבדקו האם זהו רצונו האמיתי של הילד אותו הוא מביע או שמא הינו פרי הסתה ושטיפת מוח.

מרוץ סמכויות – במספר נושאים יש הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות מקבילות. לעיתים, יש חשיבות מי פותח ראשון בהליכים שכן מי שפותח ראשון תיק בבית הדין או בבית משפט, קובע איזו ערכאה תדון בנושאים הרלוונטיים לגירושין. בדרך כלל, גברים ממהרים לפתוח תיק גירושין בבית הדין הרבני ואילו נשים ממהרות לבית המשפט לענייני משפחה. בעל אשר כרך בתביעת הגירושין שלו נושאים מסוימים (כמו משמורת ילדים, מזונות אישה ורכוש) חייב להוכיח כי תביעת הגירושין שלו היא כנה, כי הכריכה הינה כדין וכי הכריכה כנה. אם לא יעלה בידו להוכיח במצטבר שלושת תנאים אלו – יעבור התיק לבית המשפט לענייני משפחה, כך שלעיתים העובדה שמי מהצדדים הקדים איננה סוף פסוק.

למידע מלא על מרוץ הסמכויות >> 

נישואין כדמו”י – נישואין כדת משה וישראל. בארץ נערכים נישואין בין יהודים רק כדת משה וישראל. בחו”ל יכולים יהודים להינשא גם בנישואין אזרחיים. משרד הפנים מכיר גם בנישואין אזרחיים ובני זוג נרשמים במשרד הפנים כזוג נשוי על פי בקשתם עם הצגת תעודת נישואין מהמקום בו נישאו.

נישואי כהן וגרושה – אלו הם נישואי איסור. בארץ לא יוכלו כהן וגרושה להינשא. כהן וגרושה יכולים להינשא בחו”ל בנישואין אזרחיים. אלו הם נישואי איסור ועל פי ההלכה הם מחוייבים להתגרש זה מזו מיידית.

תביעה לשלום בית – תביעה אשר ניתן להגיש רק בבית הדין הרבני. הגשתה היא בדרך כלל מסיבות של טקטיקה משפטית בלבד, שכן לא ניתן לאלץ בן זוג שאינו רוצה בכך לקיים שלום בית.

לעמוד תביעה לשלום בית >>

הסכם ממון – הסכם ממון הוא חוזה משפטי מחייב הנערך בין בני זוג, המסדיר את חלוקת הרכוש והנכסים במקרה של פרידה או גירושין. מטרתו המרכזית של ההסכם היא למנוע מחלוקות עתידיות ולאפשר לבני הזוג להחליט מראש כיצד תחולקנה זכויותיהם הכלכליות במקרה של פירוד. ההסכם יכול להתייחס לנכסים שנצברו לפני הנישואין, לנכסים שייווצרו במהלכם ואף לחובות, מתנות וירושות. יתרונו של ההסכם הוא ביכולתו להקנות יציבות וביטחון לצדדים, תוך התאמה אישית למערכת היחסים שלהם ולנסיבותיהם הייחודיות.

לעמוד המפורט אודות הסכם ממון >>

הסכם יחסי ממון וגירושין – הסכם המסיים את הסכסוך בין בני הזוג, אשר בו מגובשת ההסכמה על כל הנושאים הרלוונטיים לפירוד ולגירושין כמו: חלוקת הרכוש, משמורת הקטינים, מזונות, חלוקת הדירה המשותפת ורכוש משותף אחר, הסתדר נושא היציאה לחו”ל, סדרי הראייה ועוד’. שני נושאים אינם סופיים, אף אם גובשו בהסכם הגירושין: המשמורת והמזונות. כל אחד מהצדדים יכול לפתוח מחדש את נושא המזונות בתביעה להפחתת או בתביעה להגדלת מזונות. גם נושא המשמורת אינו סגור ובן הזוג שאינו משמורן רשאי ויכול להגיש תביעה להעברת המשמורת אליו אם לדעתו נתקיימו התנאים לכך.

עולה עימו ואינה יורדת – אחד משני כללי היסוד המשמשים לקביעת מזונות בת הזוג (ב’ שרשבסקי “דיני משפחה”): ראשית האישה זכאית לאותה רמת מזונות שהבעל מרשה לעצמו- “עולה עימו”. הבעל אינו רשאי לדרוש מאישה שתסתפק ברמת החיים שהייתה לה לפני נישואיה, אם רמת החיים נמוכה מזו של בעלה, ומצבו של בעלה מאפשר לחיות ברמת חיים גבוהה יותר. שנית, האישה זכאית בכל אופן לאותה רמת מזונות שהייתה רגילה לה לפני הנישואין- “ואינה יורדת עימו”.

אישה מורדת – אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה נקראת, על פי ההלכה היהודית, “מורדת”. ואולם אישה שעזבה את בעלה, מחמת אשמתו של הבעל, שיש בו כדי להצדיק את סירובה לחיות עמו- לא תחשב “כמורדת”. מרגע שאישה תוכרז כמורדת, צריכים להתקיים תנאים מקדימים: התראה, הכרזות בפומבי, הפצרת בית הדין באשה שתחזור בה וחלוף תקופה של 12 חודשים. יודגש כי אשה המסרבת לחיות עם בעלה אינה נחשבת אפוא מורדת רק בשל כך, אלא לאחר שהתקיימו התנאים המוקדמים (בג”צ 206/70 שרגאי ביה”ד הרבני הגדול פ”ד כד(2) 487).

“עקרון ה”כפייה בדרך ברירה” – אם הבעל מסרב לתת את הגט, למרות שבית הדין הרבני הורה לו כי הוא חייב לתתו, ניתן להשתמש בעקרון הכפייה בדרך ברירה. עפ”י עקרון זה, כופין את הבעל לשלם את מזונות האישה, בתנאי שהאישה זכאית להם. כך יש לבעל ברירה בין תשלום המזונות לבין מתן הגט. את כספי המזונות להם זכאית האישה, כל עוד לא ניתן לה גט ניתן לגבות מהבעל, אפילו בכפיה, בכל דרך שבה גובים חוב כספי רגיל, ובכלל זה באמצעות הוצאה לפועל. בידי הבעל עדיין נותנת ברירה בין תשלום המזונות לבין מתן הגט.

תביעת אבהות – תביעה המוגשת על ידי אב או אם לצורך הצהרה בדבר אבהות של גבר על ילדו/ילדתו. במידה ואביו של הילד לא נרשם בסמוך ללידה – יש צורך בתביעת אבהות וקבלת פסק דין בנדון, על מנת שילד יירשם במשרד הפנים כבנו אל אדם. היות אדם אביו או אביה של ילד או ילדה מקימה ביניהם מערכת של זכויות וחובות הן במישור דיני המשפחה והן במישור דיני הירושה.

קביעה כי אדם הינו הורהו של הילד מחייבת אותו מחד לשלם לו מזונות ומאידך להיות זכאי לקשר עם הילד במסגרת הסדרי ראייה. קביעה כי אדם הינו הורהו של ילד, מזכה גם את הילד במות ההורה בחלקו בירושתו על פי חוק הירושה, וזאת במידה והאב לא ערך צוואה המורה אחרת ומחלקת את רכושו באופן שונה מהמפורט בחוק הירושה.

הורות נקבעת באמצעות בדיקת רקמות, הנעשית לאב לאם ולילד בבית חולים על פי פסק דין של בית משפט באמצעות לקיחת דם מכל הצדדים.

מדור רעיוני – במידה והאם רכשה דירה והיא משלמת משכנתא, חב האב במדור רעיוני, דהיינו השתתפותו במדור הילדים גם אם המדובר במשכנתא ולא בשכר דירה המשולם בפועל. אמנם משכנתא הינה מרכיב רכושי-הוני ולא מרכיב מתחום המזונות ואולם אם אם ממירה את תשלום שכר הדירה בתשלום משכנתא של דירה שרכשה, האב יחוייב במדור רעיוני דהיינו השתתפות במשכנתא כדי לממן לילדים את המדור ולתת להם קורת גג, שכן כאמור חובת המדור חלה על האב.

אחזקת מדור – מעבר לחבות אב במדור עבור ילדיו הוא מחויב בהשתתפות בהוצאות אחזקת המדור. קרי, עליו להשתתף בהוצאות חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, כבלים ועד בית, וכיוצב’ באותו היחס בה הוא חייב להשתתף בהוצאת המדור (דמי שכירות או משכנתא), קרי לילד אחד 30%, לשני ילדים 40%, לשלושה ילדים 50% מהוצאות אחזקת המדור.

אחזקת רכב – במקרים בהם קיים רכב בידי האישה שבו השתמשה במהלך חיי הנישואין – עלה בעל להמשיך ולהחזיק רכב לשימוש האישה כפי שהיה קודם למשבר בין בני הזוג. אחזקת הרכב הינה חלק ממזונות האישה והבעל חב במרכיב זה כחלק ממזונות האישה וזאת עד לגט. כאשר מדובר ברכב המשרת את הקטינים, לא יחויב הבעל בהשתתפות בהוצאות אחזקת הרכב, ואולם מרכיב המזונות שייפסק לילדים יביא בחשבון גם את הוצאות הנסיעה של הילדים.

אישור הסכם גירושין – הליך פורמלי שבו ניתן תוקף להסכם בין בני זוג, על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית דין רבני. האישור ניתן אך לאחר בחינה של הוראות ההסכם, סבירותן והגיונן. במיוחד מתייחס בית המשפט לענייני משפחה להסדרים המתייחסים לילדים, למזונות ולהסדרי הראיה עם ההורה שאינו משמורן. על בית המשפט לבדוק כי ההסכם הובן על ידי כל אחד מהצדדים. בית המשפט אינו נוהג לבדוק האם ההסכם מקפח את מי מבני הזוג אלא רק דואג לטובת הילדים.

הסכם הגירושין אמור לכלול ולהתייחס לכל הפרמטרים של הגירושין כמו: חלוקת רכוש, מזונות ילדים, משמורת, הסדרי ראיה, מוניטין, חלוקת הדירה, זכויות פנסיוניות סוציאליות וחסכונות שונים, חובות וכיוצ”ב

למדריך מקיף על הסכם גירושין >>

אסורה על בעלה ובועלה – אם יתגלה בעת דיון בבית הדין הרבני – בראיות קבילות) כי אישה בגדה בבעלה עם גבר מסוים, בית דין רבני יוציא החלטה שמחייבת את האישה להתגרש ממנו, וכן יוסיף הערה מטעם בית הדין (במסמך המתייחס לפסק הגירושין) לפיה אם האישה תבקש להינשא לאותו הגבר יערך בירור במקרה הטוב או שהיא אסורה עליו לחלוטין במקרה הרע..

בגידה – אישה המקיימת יחסי אישות עם גבר אחר בעודה נשואה, אפילו היא חיה בנפרד מבעלה מוגדרת כבוגדת. אשה כזו חייבת בקבלת גט והבעל אינו רשאי או יכול למחול לה על בגידתה. אישה הבוגדת בבעלה מאבדת זכותה למזונות עבורה ואת כתובתה. האישה אינה מפסידה את מזונות הילדים גם אם היא בוגדת, אלא רק את מזונותיה שלה. קיימים הבדלים בין בית הדין רבני לבית המשפט לענייני משפחה בנושא פסיקת מזונות אם מועלית טענת בגידה שיש בה ממש – משעה שבעל מעלה טענה כאמור כנגד אשתו, טענה שהינה מבוססת ולא סתמית – בית הדין הרבני יברר את הטענה לעומקה ולא ימהר לפסוק לאותה אישה מזונות, בעוד שבית המשפט לענייני משפחה יותיר את בירור הטענה לשלב ההוכחות במשפט ויפסוק מזונות זמניים לאשה. יתר על כן – בית המשפט לענייני משפחה יקפיד עם הוכחת הבגידה בראיות ממשיות בטרם יפסוק כי אשה אינה זכאית למזונות.

בעל לעומת זאת יכול לבגוד, והאשה יכולה למחול לו. בעל בוגד מסתכן בכך שבית הדין הרבני יחייב אותו בקנס כפיצוי לאשתו או בדמי הכתובה.

עוד על בגידה ומשמעותה בהלכה >>

כתובה – מסמך משפטי בעל ערך ממשי אשר בעל נותן לאשתו במעמד הנישואין. בכתובה מתחייב הבעל כלפי האשה בחיובים שונים, ובין היתר לפרנס אותה, לקיים עמה יחסי אישות (עונתה) ועוד’. בעל המונע מאשתו זכויותיה על פי הכתובה מסתכן בכך שבית הדין יחייב אותו בכתובה. כיום הסכום שמקובל לפסוק הוא בין 120-180 אלף ₪ עבור הכתובה, אם כי נפסקים סכומים קטנים או גדולים יותר. מטרת הכתובה היא “שלא תהא קלה בעיניו להוציאה”. כלומר כדי שבעל לא ימהר לבקש גירושין בגין כל ענין פעוט, שכן בעל המודע לכך שעליו לשלם כתובה לאשתו לא ימהר להתגרש ממנה. מטרת הכתובה לאפשר לאשה קיום לאחר הגט. כתובה אפשר לדרוש גם במסגרת בית המשפט לענייני משפחה במסגרת תיק עזבון.

עוד על תביעת כתובה ניתן למצוא כאן >>

בדיקת רקמות – בדיקה גנטית שמטרתה לקבוע הורות. הבדיקה מבוצעת באמצעות נטילת דגימת דם מהאב האם והילד ולפיה ניתן לקבוע ברמה כמעט ודאית (למעלה מ-99%) את זהות הוריו של אדם. בדיקה כזו מבוצעת רק במעבדות של בתי חולים מסויימים, עלותה 3000-3500 ₪ והיא ניתנת לביצוע בישראל רק לאחר קבלת צו של בית המשפט המתיר קיומה של הבדיקה. בית משפט לא יתן כזה צו אם יש סיכוי שכתוצאה מהבדיקה ילד או ילדה יהפכו לממזרים,

אין אפשרות לכפות בדיקת רקמות על אב אך סירוב לביצוע הבדיקה ללא טעמים סבירים מקימים את חזקת האבהות. אב כזה יוכרז כאביו של הילד ויחוייב במזונות.

ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי מאפשר לגבות פסק דין או החלטה למזונות זמניים למזונות באמצעותו. אם האוחזת בפסק דין למזונות (או בהחלטה למזונות זמניים) אשר ניתנועל ידי בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני רשאית לבקש קבלת תשלום באמצעות המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי גובה את הסכומים אשר שולמו על ידו ישירות מהחייב.

היתרון בכך הוא ברור- הזכאי מכוח פסק הדין, בד”כ האישה, יכולה לקבל מזונותיה מבלי שתאלץ להסתמך על בן זוג/אב. החיסרון מקורו בעובדה שהמוסד לביטוח לאומי אינו משלם לאם את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין אלא בהתאם לטבלאות חישוב הלוקחות בחשבון את השתכרותה ונתונים אחרים.

נשים רבות מקבלות מהמוסד לביטוח לאומי סכומי מזונות הנופלים מהסכומים הנקובים בפסק הדין ורק לאחר שנה יכולה היא לתבוע את ההפרש בין הסכום שקיבלה מביטוח לאומי לפסק הדין ישירות מהאב/בן הזוג באמצעות לשכת ההוצאה לפועל שבה היא תפתח תיק.

בן מרדן – המסרב לקיים קשר או הסדרי ראיה או המתנהג התנהגות מבישה כלפי אביו הביולוגי. במקרים קיצוניים של התנהגות מבישה עלול בית המשפט למצוא מקום לצמצום מזונות המרדן בשל התנהגותו. הדבר יחול על בן או בת. בתי המשפט ובתי הדין אינם ממהרים לנקוט בסנקציה זו ופועלים להשיב את הבן המרדן ממריו ואינם נוטים לשלול את מזונותיו.

עוד על בן מרדן >>

התרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה – התרת הנישואין נעשית בבית המשפט לענייני משפחה לאחר פרוצדורה, והיא נעשית במקרה של נישואי תערובת או במקרה של נישואין של חסרי דת. במקרה של יהודי הנשוי לגויה או להיפך הסמכות גם היא לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני.

דמי טיפול – סכום הנפסק לאם המטפלת בילדים. הבסיס לחיוב האמור מניח כי הואיל והילדים נמצאים בחזקת האם הרי שהיא מקדישה מזמנה לטיפול בהם יותר מאשר ההורה שאינו ההורה המשמורן ועל כן היא מקבלת מעין פיצוי על הטיפול “העודף” שהיא מטפלת בקטינים. חיוב זה הינו במסגרת החיוב במזונות הקטינים ולא במסגרת חיובי הבעל לאשתו. אשה התובעת דמי מזונות עבור עצמה אינה יכולה לקבל מזונות אשה וכן דמי טיפול. דמי הטיפול פוחתים ככל שגיל הילד עולה. כך שלגבי ילד בגילאים 9-10 ומעלה הפסיקה אינה מוצאת מקום במרבית המקרים לפסוק דמי טיפול. דמי הטיפול מהווים תחליף להוצאות חינוך ולא ניתן לקבל גם עלות מעון יום וגם דמי טיפול כך שאין תשלומי כפל.

מידע על דמי טיפול – כאן >>

פוטנציאל השתכרות של הגבר – קביעת שיעור המזונות לא לפי ההכנסה בפועל של הבעל/האב אלא לפי פוטנציאל ההשתכרות שלו, פוטנציאל הנקבע על סמך השתכרותו בעבר או על סמך ההשכלה שלו. בהתאם לדין, המזונות נקבעים לפי יכולת ההשתכרות ולא דווקא לפי ההשתכרות בפועל. קביעה זו נעשתה במטרה למנוע מצב דברים בו צד אשר אינו חפץ בתשלום מזונות או אשר חפץ בתשלום מזונות מינימליים יפסיק לעבוד או יקטין את היקף עבודתו או יקטין את שכרו באופן יזום בצל הליך הגירושין.

פוטנציאל השתכרות של האישה – אשה התובעת מזונות ואשר עבדה במהלך כל חייה, והפסיקה ערב הגשת תביעת המזונות, רשאי בית המשפט או בית הדין להעריך את פוטנציאל ההשתכרות שלה וכפועל יוצא מכך שלא לפסוק לה מזונות כלל או לפסוק לה סכום מופחת. בעניין זה הדעות חלוקות, ויש שופטים שיקבעו שאשה אינה חייבת לעבוד, גם אם אינה מטופלת בילדים וגם אם יש לה מקצוע והיא עבדה בעבר.

גט מעושה – גט הניתן שלא מרצון חופשי, אלא תחת כפייה או אילוץ ולא מרצונו של נותן הגט בניגוד לרצונו, ועל כן הוא בטל מעיקרו.

פירוק שיתוף – תביעה המוגשת על מנת ליצור תהליך של חלוקת הרכוש השייך לשני בני הזוג הן במקרקעין והן במטלטלין.

מדריך על פירוק שיתוף בגירושין >>

פטור מזונות אישה – טענת בעל אשר מיועדת לגרום לכך שבית הדין או בית המשפט ימנעו מלפסוק מזונות לאשה מטעמים המפורטים בדין, אשר ברובם מתבססים על כך שהאישה משתכרת די צורכה או שהיא מורדת או שבגדה בבעלה או שעזבה אותו מטעם לא מוצדק.

מעשה ידייך תחת מזונותייך – טענה שיכול בעל להעלות לצורך הפטרתו מתשלום מזונות לאשתו שתמציתה היא שהשתכרותה מספיקה לה לקיום.

“קלה כנוצה” – די בכך שאישה אשר עזבה את בעלה מעלה טענה שהינה קלה כנוצה שיש בה כדי להצדיק את עזיבתה מחד ואת חיובו לשלם לה מזונות מאידך.

פקיד סעד – עובד סוציאלי שממונה על ידי בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה לצורך מתן חוות דעת על משמורת הילדים הרצויה והסדרי ראיה.

ג”פ – ראשי תיבות של גט פיטורין. קלף שנותן הבעל לאשתו, המעידה על סיום הנישואין ונותנת לכך תוקף.

גט בכפייה – בסמכותו של בית הדין הרבני לתת גט בכפייה בניגוד לרצון נותן או מקבל הגט. במסגרת סמכות זו, בית הדין הרבני מוסמך להפעיל סנקציות כנגד המסרב לתת גט, כגון : עיכוב יציאה מן הארץ, מאסר עיכוב רישיון נהיגה ביטול כרטיסי אשראי וכיוצ”ב.

גישור – הליך הגישור מציע דרך אלטרנטיבית לפתרון סכסוכים בהסכמה, שבה מגשר, בדרך כלל עורך דין העוסק בדיני משפחה, מסייע לצדדים לנהל משא ומתן ליישוב המחלוקות ביניהם. למגשר אין סמכות לכפות הסכם או תנאים כלשהם על הצדדים. ההשתתפות בגישור הינה בהסכמה, כאשר התקדמותו ותוצאותיו בשליטתם המלאה. המגשר אינו בורר ואינו שופט ואין הוא נותן פסק דין. הוא יכול אך ורק לנסות ולקרב את הצדדים ולנסח הסכם אם הגיעו להבנות בנושאים עקרוניים. כל צד רשאי להפסיק את הגישור בכל עת מבלי שייגרם לו נזק ולשוב לבית המשפט. כל הדברים הנאמרים והמוחלפים במסגרת הגישור הינם חסויים ואין להציגם בבית המשפט. היתרון של הגישור הוא חסכון בזמן, במשאבים כלכליים ונפשיים, והוא עדיף כאשר לבני הזוג יש ילדים, מאחר וההליך קצר יותר והאמוציות מנותבות לפתרון אופטימלי. בתי המשפט מעודדים את הצדדים להגיע להסכם באמצעות גישור.

לעמוד גישור – מגשרת גירושין >>

צרכים הכרחיים – צרכים המצויים במעגל הראשון של צרכי הילדים, דהיינו צרכים בסיסיים שבלעדיהם אי אפשר להתקיים, ואלו הם: מזון, ביגוד והנעלה, חינוך, בריאות ורפואה, וקורת גג. אלו הם צרכים אבסולוטיים שעל פיה דין תורה אב מחוייב לספק ללא השתתפות האם.

במעגל השני, מעגל הצרכים העודפים, מחוייב האב רק אם ידו משגת והאם צריכה להשתתף עמו בצרכים אלו, ואין הם מוטלים עליו באופן בלעדי.

הסכם בנושא מזונות – הסכם המאושר על ידי בית המשפט אשר ניתן לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל אם התשלום לא מבוצע בחלקו או במלואו. הסכם מזונות יכול להתייחס למזונות אישה או ילדים.

פסק דין למזונות – החלטה למזונות זמניים וכן פסק דין סופי למזונות ניתנים לאכיפה בהוצאה לפועל, אלא אם נעשית גביה באמצעות המוסד לביטוח לאומי.

מזונות אישה – חיובו של בעל לשאת במזונות אשתו נובע מן ההלכה. חיוב זה כולל לא רק מזונות במובן הצר של המילה (אוכל) אלא את כל הצרכים האחרים כמו: ביגוד והנעלה, מדור (מקום מגורים) ואחזקתו (חשמל, מים טלפון, גז, ועד בית, ארנונה ולעיתים אף כבלים ואגרת טלויזיה), הוצאות רפואיות, אחזקת רכב, קוסמטיקה, מספרה, בילויים וחופשים, תכשיטים וכיוצ”ב הוצאות מחיה של אשה. ההלכה קובעת כי האישה “עולה עמו ואינה יורדת עמו” כלומר, האישה רשאית לדרוש מהבעל לכלכל אותה ברמה שמצבו החברתי והחומרי מאפשר, ועליו לזון אותה “לפי עושרו ולפי כבודו“. משמע אם האישה באה מבית עני אין הבעל רשאי לדרוש ממנה שתסתפק ברמה הנמוכה שהיתה לה לפני הנישואין. אם אשה עובדת יכול הבעל לומר לה “צאי מעשה ידייך תחת מזונותיך” כלומר רשאי הבעל לומר לאשה כי היא יכולה לכלכל את עצמה מהכנסתה ממשכורתה או מרכושה, ואם אין די בהכנסת האישה ממקורותיה שלה – עליו להשלים לה את מזונותיה.

מידע מלא על מזונות אישה >>

מזונות ילדים – גם החיוב של אב במזונות ילדיו נובע מן ההלכה. כאשר מדובר בילדים שהינם מתחת לגיל שש החיוב על האב הוא אבסולוטי ומוחלט מדין תורה. אב חייב לזון את ילדיו בגין זה בין אם יש להם מקורות הכנסה ורכוש ובין אם לאו. לגבי ילדים שהינם מעל לגיל 6 שנים ולמטה מגיל 15 שנה, אביהם חייב לזון אותם מכח תקנות חכמים ותקנות בי”ד (תקנות הרבנות הראשית לא”י משנת תש”ד). מוטלת חובה על האב את ילדיו בגילאים הללו כדי מילוי כל צרכיהם המקובלים שהם חיוניים והכרחיים, וחובה זו היא מעין חובה אבסולוטית. באשר לילדים שמעל גיל 15 שנים החיוב לפרנס אותם הינו מ”דין צדקה”. מחובתו של אב (ואם האם אמידה גם היא מחוייבת) לממן את צרכיו של ילד בגילאים שבין 15 ל – 18. ילדים בגילאים הללו לומדים בדרך כלל בבי”ס תיכון, ומן הראוי לאפשר להם לסיים חוק לימודיהם התיכוניים, שהרי השלמת לימודי התיכון, מהווה מעין “שער כניסה” לחיים הבוגרים, והכלל הוא שאין עוקרים ילד מלימודים אלה ובית משפט לא יקבל טיעון שיש ביכולת ילדים בגיל זה לעבוד ולפרנס את עצמם.

מדריך מפורט על מזונות ילדים וסימולציית חישוב >>

אם אמידה – אם שהינה “אמידה” צריכה להשתתף בצרכים העודפים של הילדים. אב חייב למלא אחר כל הצרכים ההכרחיים של הילדים ואולם אם חייבת להשתתף בצרכים העודפים שהם מדין צדקה אם הינה “אמידה”. אין הכוונה לאמידות במובן שצריך שיהיה מדובר באשה עשירה. אם “אמידה” הינה אם שלאחר סיפוק צרכיה שלה נותר בידה סכום כסף להשתתפות בצרכי הילדים.

צרכים הכרחיים וצרכים מדין צדקה – צרכים הכרחיים הם הצרכים החיוניים שבלעדיהם לא ניתן להתקיים. הפסיקה הגדירה צרכים אלו וקבעה כי הינם” קורת גג ואחזקתה, ביגוד והנעלה, חינוך ומזון. אלו הם צרכים שעל האב לשאת בהם בכוחות עצמו בלא כל קשר למצבה הכלכלי של האם. גם אם היא עשירה לא מוטל עליה להשתתף בצרכים ההכרחיים שהם כולם חלים על האב. צרכים עודפים (“מדין צדקה”) הם כל מה שמעבר לכך כמו: חוגים, שיעורי עזר, מעון יום, דמי כיס, בילויים ועוד’ אלו הם צרכים שאינם מהווים צורך קיום בסיסי שבלעדיהם אי אפשר. בצרכים אלו על האב והאם לשאת באופן פרופורציונלי להשתכרותם. מזונות ילדים משולמים לפי צרכיהם ולא לפי עושרו של האב, זאת בניגוד למזונות אישה המשולמים על ידי הבעל בהתחשב במשכורתו וברכושו.

מדור – קורת גג, דירה בבעלות או דירה שכורה. גבר חייב לספק מדור הן לאשתו והן לילדיו על פי דין תורה. מדור הוא חלק מחיובי המזונות המושתים על בעל או אב והינו מרכיב משמעותי בקביעת סכום המזונות. כמו כן חייב אב/בעל לשאת בהוצאות אחזקת הבית. אב חייב לספק לאשתו דירה ברמה לה הורגלה. באשר לילדים אב חייב לממן 30% משכר דירה כאשר יש לו ילד אחד, ו- 40% כאשר מדובר בשני ילדים.

מזונות לילדים בתקופת השירות הצבאי – במהלך תקופת שירות החובה חייב אב לשלם שליש מהמזונות שהיה משלם עובר להגיעם לגיל בגרות. החיוב נקבע בפסק דין שיצא מבית המשפט העליון וכיום הוא מהווה הלכה מחייבת בבתי המשפט.

מזונות זמניים – מזונות אשר נקבעים על ידי בית המשפט לפני הדיון הראשון או במהלך הדיון הראשון ומטרתם למנוע חרפת רעב או ירידה משמעותית ברמת החיים של אלו התובעים את המזונות. המטרה היא שמירת המצב שהיה ערב פרוץ הסכסוך בין בני הזוג. בשלב זה של הדיון אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה והוא מסתפק בראיות לכאורה בלבד.

מדריך על מזונות זמניים >>

חזקת השיתוף – חזקה (הניתנת לסתירה) לפיה כל רכוש ו/או כספים שנצברו במהלך חיי הנישואין שייכים לבני הזוג באופן שווה על אף שהרכוש או הכספים רשומים על שם אחד מבני הזוג. חזקה זו חלה רק על זוגות שנישאו עד 1.1.74. על בני זוג שנישאו לאחר מועד זה חל חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973 המחיל על בני הזוג את עקרון איזון המשאבים. החזקה קובעת שאם בני הזוג חיו תחת קורת גג אחת במינימום של חיים משותפים וכל אחד תרם את חלקו למשפחה בדרכו הוא (דהיינו היה מאמץ משותף) – הרי שהרכוש שייך לשני הצדדים בלא כל קשר לרישום. חזקה זו אינה חלה על רכוש שהתקבל בירושה או במתנה מקרובי משפחה.

עקרון איזון המשאבים – עקרון זה חל על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל”ג – 1973, על זוגות שנישאו אחרי 1.1.74. עקרון זה קובע כי עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. (2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות. (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם. המועד לאיזון הזכויות נקבע בחוק כמועד פקיעת הנישואין מחמת גירושין או מוות.

חוק למניעת אלימות במשפחה 1991 – מאפשר הרחקה של בן משפחה בשל אלימות, איומים, עבירת מין או התעללות נפשית קיצונית. צו הרחקה כנגד בן משפחה אלים, מתעלל או מאיים ניתן להוציא לתקופה של עד ששה חודשים כאשר ניתן להאריכו עד לשנה שלמה בהתקיים נימוקים מיוחדים לכך.

חזקת הגיל הרך – חזקה זו קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכב – 1962 ומשמעותה היא כי קיימת הנחה המקדמית שעדיף לילדים לגדול במשמורת אמם לפחות עד הגיעם לגיל 6 שנים. בפועל בתי המשפט נוטים לקבוע את האם כהורה משמורן גם מעבר לגיל זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. טובת הילד הינה עקרון מנחה בקביעת הורה משמורן. לפני כשנתיים התקבלו המלצות של ועדת שניט לפיהן יש לבטל את חזקת הגיל הרך ולשנות את כלל הגישה בעניין זה. כיום, הולכת וגוברת הנטייה של בתי המשפט והעו”ס להמליץ על משמורת משותפת ובכל מקרה להרחיב את הסדרי הראיה לאב כך שיכללו גם לינה במהלך השבוע.

לסיכום:

הכרת המונחים המשפטיים המרכזיים היא צעד חשוב בדרך להבנת ההליך המשפטי ולקבלת החלטות מושכלות בכל הנוגע לענייני משפחה וגירושין.

עם זאת, אין תחליף לייעוץ משפטי מקצועי המותאם לצרכים הייחודיים של כל מקרה. עו”ד אלינור ליבוביץ’, בעלת ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, עומדת לרשותכם כדי להעניק ליווי אישי, מקצועי ומדויק בכל שלב. פנו עוד היום לתיאום פגישת ייעוץ ולמיצוי מלא של זכויותיכם בתהליך – נשמח לשרת אתכם נאמנה!!