מה תוקפו של הסכם למזונות קטינים שנחתם אך לא אושר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני

האם ההסכם שנכרת בין הצדדים בנוגע למזונות הקטינים מחייב, גם אם לא אושר על ידי בית המשפט?

בני זוג אשר עמדו להתגרש ניהלו משא ומתן, ניסחו הסכם גירושין, שבו בין היתר הוסכם על גובה מזונות הילדים.

על פי ההסכם שעליו חתם הנתבע, היה הוא אמור לשלם 4,300 ₪ עבור מזונות הקטינים ומדורם (לא כולל מחציות בגין חינוך ורפואה) וזאת עד הגיעם לגיל 18 ואז ירד הסכום ל- 1/3 למשך תקופת השירות הצבאי.

האישה טענה כי הסכם זה הושג לאחר מאמץ, חלוף זמן ודין ודברים וכי הסכם זה יש לאכוף על הבעל לכל הפחות ולמצער לא לאפשר לו לשלם פחות מכך.

לעומתה טען הבעל כי מאחר ובית המשפט לא אישר את ההסכם על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג וההסכם לא קיבל תוקף של פסק דין הרי שאין תוקף להסכם ובית המשפט צריך לדון מחדש בגובה המזונות.

הבעל טען כי נוכח קיומה של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווים, הרי שיש לפסוק לא יותר מ- 1,500 ₪ עבור שני הילדים וזאת מאחר והבעל משתכר מעט יותר מהאישה והפערים ביניהם אינם גדולים.

מי מהצדדים צודק בגישתו המשפטית, האם הבעל או האישה? האם יש תוקף להסכם שרק נחתם אך לא אושר על ידי ערכאה שיפוטית?

יש מי שיאמר שהסכם בין בני זוג, בשל טבעו וטיבו המיוחד, תקף אך ורק אם אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני אגב הגירושין, וזוהי אכן הגישה השגורה והמקובלת, אך יש דרך לראות את הדברים גם בצורה שונה, ולהסיק מכך מסקנה לפיה החלק בהסכם העוסק במזונות ילדים תקף גם ללא אישורו – רק בנוגע למזונות הקטינים אך לא בנוגע לתנאים ממונים אחרים.

סעיף 12 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע בפרק הדן בהסכמים בנוגע למזונות, כי:

• הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין, כל עוד לא אושר ע”י ביהמ”ש.
• הסכם בדבר מזונות של בגיר וויתור על מזונות כאלה ייעשו בכתב; הם ניתנים לאישור בית-המשפט.
• הסכם בענייני מזונות שאושר על ידי בית המשפט, דינו כדין פסק-דין של בית המשפט בענייני מזונות.

משמע – הקטין אינו קשור בהסכם המזונות (כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט), אך הוריו שחתמו עליו – קשורים בהסכם המזונות גם אם לא אושר על ידי בית המשפט.

לדידו של כב’ השופט קיסטר בערעור אזרחי 508/70 נתוביץ נ. נתוביץ המתייחס לסוגיה זו של התחייבות ההורים על פי הסכם לעומת חיובו של הקטין בהסכם, הרי שהסכם שאושר מחייב הן את ההורים והן את הקטין, והסכם שלא אושר מחייב את ההורים בלבד ואינו יכול לחייב את הקטין. משכך, ובהצטרף לאמור לעיל בסעיף 12 לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות, הרי ברור שהאישור אינו תנאי בלעדי לקיומו של הסכם מזונות הנוגע לילדים. התובעת תטען כי ההסכם בכל הנוגע למזונות הקטינים תקף ומחייב, ולמצער יהווה אינדיקציה לאומד דעתו של הנתבע באשר למזונות שראוי היה ונכון להסכים עליהם, ושיקפו את יכולתו.

הסכם ממון – דהיינו הסכם העוסק בחלוקת רכוש, באיזון משאבים ובממון במהותו – הוא ההסכם היחיד המצריך אישור בית המשפט בנוכחות הצדדים. ניתן לומר כי הסכם בדבר מזונות אינו מצריך אישור ומחייב ותקף בחתימתו.

כאמור, בישראל נקבעה הסמכות של בתי המשפט לפקח על הסכמים בדבר מזונות קטינים בסעיף 12(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959. סמכות כזאת לגבי הסכמים בין הורים בדבר החזקה בקטינים ואפוטרופסות עליהם, נקבעה בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962.

ברור מכאן שאם הסכם מאושר כראוי על ידי בית משפט או בית דין מוסמך, קושר הוא את הקטין אפילו ויתרו בו על מזונותיו. על כן אחרי אישור ההסכם אין אפשרות לבוא בתביעות נגד ההורה האחר, ולדרוש למעלה מן המוסכם. ברם כאשר אין אישור כחוק, הרי אין ההסכם קושר את הקטין וספק גדול אם הקטין יכול להסתמך על ההסכם, ועל כן רואים בתי המשפט את ההסכם כהסכם המחייב את ההורים בלבד.

תניות ממוניות בהסכם גירושים טעונות אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי המוסמך. כך, כנלמד מסעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג 1973.

תניות אחרות, שאינן ממוניות, הנערכות במסגרת הוראות אחרות של דיני המשפחה – כגון מכוח עקרונות הדין הדתי החלים על מזונות או מכוח הוראות חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט 1959 אינן בגדר “הסכם ממון”. מערכת הזכויות והחובות של בני הזוג אינה מתמצה בהוראות חוק יחסי ממון, ועל בני זוג חלות גם הוראות אחרות של דיני המשפחה. משכך, יכול שיוחלו דיני החוזים הכלליים, ולא הוראותיו של חוק יחסי ממון. וראה, גם לעניין זה את ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי בעמ’ 557; א’ רוזן-צבי יחסי ממון בין בני זוג [10], בעמ’ 304.

יש מי שיטען כי אין חובה סטטוטורית להביא הסכם מזונות לאישור בפני ערכאה שיפוטית. וכלשון כב’ הש’ גוטזגן בתיק משפחה 00 / 71820  מ’ ק’  נ. ט’ ט’:   “תניות ממוניות טעונות אישור של בית-המשפט לענייני משפחה או של בית-הדין הדתי המוסמך. כך, כנלמד מסעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג…..

ההבחנה בין הסכם ממון לבין הסכם מזונות הינה ברורה, והראשון מצריך אישור במעמד בימ”ש והשני – לא

סעיף 1 לחוק יחסי ממון מגדיר הסכם ממון כ”הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם”; הפסיקה פירשה הגדרה כוללנית זו בצמצום וקבעה כי על הסכם ממון להסדיר את יחסיהם הממוניים של בני הזוג למקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות.

היטיבה לבטא זאת המשנה לנשיא השופטת בן פורת בע”א 169/83 שרעבי שי נ’ שרעבי פד”י לט(4) 776 בקובעה כי: “לא כלליותו של ההסכם או היותו מתייחס (למשל) לנכס בודד מני רבים, הוא המבחן הקובע, כי אם התייחסותו ליחסי הרכוש בין בני הזוג למקרה של פקיעת הנישואין או של מות אחד מהם… לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעיסקה רגילה בין בני אדם…… ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות – בפנינו הסכם רגיל שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו”.

גם אם קיימת טענה שההסכם הוא חסר תוקף בשל העובדה כי לא אושר לפי סעיף 2 לחוק יחסי ממון יכול הוא להוות אינדיקציה לצרכים וליכולת.

באופן דומה, קבע כב’ השופט י. אנגלרד בע”א 7277/96 מרטין נ’ מרטין, פ”ד נד (4) 47, 39, כי: “השאלה היא, אפוא, כיצד לשום את ערכה של זכות המקורית במובן הרחב הנזכר. אני גורס, כי בהערכה זו אפשר להסתמך על הסכם גירושין שנערך בין בני הזוג בשנת 1977. משמע ההסכם מהווה מקור להסתמכות גם אם לא אושר כדין.

יתר על כן אמנם: “נקבע על ידי בית המשפט כי הסכם הוא חסר תוקף בשל העדר אישור מצד בית המשפט כנדרש על ידי חוק יחסי ממון תשל”ג – 1973. אולם ההסתמכות על הערכת בני הזוג את זכויותיהם ההדדיות בנכס אינה בבחינת מתן תוקף משפטי להסכם הגירושין. הסכמתם משקפת את תפיסתם ההדדית של בני הזוג בדרך ערך הזכות בנכס”.

נוכח העובדה שהסכם ממון בין ידועים אינו מצריך אישור בית המשפט לענייני משפחה, ברור הוא שגם הסכם בדבר מזונות, אינו יכול להיות מותנה בתוקפו באישור בית המשפט, שכן אין מדובר בענייני ממונות אלא בסוגיית מזונות. והרי סוגיית מזונות אינה עניין של חלוקה רכוש ו/או דיני ממונות ו/או פירוק שיתוף ואיזון.

הסכם ממון בין בני זוג יכול להיות תקף, גם אם לא אושר, והדברים נתונים לשק”ד בית משפט, לא כל שכן כאשר עסקינן במזונות ילדים.

באמצע שנת 1985 ניתן בע”א 151/85 רודן נ’ רודן, פ”ד לט (3) 186 כאשר באמרת אגב התמודד  בית המשפט העליון עם תוקפו של הסכם ממון שנחתם ולא אושר וקובע כי יש וטענה כנגד תוקף הסכם הטעון אישור מכוח חוק יחסי ממון תושתק ותהא מנוגדת לעקרונות בסיס בשל עקרונות תום לב והגינות.

היטיב לתאר את המציאות המשפטית, בית המשפט המחוזי בה”פ (מר’) 2623-10-08:

“לגופה של הטענה – השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר ע”י הערכאה המוסמכת טרם הוכרעה בפסיקה. הכלל הוא, כי אישור המוענק ע”י בימ”ש להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו (ע”א 169/83 שי (שרעבי) נ’ שי (שרעבי), פ”ד לט (3) 776). יחד עם זאת, כחריג לכלל, יש הרואים באישור בית משפט רובד נוסף להסכם שערכו בני זוג, ולפיהם, גם הסכם ממון שלא אושר ע”י בימ”ש, עשוי להיחשב להסכם תקף עפ”י דיני החוזים (ר’ ע”א 486/87 אבידור נ’ אבידור, פ”ד מב(3) 499), מכח סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 (בג”צ 10605/02 גמליאל נ’ בית הדין הרבני הגדול ואח’, ….. משיקולי מניעות (ע”א 151/85 רודן נ’ רודן פ”ד לט(3) 186) או מכח דוקטרינת תום הלב וההשתק (ר’ ת”א (ת”א) 8432/87 ברט נ’ ברט ……”.

תום לב והגינות בניהול הליכי משפט

במאזן השיקולים הכולל, שאלת השאלות הנה האם העלאת הטענה בדבר חוסר תוקפו של ההסכם יוצרת תחושה קשה של חוסר תום לב, וחוסר נוחות, המצדיקים חריגה מהוראות החוק, שמא מדובר בצד תמים אשר סבר כי הוראות ההסכם משוללות תוקף או טרם נכנסו לתוקף.

דוגמאות נוספות בפסיקה  אפשר למצוא בין היתר בע”מ (י-ם) 557/00 בבר”ע (י-ם) 221/04] מ וכן דברי כב’ השופט א’ גלובינסקי בתמ”ש (חיפה) 53930/97 א.ל. נ’ ו.ל., אשר קבע תקפות הסכם ממון גם כאשר ההסכם לא אושר.

ראינו אם כן, שאין תשובה חד משמעית לשאלה האם הסכם בדבר מזונות (להבדיל מהסכם ממון) תקף עם חתימתו גם ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה.

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916