ישראל ודניאלה הם זוג בהליכי גירושין, שההליך ביניהם מצוי בשלב מקדמי אך טרם ניתן פסק דין סופי בעניינם והזוג גם לא הצליח להגיע לעמק השווה באמצעות הסכם גירושין. פסקי דין חלקיים בעניינם של בני הזוג ניתנו לעניין דמי שימוש ראויים ובתובענה כספית.
דניאלה חויבה לשלם לישראל דמי שימוש ראויים בגין השימוש שהיא עושה בדירה המשותפת סכום של 2,000 ₪ לחודש, כאשר מדובר בסכום מופחת המביא בחשבון את תשלום המדור לילדים.
מנגד ישראל חויב לשלם לדניאלה מחצית מהכספים שהיו בבנק ערב הקרע בין בני הזוג, בסך של 550,000 ₪ אשר ישראל משך את כולם ובהליך משפטי חוייב להחזיר מחצית מכך לדניאלה.
ישראל פתח תיק הוצאה לפועל לדניאלה עבור שנתיים בהם היה עליה לשלם לו דמי שימוש אך טרם שילמה. דניאלה הגישה טענת פרעתי, ובמסגרתה טענה טענת קיזוז, כאשר לטענתה הסכום שישראל חוייב להחזיר לה אינו שנוי במחלוקת ולפיכך יכולה היא לקזז מהחוב שהיא חבה כלפיו את החוב שישראל חב כלפיה.
מהי טענת פרעתי?
טענת “פרעתי” מעוגנת בסעיף 19, לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כדלהלן:
“(א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין או עד לקביעתו כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו…”
האם יכול חייב להעלות טענת קיזוז כדי שלא לשלם את החוב כולו או מקצתו?
הסמכות לדון בטענת קיזוז במסגרת הליכי “פרעתי” לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק. אולם, הלכה פסוקה היא, כי במסגרת טענת “פרעתי” ניתן להוכיח גם טענת קיזוז.
ניתן להעלות טענת קיזוז שאינה שנויה במחלוקת אך לא טענת קיזוז שנויה במחלוקת שאת עובדותיה יש לברר בבית המשפט לענייני משפחה ולא במסגרת ההוצאה לפועל.
יחד עם זאת נקבע בפסיקה כי זכות קיזוז נטענת, השנויה במחלוקת, היא טענה שבירורה חורג מגדר סמכותו של ראש ההוצל”פ הדן בטענת “פרעתי“, ויש לבררה בביהמ”ש המוסמך לכך, ככל עילת תביעה אחרת שיש לחייב כנגד הזוכה (ראה: ע”א 449/83 רב הון נ’ גליקמן, פ”ד לט (3) 250 המ’ 288,283/71 מ’ אמריגליו ובנו בע”מ נ’ נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע”מ, פ”ד כה (2) 407 ד’ בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, (מהדורה שישית).
וכך נאמר בע”א (ת”א) 1279/04 כלל חב’ לביטוח בע”מ נ’ פנינה מריאני :
“הרציונאל העומד ביסוד ההתייחסות השונה לסוגי טענת “פרעתי” השונים הוא העדר סמכות לראש ההוצל”פ לדון בתביעות שיש לחייב כנגד יריבו, באשר תפקידו העיקרי של ראש ההוצל”פ הוא ביצוע פסקי דין וחיובים מוחלטים אחרים, ואין הוא קובע זכויות של בעלי הדין, אלא במקרים מסוימים ומיוחדים”.
עולה אם כן כי דניאלה צדקה בהגישה טענת פרעתי, שכן זכות הקיזוז שלה מבוססת על סכום ברור ושהעובדות בגינו אינן שנויות במחלוקת.