מה המשמעות של רישום נכס ע”ש אחד מבני הזוג?

מה המשמעות של רישום נכס ע”ש אחד מבני הזוג לצורך בחינה של הלכת השיתוף ותחולתה על מקרה ספציפי?

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! 

מקרה הבוחן

גרשון ודניאלה היו נשואים 13 שנה  והיו הורים לילד אחד כבן 6 שנים, כאשר פרץ ביניהם משבר.  דירת בני הזוג הייתה רשומה על שם דניאלה זאת מאחר וגרשון שהה בחו”ל במשך 3 חודשים לצורך השתלמות בתחום עבודתו, ובעת רכישת הדירה לא היה בארץ, אך יחד עם זאת היה ברור לשניהם גם יחד כי הדירה היא דירת המשפחה והיא שייכת לצדדים שניהם, למרות הרישום רק על שם דניאלה.

ביום מן הימים החליטה דניאלה כי היא רוצה להתגרש מגרשון וביקשה כי יצא מן הבית. גרשון הסכים להתגרש והסכים לצאת אך דרש כי דניאלה באמצעות בני משפחתה תשלם לו את שווי מחצית הבית, ואולם תגובתה של דניאלה הייתה מפתיעה והיא אמרה לו שהדירה שייכת רק לה, ולראיה – היא רשומה רק על שמה והדבר מצביע על הבעלות.  מה האמצעים העומדים בפני גרשון על מנת להשיג את המגיע לו?

גרשון צריך להגיש תובענה לפסק דין הצהרתי בנוגע לבעלות בדירה ולאחר שיזכה בתביעתו לדרוש באמצעות תביעה פירוק שיתוף במקרקעין.  איך יתמודד גרשון עם הטענה שלפיה הדירה רשומה רק על שם דניאלה?

ההכרעה

רישום נכס כלשהו ע”ש אחד מבני הזוג, כשלעצמו, איננו סותר את חזקת השיתוף ואיננו שולל את קיומה במקרה נתון, אלא, לכל היותר, מהווה עובדה אחת במכלול, שיכול ויש לה הסבר טוב, הסבר שידור בכפיפה אחת עם החלתה של חזקת השיתוף על כל רכושם של בני הזוג.  ראה: בג”צ 8928/06, בג”צ 4623/04, בג”צ 8214/07

יותר מזה: פעמים רבות הובעה בפסיקה הדעה, שכל עיקרה של חזקת השיתוף נוצרה ובאה כדי להתגבר על התופעה של רישום נכס על שם אחד מבני הזוג בלבד, ובכך להגשים הלכה למעשה את התכליות העיקריות של חזקת השיתוף:

“ברישום מעיקרו על שם אחד מבני הזוג (בענייננו, המשיב) אין – כשלעצמו ­כדי לעגן את טענת ההפרדה הרכושית. יש לעובדה זו משקל מסוים; אולם אם יתר העובדות אינן תומכות בטענת ההפרדה הרכושית – דינה להיכשל.

ההלכה הברורה במשפטנו היא, כי עצם רישום הדירה על שם אחד מבני הזוג בלבד אינו מועיל לסתירת חזקת השיתוף – “עובדת רישומה של הדירה כולה על שם הבעל אין בה כדי לגלות כוונה סותרת להנחת השיתוף בדירה, שהרי כל עיקרה של חזקת שיתוף נכסים נוצרה ובאה למקרה כגון דא, שהרכוש המסויים נרשם רק על שם אחד מבני הזוג” (פס”ד הדרי, הנ”ל, שם, בעמ’ 693).

“הלוא חזקת השיתוף בנכסים בין בני-זוג נוצרה משום שעל-פי הקריטריונים הפורמאליים הרכוש היה בבעלות אחד מבני הזוג (בדרך כלל הבעל). … מסקנתי היא אפוא כי כל הרכוש הרשום על שם הבעל נתפס בחזקת השיתוף” (פס”ד דרהם, הנ”ל, שם, בעמ’ ).

“משכך נקבע כי “ברישום מעיקרו על שם אחד מבני הזוג אין – כשלעצמו – כדי לעגן את טענת ההפרדה הרכושית” שהרי כל עיקרה של חזקת שיתוף נכסים נוצרה ובאה למקרה כגון דא, שהרכוש נרשם רק על שם אחד מבני הזוג“ (עמ”ש (ב”ש) 28507-10-10 א’ צ’ נ. א’ מ’, פורסם בנבו).

סיכום ומסקנות

רישום נכס על שם אחד מבני הזוג הוא נתון חשוב, אך אינו מכריע לבדו את שאלת הבעלות בין בני הזוג. כאשר מדובר בזוג שחי חיי משפחה משותפים, ניהל משק בית אחד, רכש נכס ששימש את המשפחה ופעל מתוך תפיסה כלכלית משותפת, בית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות ולא מסתפק ברישום הפורמלי בטאבו. למעשה, חזקת השיתוף נועדה בדיוק למצבים שבהם המציאות המשפחתית מצביעה על שיתוף, בעוד שהרישום נעשה מסיבה טכנית, מקרית או היסטורית על שם אחד הצדדים בלבד.

לכן – בן זוג שטוען לזכויות בנכס הרשום על שם האחר יידרש להוכיח את מערכת החיים המשותפת, את אופן רכישת הנכס, מקורות המימון, השימוש שנעשה בו והתנהלות הצדדים לאורך השנים.

מנגד, בן הזוג המבקש להסתמך על הרישום בלבד יצטרך להראות כי מאחורי הרישום עמדה גם כוונה אמיתית להפרדה רכושית. המסקנה היא שהרישום הוא נקודת מוצא ראייתית, אך במחלוקת בין בני זוג הוא רק חלק מהתמונה, ולעיתים המציאות הכלכלית והמשפחתית תגבר עליו.

עוד בהרחבה על הנושא:

דירה הרשומה על שם אחד מבני הזוג: מתי תיחשב כדירה משותפת?