מה המשמעות של הפלת עובר ללא ידיעת הבעל כאשר העובר בריא ותקין – הפלה בראי ההלכה

ההלכה אוסרת על הפלה בכל מצב ובכל מקרה מלבד כאשר נשקפת סכנה לחיי האם מהמשך ההריון

אחת השאלות הקשות העומדות מעת לעת על סדר היום הציבורי, היא השאלה, האם מותר לאשה במקרים מסוימים להפיל את העובר.

יש הבדל כמובן בין המצב בפועל, המתקיים לפי הדינים במדינה, ולפי שיקול הדעת של הועדה להפסקת הריון המתכנסת בכל מקרה בו צריך לקבל החלטה – לבין המצב על פי ההלכה.

ועדה להפסקת הריון תיטה לאפשר הפסקת הריון במקרה של אישה שאינה נשואה, חשש ממום בעובר, הריון כתוצאה מאונס, הריון כתוצאה מבגידה שעשויה לגרום לכך שהתינוק יהיה ממזר, ועוד ועוד מקרים. הנטייה הינה ליברלית יחסית.

ההלכה רואה את הדברים אחרת לחלוטין

מצד אחד, ברור לכל שישנו איסור להמית עובר או לגרום להמתתו. ומצד שני ברור שכל זמן שהעובר לא יצא ממעי אימו – עדיין אין עליו דין של אדם חי.

עובר אינו יורש את אביו, ומי שהמיתו, למרות שעבר בזה על איסור, אין בית-הדין מענישו על כך. ורק מרגע לידתו הוא נחשב לאדם, וכל דיני אדם חלים עליו, לדוגמה: הוא יכול להיטמא, והוא יכול להיות יורש, וההורג אותו חייב מיתה.

כלומר לעובר יש מעמד ביניים, מעמד של מי שעומד להיות אדם אבל עדיין אינו נחשב לאדם. ולכן במקרה של התנגשות בין חייו של העובר לחייה של האם, עדיפים חיי האם על חיי העובר, ומותר להמית את העובר כדי להציל את האם.

במקרה שהאישה מתקשה מאוד בלידתה, והרופאים משערים שהיא עומדת למות מקשיי הלידה, במקרה כזה עדיפים חיי האם על חיי העובר, ומותר להמית את העובר כדי להציל את האם. וכך מבואר במסכת אוהלות (ז, ו): “האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לחייו”.

משמע אם ההריון מסכן את חייה של האם, מותר לה לבצע הפלה. אבל השאלה הגדולה היא, מה הדין כאשר לא נשקפת לאם סכנת חיים, אולם ההריון עלול לגרום לאחד מאיבריה נזק בלתי הפיך, או שהתברר בבדיקות שהעובר חולה מאוד ועתיד לסבול כל ימי חייו, האם במקרה כזה מותר לבצע הפלה או אסור?

שאלה זו התעוררה ביתר תוקף בתקופה האחרונה, כאשר בעזרת המכשירים הרפואיים החדישים, ניתנה בידינו היכולת לדעת דברים שלא ידענו פעם אודות העובר ומחלותיו.

בסוגיה זו הרפואה מתקדמת מיום ליום ובדיקות חדשות שונות ומשונות מוצעות לבני זוג המצויים בהריון חדשות לבקרים.

אם נאמר שהאיסור להמית עובר נלמד מאיסור רצח, ברור שגם במקרה שהעובר חולה מאוד אי אפשר להתיר הפלה, כמו שאין להתיר הריגת אנשים חולים כדי למנוע מהם סבל. ברור שדבר כזה אינו בידינו.

היהדות אוסרת באופן גורף על הפלות, להוציא מקרה אחד, בו העובר מסכן את חיי האם. או-אז מתקיים בו “דין רודף” (כלומר, הוא עלול להזיק), ואז הדבר מותר.

אבל להוציא מקרה כזה, ההלכה אינה מתירה הפסקת הריון – לא במקרה של נערה צעירה שנכנסה להריון מחוץ לנישואין, לא במקרה של עובר שהתגלה בו מום, ובטח שלא מתוך שיקולי כלכלה, קריירה וכיוצ”ב.

העונש על כך חמור במיוחד, מאחר ועל פי היהדות הפלה היא למעשה רצח לכל דבר. אמנם העובר עדיין נמצא ברחם אמו, אבל זה לא אומר שהוא לא קיים, מרגיש, שומע, רואה, חושב ואפילו חולם, לפי כל המחקרים המודרניים.

מה הדין בנוגע לכתובה, כאשר אישה החליטה על דעת עצמה לבצע הפלה בלא לשתף את הבעל בכך ומבלי צורך בכך מסיבה רפואית

האישה טענה כי סבלה במהלך הנישואין מהשפלות רבות והמשיב הכה אותה נמרצות אף בעודה מעוברת.

האישה עירבה את שרותי הרווחה והוציאה כנגד בעלה צו הרחקה לחודש ימים. שרותי הרווחה ציינו כי המבקשת נמצאת במסוכנות גבוהה והמליצו על הפסקת ההיריון.

לדבריה, למרות כל האמור לא ביקשה להתגרש וסברה כי הבעל יחזור למוטב. משכך אף שבסופו של דבר הסכימה להתגרש אין הצדקה לקבוע כי היא מפסידה את כתובתה.

לטענת הבעל, האישה יזמה את ההפלה לחינם ואדרבה צוין בתסקיר כי כל המדדים של התינוק היו תקינים. לטענת הבעל ידע הוא על דבר ההפלה רק חמישה חודשים לאחר שנעשתה.

הפלה יזומה שנעשתה ללא ידיעת הבעל

נפסק בשולחן ערוך (סימן קטו סעיף ג) הנודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה ע”ש. ופרש בחלקת מחוקק (סק”ו) דאף על פי שבשאר עבירות אינה מפסדת כתובתה בנדרים ושבועות וחרם שמפני זה בניה מתים על כן יכול להוציאה בלא כתובה ע”ש.

ומבואר בדברי הרא”ש (סימן ט) שעוברת על דת יוצאת בלא כתובה לא משום מעשה העבירה שעשתה האישה, שהרי אילו עשתה שאר עבירות כגון שהיא לבדה אכלה דבר איסור לא הפסידה כתובתה, אלא עוברת על דת היינו שהמכשלה והתקלה שגורמת לבעלה גורמים לה להפסיד את כתובתה.

מתוך שאסרה עצמה על בעלה, וכפתה עליו את פירוק הנישואין, הפסידה את כתובתה. וכן מבואר בספר קובץ שיעורים (כתובות סימן רלב) שהפסד כתובתה של העוברת על דת, אינו משום קנס על האיסור שעברה, אלא מדינא נשללת הכתובה ממנה משום שבעקבות המעשה שעשתה, אין הבעל יכול להמשיך לחיות עמה. ונמצא שהאישה היא הגורמת לפירוק חיי הנישואין, ובאופן זה אין הבעל חייב לשלם לה כתובה. והיינו טעמא נמי שאשת איש שזינתה מפסידה כתובתה.

הנודרת ואינה מקיימת הגורמת שבניה מתים מחבלת ביסוד חיי הנישואין שבין איש לאשתו. שהרי יסוד הנישואין הוא בחינת ‘והיו לבשר אחד’ וכמו שפרש רש”י שהולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד. וכן מבואר בסנהדרין (נח.) והיו לבשר אחד – מי שנעשים בשר אחד, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד. וכדברי הגמרא בכתובות (נט:) ‘אין אשה אלא לבנים’ ע”ש. ולפיכך כאשר האישה נודרת ואינה מקיימת גורמת חס ושלום לאבוד הבנים ולפיכך תצא שלא בכתובה.

ולכאורה דברים קל וחומר אם הנודרת ואינה מקיימת שרק גורמת בכך כי בניה מתים יוצאת בלא כתובה, קל וחומר למפלת את בניה בידיה בחינם שוודאי הפסידה כתובתה.

וכן מבואר בדברי רבנו החתם סופר (אבן העזר חלק ב סימן א) אודות אישה שרצחה בנה בשאט נפש דודאי הוה עוברת על דת שאפילו נודרת ואינה מקיימת הוה כעוברת על דת לפי שבניה מתים כל שכן זו שהמיתה בנה בשאט נפש […] ונאמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה, ואם כן אי אפשר להיבנות ממנה כי תשחית זרעה והריונה עכת”ד. וקל וחומר בנדון דידן שכבר עשתה מעשה….. וקל וחומר למפלת נפלים בידיים שאיבדה כתובתה.

המבקשת ביצעה את ההפלה סמוך עד מאוד לעזיבתה את הבית ואף לא טרחה כלל לעדכן את בעלה במעשיה. ונראה כי בדעתה של האישה היה להתגרש ללא הותרת ספיחין משמעותיים מאותם נישואין כושלים לדבריה, דבר העשוי להפריע לגירושין חלקים ושיקום חייה לאחר הגט.

עוברת על דת משה אינה צריכה כלל התראה, ואף לדעת שאר פוסקים שגם עוברת על דת משה צריכה התראה (בית שמואל סקי”ז שם) הרי מאחר והאישה עשתה מעשיה במחשכים ללא ידיעת הבעל בבחינת הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם (תהלים קמג, ג).

נראה כי הבינה שאם תעדכן את בעלה וודאי ימחה בה משכך אין עליו טענה שלא התרה בה.

האיסור החמור שבמעשה נובע מכך כי מעשה זה שנעשה ללא כל תיאום פוגע פגיעה אנושה באמון ובקשר הזוגי של בני הזוג והדבר הווה כתחליף להתראה שאינה אלא להבחין בין שוגג למזיד.

זכויות האב בעובר

לדידו של בית הדין למעלה מכל האמור יש מקום לדון משום זכויות האב בעובר וכבר ענין זה נדון בעבר (פסק דין מיום ט”ז באדר תשע”ז (14.3.17) תיק 1058726/4 ומכל מקום אף המפקפקים שם בזכות האב בזרע מוקפא היינו דווקא משום שטרם החל הליך ההפריה, מה שאין כן בנדון דידן שהעובר במעי אמו וודאי יש לאב זכות בו והדבר ברור כי המלצה להפלה בגין ‘הריון לא רצוי’ אין מקומה בעולם ההלכה.

סיכומם של דברים, הבעל פטור מלשלם את כתובת האישה מכמה סיבות ובין היתר מחמת שהאישה עברה הפלה יזומה ללא ידיעתו של הבעל.

לאור האמור מחליט בית הדין כי הבעל פטור מתשלומי כתובה ותוספת כתובה של האישה.