יותר ויותר אנשים כיום מוותרים על הצורך לעבור ברבנות לצורך נישואין וגם לא רצים להינשא בקפריסין או בפראג בנישואין אזרחיים. חשיבות הנישואין הפורמליים הולכת ופוחתת, אבל אין בעצם העובדה שבני הזוג החליטו שלא להינשא כדי לקבוע את גורלם הרכושי בצורה חד מימדית שהרי כל זוג לפי נסיבות חייו.
חוק יחסי ממון חל על זוגות נשואים והלכת השיתוף חלה על ידועים בציבור
בעוד שעל זוגות נשואים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, על ידועים בציבור חלה הלכת השיתוף, בכל הנוגע לחלוקת הנכסים והרכוש. זו קובעת כי רכוש משותף יתחלק בין הגבר והאישה באופן שווה ואילו נכסים פרטיים, כאלו שנקנו או התקבלו במתנה או בירושה, ערב הזוגיות, יישארו בבעלותו האישית של הצד שקנה או קיבל.
האם יש משמעות להבאת ילדים משותפים יחדיו והאם עובדה זו מחזקת טענת שיתוף
עולה אם כן כי מה שנצבר במהלך תקופת הזוגיות הינו משותף, והדברים מקבלים משנה תוקף במידה ובני הזוג גם הביאו ילדים משותפים. אין זה דבר של מה בכך, ולידה וגידול של ילדים יחדיו מהווה אמירה מסויימת, אמירה חזקה על זוגיות בעלת מאפיינים של שיתוף וחיים משותפים. עצם הבאת ילד לחיים משותפים אינה דבר של מה בכך והיא מצביעה על רצינות הכוונות של כל אחד מבני הזוג ועל תפיסתם את החיים המשותפים שלהם, לרבות לעניין שיתוף ברכוש שנצבר במהלך הזוגיות.
פסק דין של בית המשפט העליון בנושא השיתוף אשר הפך את קביעת בית המשפט המחוזי שלא מצא שיתוף רכושי בזוגיות
בית המשפט העליון קבע בפסק דין שניתן לפני מספר שנים בבע”ם 2478/14 שניתן בשנת 2015 קבע כי במחלוקת בין בנות זוג, כי בת הזוג עמדה בנטל הגבוה, והוכיחה שבין בנות הזוג התקיימה כוונת שיתוף ברכוש. בתיק זה נקבעו שני ממצאים משמעותיים: כי חייהן של בנות הזוג היו ארוגים זה בזה לא רק באופן בין-אישי, אלא גם מבחינת האופן שבו ניהלו את חייהן הכלכליים ואת משק ביתן המשות, וכי כל הדירות נרכשו במהלך הקשר הזוגי, בידיעת שתי בנות הזוג וכאשר לפחות חלק ממקורות המימון לרכישתן הגיעו מכספים משותפים.
המאפיינים של ידועים בציבור
הלכה למעשה, ידועים בציבור הם בני זוג שהחליטו לקשור גורלם אחד בשני, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, אך מטעמים שונים השמורים עמם בדרך כלל, נמנעו מלמסד את יחסיהם הזוגיים בנישואין דתיים או אזרחיים. מכאן המושג “ידועה בציבור כאשתו” ו”ידוע בציבור כבעלה”. ההכרה המשפטית בבני זוג כ’ידועים בציבור’ נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים.
התפתחות מוסד זה שהוא יציר הפסיקה
מוסד הידועים בציבור עבר הרבה תהפוכות משפטיות והממסד המשפטי עבר מגישה שמרנית ביחס להכרה בבני זוג שלא התחתנו אל עבר גישה ליברלית המכבדת את תפיסת העולם האישית של בני זוג שבחרו להתגורר יחד מבלי למסד את יחסיהם, והתפתחות מדהימה נעשתה כאשר בית המשפט העליון הכיר בידועים בציבור בני אותו מין לזכויות וחובות.
ההגדרה המשפטית היא למעשה פרי חקיקה שיפוטית מבית מדרשו של בית המשפט העליון המצריכה הפעלת שיקול דעת שיפוטי על בסיס עובדות וראיות בדבר טיב יחסי הצדדים. ההלכה הפסוקה קבעה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור:
האחד – חיי משפחה, והשני – ניהול משק בית משותף (פסקי דין מחייבים ומובילים הינם פסקי הדין של בית המשפט העליון ע”א 621/69 נסיס נ’ יוסטר, פ”ד כד(1) 617 ; ע”א 79/83 היועמ”ש נ’ שוקרן, פ”ד לט(2) 690).
חיי משפחה – חיים אינטימיים
התנאי של “חיי משפחה” – מורכב מחיים אינטימיים, חיי אישות כבעל ואשה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו. תנאי זה של חיי משפחה מוזכר בפסק דין נסיס שלעיל.
תקופת חיים משמעותית
אחד המבחנים המרכזיים בפסיקה לקיום “חיי משפחה” הינו תקופת חיים משותפים משמעותית. הרצון והמחויבות למסד קשר קבוע וארוך טווח הינו אחד מהמוטיבציות של בני זוג לקיים קשר נישואין פורמלי ולקבל על עצמם את מערך הזכויות והחובות הנובע ממעמד זה.
עמד על כך כבוד השופט זגורי בפסק דין בו צויין כי בניסיון לבחון אם אכן מערכת היחסים בין הצדדים מדמה מערכת יחסים של זוג נשוי (כשרק במקרה זה יוכרו כ’ידועים בציבור’), יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לעניין קביעות הקשר ומיסודו. ותקופת חיים משמעותית מהווה אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים, לקיים קשר קבוע ארוך טווח נושא חובות וזכויות הדדיות, ולפיכך הינה מרכיב בעל משקל רב בבחינת קיומם של “חיי משפחה” (עוד פסקי דין בעניין זה ניתן לראות גם ע”מ (חי’) 264/05 פלונית נ’ אלמוני.
משק בית משותף
התנאי של “משק בית משותף” מדבר לא סתם על משק בית משותף מתוך הצורך האישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. אין המדובר בסידור של נוחות אלא שני אנשים רגילים שהתאהבו זה בזה והחליטו לגור יחדיו ועם הזמן הפכו למעין זוג נשוי, העונה על כל המאפיינים של ידועים בציבור.
גם בבחינת קיומו של ‘משק בית משותף’, יש להתחקות אחר מאפיינים הקיימים בניהול משק בית על ידי בני זוג נשואים, כמו, מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף ועוד (ע”מ (חי’) 264/05 פלונית נ’ אלמוני.
הלכה פסוקה היא כי לא ניתן להפריד באופן מלאכותי בין המרכיבים היוצרים את הסטטוס של ידועים בציבור וכי הרכיבים של חיי משפחה ומשק בית משותף שזורים ושלובים אלה באלה (ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון, פ”ד מג(1), 431, שהינו מפסקי הדין המובילים בתחום זה של ידועים בציבור.
השאלה הינה עובדתית וכל שופט יכול להכריע אחרת
בע”א 1966/07 אריאל נ’ קרן הגמלאות של חברי אגד בע”מ, (שב וקבע כב’ השופט בדימוס יורם דנציגר את תנאי חיי המשפחה וניהול משק בית משותף כתנאים מצטברים להכרה בבני זוג כידועים בציבור. וקבע כי תנאים אלה הם בגדר מבחנים עובדתיים, ולכן גם השאלה אם פלונית היא ידועתו בציבור של אלמוני היא שאלה עובדתית שעל הערכאה הדיונית להכריע בה לפי התשתית הראייתית הנפרסת בפניו.
הפרמטרים העיקריים שרוכזו בפסיקה להכרה כידועים בציבור?
- מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף, בה מעבירים עיתותיהם לרבות ארוחות וסעודות משותפים;
- יוצאים ומבלים יחד, לבד ועם אחרים, נוסעים נסיעות משותפות לחו”ל;
- דואגים אחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית.
- מביעים דאגה האחד לשני ולמצבו ולהבטחת שלומו ובריאותו
יודגש כי המבחן סובייקטיבי ודינמי. אין לך מתכונת אחת של ‘חיי משפחה’ ב’משק בית משותף’ המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים רבים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם.
נטל ההוכחה
באשר לשאלת נטל ההוכחה לקיומם של יחסי “ידועים בציבור”, נקבע בפסיקה כי בשלב הראשוני, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען למעמד של “ידוע בציבור”, על פי הכלל “המוציא מחברו עליו הראיה”, ובמקרה שלנו על הנתבעת (ע”א 714/88 נירה שנצר נ’ יובל ריבלין, פ”ד מה(2), 89, ואולם מהרגע בו התברר למעלה מכל ספק כי עסקינן בידועים בציבור – אמור לעבור הנטל לתובע.
בשל המשקל הרב שניתן בפסיקה לתפיסה הסובייקטיבית של יחסי בני הזוג בינם לבין עצמם ניתן להסתייע, מבחינה ראייתית בעדותם של בני הזוג בכל הנוגע לתפיסתם את מערכת היחסים ביניהם. ברם יש להתייחס בחשדנות מה כלפי עדותו של מי שמבקש לשלול את קיומה של מערכת היחסים הנטענת. דברים אלה מקבלים משנה תוקף במקום בו אין בפני ביהמ”ש עדויות חיצוניות, אשר ילמדו על טיב הקשר בין בני הזוג ואפיוניו.
משכך, מן הראוי שביהמ”ש יתן את דעתו להתנהגות בני הזוג במהלך השנים כפי שעלתה בעדויותיהם – בבחינת עובדות – תוך הסתייעות בעדות בני הזוג כעדות מסתברת יותר והמתאימה לאותה התנהגות (כב’ השופט שוחט בתמ”ש (ת”א) 51990/98; 51941/98, תמ”ש (ת”א) 16870/00 פלונית נ’ פלוני ועוד פסקי דין אחרים.
ידועים בציבור” חלוקת רכוש
ראשית יש לומר כי כאשר בני זוג חיו יחד תחת קורת גג וגידלו ילדים צוותא יחד כמעט בלתי אפשרי יהיה לא להיכנס בגדר ידועים בציבור. יחסי אישות, קיום חיי משפחה והיסוד הרגשי ביחסי בני זוג הינו מאפיין וסממן מרכזי של טיב היחסים (ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון, פ”ד מג(1)431 . יסודות אלו מתקיימים גם במקרה שזוג אינו נשוי,אלא אם כן המדובר בזוגיות קצרה וביחסים מזדמנים כשאין בליבם של בני הזוג או מי מהם כוונה לראות בקשר כקשר עתידי וקבוע.
לאורך השנים התפתחה בפסיקה הקביעה כי “משק בית משותף” פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ויתר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי היום-יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם על פי יכולתו ואפשרויותיו (דבריו של כב’ השופט ברנזון בע”א 621/69, שצוטטו בע”א 107/87 שרה אלון נ’ פרידה מנדלסון.
ידועים בציבור” טענות בנושא חלוקת רכוש
הפסיקה קובעת, כי בהתקיים תנאים מסויימים עשויה הלכת שיתוף נכסים יציר הפסיקה לחול גם על בני זוג החיים “כידועים בציבור”. ישנו דמיון רב בין המשטר של שיתוף רכושי בין בני זוג ידועים בציבור לבין בני זוג שנישאו לפני תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973. הדמיון נובע מהרציונל המשותף להחלת החזקה המשפטית על פי הנסיבות.
הלכת שיתוף נכסים בין בני זוג (שנישאו) מבוססת על קונסטרוקציה משפטית שעניינה קביעה שיפוטית של קיומו של הסכם משתמע בין הצדדים, לפיו הם שותפים שווים בזכויות ברכוש משותף. על-פי גישה זו, בית המשפט מסיק מנסיבות החיים המשותפים שבין בני הזוג גמירת דעת, לפיה יהיו שותפים בזכויות מסוימות. לכן נפסק, כי “אך טבעי הוא איפוא, כי השאלות, אם במקרה קונקרטי קיים הסכם על שיתוף נכסים ומה היקפו של השיתוף, הן שאלות שבעובדה, המוכרעות על-פי כל נסיבות העניין” (ע”א 52/80 שחר נ’ פרידמן, פ”ד לח(1) 433.
הלכת השיתוף יכולה לחול גם על בני זוג שאינם נשואים זה לזו
אותו היגיון ורציונל חל גם ביחס לבני זוג שלא נישאו ומקיימים זוגיות המוכרת במשפטנו “כידועים בציבור”. לפיכך, על בית המשפט לתור אחר קיומן של אינדיקציות ראייתיות המעידות על התנאים לתחולתה של הילכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג והם: קיום אורח חיים תקין ביניהם ומאמץ משותף של שניהם ברכישת הנכסים או, למצער, בניהול משק הבית המשותף ובגידול הילדים. בהתקיים תנאים אלה עשויה הילכת השיתוף לחול גם על בני-זוג החיים יחדיו ללא נישואים (ע”א 4385/91 רחל סלם נ’ רם כרמי, פ”ד נא(1) 337.
זוגיות מניחה הסכם או הסדר משתמע בין הצדדים אך הנחה זו אפשר לסתור
אמנם, הלכת שיתוף הנכסים הוחלה, בעיקרו של דבר, על זוגות הנשואים זה לזה. אך כיוון שבסיסה הרעיוני של הלכת השיתוף אינו מושתת על אקט הנישואין אלא על קיומו של הסכם משתמע בין הצדדים, ברי כי הלכה זו ניתנת להחלה גם על בני זוג ידועים בציבור (ראה להמחשה פסק דינו של כב’ השופט גלובינסקי בתמ”ש (חיפה) 27500/97 י.מ נ’ א.ס.
כך היו דבריו של כב’ הנשיא דאז ברק בהלכת שחר נ’ פרידמן לעיל בהקשר זה: “הלכת שיתוף הנכסים הוחלה, בעיקרו של דבר, על זוגות הנשואים זה לזה. היש מקום להחילה על בני-זוג שלא נישאו, והחיים כידועים בציבור? כפי שראינו, בסיסה המשפטי של הלכת השיתוף הוא בהסכם משתמע בין הצדדים ולא בעצם אקט הנישואין. כשם שהנישואין אינם תנאי מספיק, כך גם אין הם תנאי הכרחי, שכן גמירת דעתם של בני זוג לשיתוף יכול שתשתכלל מאורח חייהם המשותף כידועים בציבור“
נפסק לא אחת כי השוני בין בני הזוג הנשואים לבין בני זוג “הידועים בציבור” הינו בנטל ההוכחה בלבד. שכן העובדה שהחיים המשותפים אינם מעוגנים באקט פורמאלי של נישואין, עשויה להצביע, בנסיבות מתאימות, על ארעיות הקשר שבין בני הזוג ועל העדר גמירת דעת באשר לשיתוף בזכויות.
בעניין סלם נ’ כרמי לעיל לעניין נטל ההוכחה: “אמור מעתה, כי בעוד שביחס לבני-זוג נשואים, הרי שבהעדר ראיה לסתור, די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת שיתוף (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שביחס לבני-זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – שלא הובאו ראיות לסתירתה – עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני-הזוג בחייהם היומיומיים, או שנרכשו על-ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולא גם כאלה שנצברו על-ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסוים (או בכלל נכסיו) של בן-הזוג”. (הלכת סלם נ’ כרמי לעיל בעמ’ 349-350).
עקרון תום הלב חל גם על זוגיות ועל עיצוב הקשר הזוגי והסדרי הרכוש שבין הצדדים
יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו: ש’ ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס”ה) 159-157; כן ראו והשוו: רע”א 8256/99 פלונית נ’ פלוני ואח’, פ”ד נח(2) 213, בפסקאות 23-22 לפסק-דינו של הנשיא ברק).” בע”מ 8500/12 פלוני נ’ פלונית.
מאמץ משותף אינו השקעה שווה דווקא בכסף או בעבודה אלא שכל אחד מבני הזוג מילא את תפקידו ותרם תרומתו לתא המשפחתי
הפסיקה קובעת שהמאמץ של בן-הזוג הטוען לשיתוף נבחן על-פי יכולתו ומצבו. תרומתו תיחשב כמאמץ גם אם מבחינה כמותית או איכותית פחותה היא מזו של בן-הזוג האחר. הכוונה במאמץ משותף שכל אחד מבני-הזוג מילא את תפקידו במסגרת התא המשפחתי ותרם את תרומתו, מי פחות מי יותר, ואין הכוונה לתרומה כספית/עסקית דווקא (ראו : תמ”ש (ת”א) 70030/98 אנה טהר (טוהר) נ’ לאון טהר (טוהר). הדברים אשר נכתבו בפסק דין זה נכתבו לגבי רכוש שבמהותו הוא חיצוני לנישואין – קל וחומר באשר לנכסים שהינם ברי שיתוף כגון זכויות שנצברו אגב עבודה ובעטיה.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
