סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה – ייחודי ומעניק לבית המשפט סמכות ביצועית עצמאית
סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ”ה – 1995 קובע כדלקמן: “הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בעניינו של קטין, למעט בענייני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין”.
זהו סעיף ייחודי בחוק בית המשפט לענייני משפחה, שאין דומה לו בחוקים אחרים. כאשר ניתן פסק דין בהליך אזרחי, יהא נשוא התובענה אשר יהא, ביצוע פסק הדין מתבצע בלשכת ההוצאה לפועל/רשות האכיפה.
לעומת זאת, כאשר ניתן פסק דין בענייני רכוש בבית המשפט לענייני משפחה – הליכי הביצוע, כלומר מימוש פסק הדין יכול להתבצע תחת פיקוח בית המשפט אלא אם בית המשפט יורה ספציפית שהביצוע יהא בהוצאה לפועל.
כך לצורך ההמחשה, פירוק שיתוף במקרקעין יכול להתבצע בפיקוח בית המשפט לענייני משפחה או במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. רק השופט שדן בתיק ונתן את פסק הדין יכריע האם הביצוע יהיה במסגרת בית משפט ותחת פיקוחו או שמא יועבר להוצאה לפועל.
בתמ”ש (תל אביב-יפו) 9926-04-10 ע.ב נ’ א.ב נקבע על ידי כב’ השופט יהורם שקד בסעיפים 93-96 לפסק הדין:
“93. תובענה בהתאם לסעיף 7 לחוק איננה ככל תובענה רכושית רגילה. בעוד שתובענה רכושית מגדירה וקובעת מערכת של זכויות וחובות הצדדים האחד כלפי משנהו, תובענה בהתאם לסעיף 7 לחוק, עניינה הסדרת אותו מארג של זכויות וחובות שנקבע זה מכבר בפסק הדין.
- בעוד שבתביעה רכושית מביאים הצדדים את ראיותיהם להוכחת הסעדים המבוקשים על ידם, סעדים שעניינם קביעת זכויות מהותיות בנכסים, בתובענה בהתאם לסעיף 7 לחוק, לא ניתן להביא ראיות לזכויות מהותיות ולא ניתן לשמוע ראיות מסוג זה (השווה: ש. שוחט ו-ד. שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (הוצאת מחשבות), עמ’ 332).
- בתובענה הנסמכת על סעיף 7 לחוק, רשאי התובע לעתור אך ורק לקביעת הליכי ביצוע של פסק דין שניתן זה מכבר. כשם שהתובע איננו רשאי לעתור לקבלת נכסים נוספים, שלא בא זכרם בפסק הדין, כך אין הנתבע רשאי להעלות טענות הגנה העומדות בניגוד לקביעות אופרטיביות שמצאו מקומן בפסק הדין.
- הליכי ביצוע כשמם כן הם. הם נועדו לבצע פסק דין, ולא לשנות הימנו דבר. נקודת המוצא הינה כי פסק הדין שריר, קיים ונכון וכל אשר מוטל על בית המשפט הינו לברור את דרכי הביצוע הנכונות והמתאימות למקרה הספציפי”.
בתמ”ש (תל אביב-יפו) 17161-04 א.צ נ’ א.י נקבע על ידי כב’ השופטת ורדה פלאוט בסעיף 19 לפסק הדין:
“ואכן, סע’ 7 הנ”ל, אשר כותרתו הינה “הליכי ביצוע”, כמוהו כהליכי הוצאה לפועל, המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, במקום בלשכת ההוצאה לפועל, לנוכח הרגישות המיוחדת הנדרשת ביחסים שבין בני משפחה, וכאשר יש לביהמ”ש סמכות להעבירם, בכל זאת, ללשכת ההוצאה לפועל, על פי שיקול דעתו”.
הביצוע תחת פיקוח שיפוטי: מתי לא פונים להוצאה לפועל?
עולה אם כן כי בסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה – 1995 נקבעו שלושה סוגי עניינים שבהם הליכי הביצוע יבוצעו לפי החלטה של בית המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו, ולא בהליכי ההוצאה לפועל הרגילים באמצעות רשות האכיפה והגביה.
לבית המשפט לענייני משפחה סמכות רחבה ושיקול דעת נרחב להורות על ביצוע הליכים בדרך אשר נראית לו יעילה וצודקת יותר מאשר בהוצאה לפועל.
מכאן, כי בית המשפט אינו כפוף להוראות חוק ההוצאה לפועל או להוראות כל דין אחר. יחד עם זאת, רשאי בית המשפט להורות, על פי שיקול דעתו, על ביצוע פסק דין בענייני משפחה באמצעות ההוצאה לפועל. אזי, יופנו הצדדים ללשכת ההוצאה לפועל, ופסק הדין יבוצע על ידי ראש ההוצאה לפועל.
העניינים בהם הליכי הביצוע יבוצעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה:
- הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג.2.
- תובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג.
- תובענה בעניינו של קטין, למעט בענייני רכושו.
הליכי ביצוע לפי סעיף 7 אין משמעם מתן פסק דין חדש אלא ביצועו ומימושו של פסק הדין שכבר ניתן. כך נקבע על ידי השופטת שפרה גליק ב 44765-04-13-:
“סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ”ה-1995 נועד לעניות דעתי, לאותם מקרים, אותם צפה המחוקק, שבהם תתגלע בין הצדדים מחלוקת על דרכי הביצוע של פסק הדין וזאת כאשר הוראתו של פסק הדין, איננה מחייבת תשלום כסף אלא עשיית מעשה, או שיש בה הצהרה, אולם מקום שהמדובר בתשלום כסף המסלול הברור הוא הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל.
הטעם לאמור לעיל הוא, כי הוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ”ה-1995, מהווה חריג לכלל על פיו מבוצעים פסקי דין באמצעות לשכת ההוצל”פ, וכפי שקבע כבוד השופט פלקס בתמ”ש (י-ם) 359-02-11 :
“בהפעילו את סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ”ה-1995, בית המשפט אינו מעביר את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין תחת שבט ביקורתו, ותפקידו כתפקיד רשם הוצאה לפועל, בשינויים המחייבים עצמם”.
ראה בעניין זה גם פסק דינה של כבוד השופטת פלאוט המאוזכר לעיל
“… ואכן סעיף 7 הנ”ל, אשר כותרתו הינה “הליכי ביצוע“, כמוהו כהליכי הוצל”פ, המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, במקום בלשכת ההוצל”פ, לנוכח הרגישות המיוחדת, הנדרשת ביחסים שבין בני משפחה, וכאשר יש לבית המשפט סמכות להעבירם, בכל זאת, ללשכת ההוצאה לפועל על פי שיקול דעתו”.
לסיכום:
סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה–1995, מהווה חריג מהותי וייחודי למערכת ההוצאה לפועל הכללית, ומעניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות פיקוחית נרחבת על ביצוע פסקי דין הנוגעים לאיזון משאבים, פירוק שיתוף או ענייני קטינים.
גישה זו נועדה לתת מענה לרגישות המובנית ביחסים שבין בני זוג לשעבר או הורים גרושים, שבהם המחלוקת אינה תמיד כספית גרידא אלא נוגעת למערכות יחסים מורכבות, משקעים רגשיים וצרכים משתנים של קטינים. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לסטות ממסלול הביצוע הקלאסי של ההוצאה לפועל, ולבחור בדרך של ליווי שיפוטי פעיל ואישי, כאשר הדבר נחזה כצודק ויעיל יותר בנסיבות הקונקרטיות.
עיון בפסיקה מלמד כי מטרתו של הסעיף היא לאפשר ביצוע מדויק ומותאם של פסקי דין במשפחה — תוך שמירה על יציבות, שוויון והגינות במימוש זכויות וחובות שנקבעו.
**זקוקים לייעוץ פרטני בנושא? אתם מוזמנים לפנות אליי בכל עת לקבלת ייעוץ אישי ללא התחייבות, במסגרתו אני מעמידה את שנות ניסיוני הרבים כעורכת דין דיני משפחה למענכם. אשמח לסייע!
