השקעת כספים בחלקים לא שווים ברכוש משפחתי
נטלי קיבלה מאמה ערב חתונתה עם רמי סך של 250,000 ₪ אותם הפקידה בחשבון הבנק המשותף ביחד עם מתנות החתונה. רמי פרע קרן השתלמות שהייתה נזילה ומשך ממנה 300,000 ₪ וגם נטלי עשתה כך ומשכה סכום דומה מקופת הגמל שלה שהבשילה לאחר תקופה של 15 שנה. ביחד עם מתנתה של אמה של נטלי וכספי החסכונות של כל צד – רכשו בני הזוג דירת מגורים בסכום של שני מיליון ₪ כאשר ההפרש משולם באמצעות משכנתא.
לא חלפו שנתיים והנישואין עלו על שרטון וסבלו ממשבר שככל הנראה לא ניתן היה לאיחוי. מאחר ולא היו ילדים לבני הזוג נראה היה שהגירושין יהיו פשוטים ויערכו באמצעות הסכם גישור. אלא שלא כך היה ונטלי דרשה את החלק העודף ששילמה עבור הדירה מעבר להשתתפות של רמי.
רמי קיבל יעוץ משפטי מעורך דין לדיני משפחה וסירב לכך וטען כי הכל יחולק שווה בשווה ללא התחשבנות מי הביא יותר ומי הביא פחות וזאת מאחר והדירה רשומה על שם הצדדים בחלקים שווים וכי מעולם לא הייתה תנאי מתלה בכל הנוגע למתנה שנתנה אמה של נטלי מרצון חופשי. רמי טען שהרישום בלשכת רישום המקרקעין מחייב ומבטא את אחוזי הבעלות וכי אין סיבה לחלוקה בלתי שוויונית אגב הגירושין.
סטייה מחלוקה שוויונית מצריכה נסיבות מאד מיוחדות
כידוע נטל ההוכחה מוטל על המבקש לסטות מחלוקה שוויונית, והוא גם נטל כבד, ולעניין זה ראו: בג”צ 6037/18 פלונית נ’ ביה”ד הרבני האזורי בת”א תמ”ש (ב”ש) 25512-03-10 ו.ז נ’ ר.ז.
נטלי החלה בהליך משפטי מתוך מטרה להוציא מרמי את הסכום העודף שהביאה בסך של 250,000 ₪. לו הייתה נטלי פונה אלי הייתי מבהירה לה שזוהי הוצאת כספים מיותרת וכי צריך לבחור את המלחמות, ולא לנהל מלחמה או הליך משפטי בכל מקרה, ולא כל אימת שיש תחושה של עוול צריך להגיע לבית המשפט לצורך מאבק על כספים או על חלוקת רכוש אגב הגירושין.
לטעמי ולפי מיטב ניסיוני המקצועי, בית המשפט יטען כי לא זה המקרה לעשיית שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. השימוש במכשיר של חלוקה בלתי שוויונית הינו נדיר ומיועד למקרים חריגים ולא זה המקרה.
עוד הייתי מסבירה לנטלי לו הייתה פונה אלי לקבלת יעוץ כי בפסיקה הובעה דעה כי השקעה כספית עודפת של מי מבני הזוג בדירת מגוריהם אינה מצדיקה חלוקה בלתי שויונית של כספי מכר הדירה עמ”ש 38445-08-17 פלונית נ’ אלמוני וכן נקבע כי כל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור (למשל, תמש (טב’) 8972-05).
נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה
בעקרון נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה גם בתקופת הנישואין הינם רכוש נפרד ואינם ברי איזון אלא אם כן בן הזוג שקיבל את אותה ירושה או מתנה בחר להטמיע את הרכוש שמקורו נפרד ולא עשה הסכם כלשהו בעניין, לא הסכם על תנאי ולא הסכם יחסי ממון או כל מסמך אחר שיכול היה לאפשר החזרת מצב לקדמותו כאשר חיי הנישואין עולים על משבר וצדדים צריכים להתמודד זה עם זו על תנאי הגירושין.
סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון מבחין בין נכסים שנצברו במהלך הנישואים, הכלולים באיזון המשאבים והמכונים “נכסי המאמץ המשותף” לבין נכסים שהיו לצדדים לפני הנישואים, או מתנות וירושות שקיבלו הצדדים בתקופת הנישואים, שהם אינם בני איזון והם מכונים “נכסים חיצוניים“.
על פי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואים, מוחרגים מהאיזון, שכן הם אינם תוצר של מאמץ משותף ולכן אין לראותם כתוצר של שותפות משפחתית, אלא כנכסים פרטיים, או חיצוניים.
שיתוף בן הזוג במתנה או בירושה או פתיחת חשבון בנק משותף לשם מופקדים כספים
סממן מובהק לכוונה לשתף את בן הזוג בכספי מתנה הינו הפקדת כספי המתנה לחשבון בנק משותף או הטמעתם ברכוש המשותף. כאשר מצב כזה קורה אין למי ששיתף את בן זוגו במתנה או בירושה לבוא בדרישה להחזר המתנה, לעת גירושים, אלא אם כן יכול הוא להוכיח כוונה אחרת בראיות טובות.
בתמ”ש 4717-11-15 כי: “אמנם בהתאם להוראת סעיף 5(א)(1) הנ”ל, כספי מתנה וירושה שמקבל כל אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין אינם מהווים נכס בר איזון, אולם בהתאם להלכה הפסוקה, כספי מתנה וירושה שמוזגו והוטמעו ברכוש המשותף, הינם משותפים. במצב של עירוב ומיזוג נכסים של בני זוג, לרבות נכסים שמקורם במתנה או בירושה שקיבל אחד מבני הזוג, אשר מוטמעים בנכסים משותפים או בחשבון בנק משותף, כספים אלה הופכים להיות משותפים, ואין עוד מקום להתחקות אחר מקורם, שכן ההנחה היא שבני זוג התכוונו לאיזון ולשוויון.
במסגרת תלה”מ 36965-04-20 נקבע כי: “כספי ירושה או מתנה אשר עורבבו בנכסי הצדדים, למשל על דרך הזרמתם לחשבון משותף, משותפים הם, וכך גם בבע”מ 1581/06 פלוני נ’ פלוני .
במסגרת תמ”ש 39538-02-13 נקבע כי: “חזקה היא שכספים המצויים בחשבון בנק משותף שייכים לשני בעלי החשבון, בחלקים שווים, והטוען אחרת – עליו נטל הראיה (ע”א 1967/90 גיברשטיין נ. גיברשטיין, פ”ד מו(5) 661,; וכן בע”מ 5710/09 פלונית נ. פלונית.
למעשה, די בכך שכספי המתנה שקיבלה נטלי הופקדו לחשבון הבנק המשותף של הצדדים כדי לקבוע כי הייתה כוונה לשתף את הנתבע בכספי המתנה וכי כספי המתנה הם רכוש משותף. ואולם לא זו בלבד שכספי המתנה הופקדו לחשבון הבנק המשותף של הצדדים, אלא שהם אף הוטמעו ברכוש משותף נוסף של הצדדים דהיינו בדירה שרכשו ורשמו על שם שניהם בחלקים שווים.
איך ניתן בכל זאת להשתמש בכספים שאינם ברי איזון לצרכי המשפחה מחד ולהבטיח את החזרתם מאידך אם בני זוג עומדים בפני גירושין?
באופן עקרוני אין מניעה ליתן מתנה על תנאי. אלא שמתנה כזו צריכה להיות מפורשת, חד משמעית וברורה.
נכון הוא שאין דרישת כתב בסוגיה כזו להבדיל ממקרקעין או הסכם יחסי ממון אלא שיחד עם זאת, יש חובה להבהיר שימוש בכספים.
כך במסגרת ע”א 343/87 פרי נ’ פרי נקבע: “מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי… בהיעדר ראיות – אין מקום לטעון לקיומו של תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מעיקרו בעת מתן המתנה”.
עוד נקבע כי: ” אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות” כך גם בתלה”מ 13933-04-17 מ’ נ’ י’ ותמ”ש 33826-04-12.
לו רצתה נטלי להבטיח את החזרת הכספים שנתנה ביתר ובעודף לפול המשפחתי היה עליה לעשות זאת במסגרת הסכם ברור ומפורש, ובדרך בה עושים הסכמי מתנה ו/או הסכמי יחסי ממון.
מאחר וכך אין אלא לקוות כי מי שיועץ לנטלי יהיה הגון מספיק להבהיר לה שאי כל טעם בהליך המשפטי וכי עדיף שתספוג את ההפסד ולא תוסיף להוציא הוצאות על הליך משפטי, שאין לו כל סיכוי ואין הוא מעוגן בפסיקה קיימת. גם כאשר מקבלים יעוץ מעורך דין יש להפעיל שיקול דעת ולבחון עלות מול תועלת.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
