האם גבר שלא פרנס במהלך חיי הנישואין פטור ממזונות ילדיו לאחר הגירושין או בעת משבר בין בני הזוג?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מה דינו של אברך לעניין מזונות, כאשר היה מוסכם בינו לבין אשתו כי עול הפרנסה ייפול עליה בשל היותו לומד תורה?
בבע”מ 57/08 שניתן על ידי כב’ השופט רובינשטיין נדונה השאלה האם יש להתחשב בכללי המשחק של המגזר החרדי, לפיהם האם נוטלת על עצמה את עול הפרנסה על מנת לאפשר לגבר ללמוד תורה.
האם, רואת חשבון במקצועה, נפרדה מאבי הקטין, והפסיקה לעבוד על מנת לטפל בבנם המשותף, ילד כבן שנתיים ימים.
האב טען כי הוא אברך הלומד בכולל וכי הכנסתו הינה מילגה של 2,000 ₪, כי משך חיי הנישואין האם פרנסה את כל המשפחה, לרבות את הילד, וכי הוסכם על ידי בני הזוג נישאו מתוך הסכמה כי האם תהיה המפרנסת העיקרית.
בית המשפט לענייני משפחה העמיד את סכום המזונות לקטין על סך של 1750 עד לפסק הדין וממועד פסק הדין על הסך של 2250 ₪ כולל מדורו.
ערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נדחה מהטעם שאין ממש בערעורו של האב, וכי רק עם הגיע הקטין לגיל 15 יהיה מקום להתחשב בהכנסות האם.
האב הגיש בקשת רשות ערעור, דהיינו ביקש שהעניין ידון בגלגול שלישי. בית המשפט העליון קבע כי המזונות נפסקו על הצד הנמוך, וכי לא זה המקרה לבחון חיוב שוויוני יותר בין האב לאם היות והאם הפסיקה לעבוד וכלל אינה משתכרת.
אמנם, ישנם מקרים בהם יש לשאת בצורה שוויונית במזונות ילדים, אבל לא זה המקרה בו האם אינה עובדת, ומאחר ומדובר בקטין שהוא פעוט, כך שלאחר ניכוי עלות מטפלת או מעון יום – הרווח שייוותר לאם אינו גבוה.
בית המשפט דן בטענה – המקורית יחסית – לפיה הצדדים שייכים למגזר החרדי בו כללי המשחר שונים ביחס לחלוקה בנטל הפרנסה, וכי האם נטלה על עצמה את עול הפרנסה כדי שבעלה ילמד תורה.
בית המשפט העליון דוחה טענה זו וקובע כי גם אברך הלומד בכולל אינו פטור מחיובים כלפי אשתו ולילדיו. לאברך אין כתובה שונה וחיובו של הבעל במזונות אישה מעוגן בכתובה וחיובו לילדיו נובע מהדין על פיו חב הוא בצרכי ילדו באופן אבסולוטי מתחת לגיל שש שנים.
עוד מוסיף בית המשפט וקובע כי אם יש נשים צדקניות המוכנות ליטול את עול הפרנסה עליהן לאחר הנישואין – זוהי התנדבות בלבד ואין בכך כדי להוות חיוב. זוהי הסכמה שניתן לחזור ממנה בכל עת, ואין היא מחייבת לגבי העתיד.
אם הודיעה האישה – באמצעות התביעה ו/או בכל דרך אחרת – כי אינה חפצה יותר בהתנדבות זו – זכותה לקבל מזונות כדת וכדין.
עולה אם כן, כי אין להבנות ששררו במהלך חיי הנישואין כל תוקף חוזי. נכונות האישה לפרנס את המשפחה הינה התנדבות בלבד ויכולה היא לחזור בה בכל עת ולסרב לשאת בעול הפרנסה. על פי דין תורה הבעל/האב חב במזונות האישה והילדים.
יתר על כן, גם אם הייתה הסכמה חוזית כזאת, הבאה לידי ביטוי במה שמקובל במגזר החרדי – מבוטלת היא כאשר הבעל מודיע שאין הוא מעוניין יותר בנישואין ואין הוא חפץ באשתו.
יש להבחין בין ויתור בעל מעמד ותוקף משפטי לבין התנהלות יומיומית נורמלית שבה אין בני זוג עומדים על זכויותיהם המשפטיות. הנחת המוצא של בית המשפט הינה כי כל עוד בני הזוג נשואים וחייהם מתנהלים באורח תקין ושגרתי אין הם רואים זה בזו יריבים עסקיים, והם מולים האחד לשני על חובות וחיובים הדדיים, כדבר שבשיגרה. התנהלות רגילה של משפחה אינה עוסקת בהתחשבנות ובהתנהגות דווקנית, בה כל אחד אמור לעמוד בחיובים על פי הדין.
נוהג זה נובע מהאוטונומיה של המשפחה. כל זוג נוהג כפי שהוא מבין ומסכים, והתנהגותם של בני הזוג אינה עולה כדי ויתור משפטי. הורים יכולים להסכים ביניהם על אופן הנשיאה במזונות הילדים ועל אופי החלוקה ביניהם בנוגע למזונות הילדים וזאת כל עוד הילדים אינם ניזוקים או מקופחים מכך, ואין בכך כדי לוותר על זכות התביעה של הילדים.
ראינו אם כן, כי הנכונות של האישה לשאת בכלכלת המשפחה הינה בבחינת התנדבות בלבד. גם אם הייתה הסכמה שהאישה תסייע בפרנסת הבית, עיקר חובת הפרנסה הינה על הבעל.
באשר לטענה לפיה מדובר באדם הלומד, כבר אמר בית המשפט כי רצונו של אדם לרכוש דעת הינה רצון שראוי לעידוד אולם לא על חשבון פרנסת ילדיו הפעוטים, שהאב הביא לעולם ועליו לפרנס, וחובה זו קודמת לכל חובה אחרת של האב.
בני זוג המסכימים ומתנים על הדין (לפיו על האב לזון את ילדיו) מצריכים הסכמה מפורשת וברורה ועליה להתייחס למצב של פירוד. בהעדר הסכמה מפורשת וברורה לעתיד – אין אפשרות לפטור אברך ממזונות ילדו.
על כך אמר כב’ הרב דיכובסקי (דיין בית הדין הרבני הגדול) באחד מפסקי הדין שלו: “לא שמענו כי לאברכם כותבים כתובה שונה מאשר לשאר אנשים” משמע בהעדר הסכמה חוזית החיובים שבעל יהודי נוטל על עצמו נובעים מהכתובה והם שרירים וקיימים.
בית המשפט חותם את פסק דינו באמירה שאין לראות במזונות ילדים נטל אלא צדקה במובנה העמוק – האפשרות להיטיב בכל עת.
